זמר אהבה ברזילאי: הדירה של האדריכל מסאו פאולו

כשני רחובות משדרת פאוליסטה (Paulista Avenue), המהווה את מרכז העסקים של סאו פאולו, ברזיל, עומד בניין מגורים בן שמונה קומות שנבנה בסוף שנות ה-50. לפני כשנה שופצה אחת הדירות בקומה השלישית והותאמה לסגנון החיים של בעליה החדשים - אדריכל ומעצב מוצר מאוריסיו ארודה (Mauricio Arruda), דמות מוכרת בזירת העיצוב בברזיל, המרצה במוסדות אקדמיים ללימודי אדריכלות ועיצוב.

במקור התגוררה בדירה משפחה בת חמש נפשות - זוג הורים ושלושת ילדיהם. הדירה הייתה מחולקת לשלושה אזורים - אזור ציבורי, אזור פרטי ואזור שירות. את עיקר השטח של הדירה תפסו שלושה חדרי שינה ושני חדרי רחצה. הסלון, המטבח ופינת האוכל תוכננו בטור זה אחר זה בשטח צר יחסית, ובקצה המטבח היה חדר שינה נוסף לצוות משק הבית ובו אמבטיה ושירותים צמודים.

בתכנית החדשה, שתוכננה בהתאם לצורכי המעצב, בוטלו שני חדרי השינה של הילדים, ואילו המטבח, הסלון ופינת האוכל זזו לקדמת הבמה וכעת הם נמצאים בחלל אחד גדול ופתוח. חדר השינה המרכזי נשאר במקומו, ושני חדרי השירותים הקטנים אוחדו לכדי חדר רחצה ושירותים אחד מרווח. "השינוי העיקרי הוא במיקום המטבח", מציין ארודה. "בתכנית המקורית המטבח היה בחלל צדדי וקטן יחסית, וכעת יצרנו חלל פתוח המאפשר למי שעובד בו להיות בקשר עין עם מי שנמצא בסלון ובפינת האוכל.

"לשם כך הרסנו את הקירות שהגדירו את חדרי השינה של הילדים, ומה שנשאר מהחלל המחולק באזור הציבורי הוא עמודי בטון תומכים, היוצרים כעת הפרדה מסוימת בין הסלון למטבח ולפינת האוכל ומשמשים אלמנט עיצובי בפני עצמם". החלל שהכיל בעבר את המטבח הצנוע הפך לחדר אורחים המשמש גם כחדר טלוויזיה, ואת יחידת המגורים של צוות ניהול משק הבית, פונקציה שהייתה קיימת בדירות רבות בברזיל של אותן שנים וכללה שירותים, מקלחת וחדר עבודה צמודים, החליפו חדר רחצה מרווח לאורחים ואזור שירות.

אריחים ירקרקים ואוסף רהיטים מאמצע המאה ה-20

"בהתאם לשפה העיצובית שאני מאמין בה, ההחלטה העקרונית שקיבלתי הייתה לשמור על חלק מהחומרים והגימורים המקוריים, שהיו פופולריים בשנות ה-50, ולעדכן אותם עם אוסף רהיטים ותוספות עכשוויות", מספר המעצב. כך למשל, רצפת העץ המקורית שחיפתה את רוב שטח הדירה הושארה במקומה, אך הגוון החום נצבע בכמה שכבות של צבע שחור, כדי להקנות אחידות לחלל וגם כדי ליצור ניגוד בין הרצפה לקירות הלבנים, המשמשים רקע ניטרלי לאוסף הרהיטים ועבודות האמנות שבדירה. האריחים הירקרקים שחיפו את חדרי האמבטיה המקוריים שולבו בחדר האמבטיה החדש, ומנורות הקיר שנתלו מעל השידה בחדר ההורים הושארו במקומן. גם ידיות הזכוכית של חלק מהדלתות המקוריות זכו לשימוש חוזר.

לארודה יש אוסף של רהיטים ברזילאיים מאמצע המאה ה-20, שאת רובו רכש לאורך השנים בשוקי הפשפשים בעיר. לדבריו, הסגנון שלהם הושפע מהעיצוב הסקנדינבי ומהעיצוב האמריקאי של שנות ה-40 וה-50 ומאופיין ברהיטים בעלי רגליים קלות ומעוגלות מעץ מלא, בעיקר מעץ הסיגלון (Jacaranda), המוכר בארץ כעץ נוי אך בברזיל משמש לתעשיית הרהיטים. בין העיצובים הברזילאיים אפשר למצוא יצירות של המעצבים סרז'יו רודריגש (Sergio Rodrigues), ז'ורז' זלשופין (Jorge Zalszupin), ז'רלדו דה בארוש (Geraldo de Barros) וז'אן ז'יוון (Jean Gillon).

בעשר אצבעות: שולחן קלפים

אוסף הרהיטים האקלקטי משלב בין פריטי עיצוב איקוניים בינלאומיים ליצירות של מעצבים מקומיים, לרבות מאוריסיו עצמו. דוגמה לעיצוב מקורי שלו היא שולחן האוכל הנקרא "בית הקלפים". רגלי השולחן הן בצורת מגדל קלפים והפלטה שלו עשויה זכוכית. השילוב הזה יוצר מראה קליל ואוורירי, אך השולחן יכול לשאת משקל של עד 250 קילוגרם בזכות לוחות פלדה דקים שעברו חיתוך לייזר, שמהם מורכב השולחן. מסביב לשולחן ניצבים כיסאות ירוקים מתקפלים מדגם AIR בעיצוב טום דיקסון, המשלימים את המראה הקליל וההומוריסטי. מעל שולחן האוכל תלויות עבודות של אמנים ברזילאים כמרקוס שאבס (Marcos Chaves), הרקולס ברסוטי (Hercules Barsotti), מרפה (Marepe) וארנסטו נטו (Ernesto Neto), פלטת גוני כתום ממוסגרת של חברת פנטון שהביא ארודה מברלין ותמונת ילדות שלו עם אחיו.

הכניסה לבית עוברת דרך מבואה שבה ניצבת שידה המכונה "ז'וזה". שידה זו היא חלק מסדרת רהיטים, אף היא פרי עיצובו של ארודה, המתמצתת את הקו העיצובי הכולל של הבית ושל עבודותיו בכלל - מראה חדש ומעודכן המשלב חומרים מקומיים ומסורתיים. השידה עשויה מעץ שנכרת בתנאים מבוקרים ועומד בתקן FSC (Forest Stewardship Council), המבטיח כי כריתת העצים לא פגעה ביערות כדור הארץ. במקום דלתות ומגירות שובצו בה ארגזי פלסטיק צבעוניים המשמשים בדרך כלל לאחסון ולהובלה של פירות וירקות בשווקים. לדברי המעצב שידה זו היא מחווה לסגנון החיים המסורתי המאפיין רבים מתושבי ברזיל, והיא מיוצרת במגוון דגמים.

עיצוב ואמנות: מנורת כדור ואוסף צילומים

ממבואת הכניסה נחשפים הבאים לבית לחלל המרכזי שלו, הכולל למעשה שלושה אזורים – המטבח, פינת האוכל והסלון. הסלון שטוף אור טבעי החודר מבעד לחלונות, שעצים ירוקים מציצים דרכם. ניצבת בו ספה סגולה של המותג Micasa היוקרתי, המצטיין במוצרים צעירים ומתוחכמים. על הספה מונחות כריות בשחור-לבן של חברת הטקסטיל Faauna, ועליהן מצוירים בעלי חיים המאפיינים את ברזיל ונראים מרחוק כדוגמה גרפית החוזרת על עצמה.

גוף התאורה התלוי בסלון נקרא "מנורת כדור" והוא עוצב על ידי ג'ורג נלסון בשנת 1947. נלסון היה מחלוצי המודרניזם בארצות הברית, ועבודותיו (דוגמת ספת המרשמלו ושעון הכדורים) מוצגות באוספים של מוזיאונים ברחבי העולם. גוף תאורה נוסף בעיצובו תלוי בחדר השינה. ארודה בחר להחליף את שולחן הסלון המסורתי בכמה שולחנות קטנים הנראים במבט ראשון כמו שרפרפים צבעוניים, ואפשר לשחק עם מיקומם בהתאם לצורכי הנוכחים. המעצב מספר כי מדובר בפריטי וינטג' של החברה האיטלקית Kartel, שעוצבו על ידי ג'וטו סטיפינו (Giotto Stippino). על הקירות בחלל המרכזי תלויים תצלומים של צלמים שעובדים עמו ומצלמים חלק מהפרויקטים שלו – מרסל גאוטרות (Marcel Gauteroth), רפאל אסף (Rafael Assef) ופליפה מורוזיני (Felipe Morozini). נוסף על כך הוא תלה מפה גדולה של ברזיל ותמונות משפחה.

בחדר האורחים, המשמש גם כחדר טלוויזיה, הותקנה דלת הזזה נסתרת המקנה פרטיות לאורחים המגיעים ללון בדירה. החדר ממשיך את הקו העיצובי של החלל המרכזי, ויש בו ספה נפתחת אשר עוצבה בשנת 1954 על ידי המעצבת האמריקאית פלורנס קנול (Florence Knoll), מהנשים הבודדות שבלטו בתחום זה באותה תקופה. השולחן בחדר הוא יצירה מקורית של סרז'יו רודריגז, אדריכל ומעצב, מחלוצי המודרניזם בברזיל אשר השפיע עמוקות על העיצוב והאדריכלות במדינה.

בחדר תלויים תצלום של מרקוס וילשבואש (Marcos Villasboas) ואוסף עבודות של ז'וזה פרנסיסקו בורז'ש (José Francisco Borges), רב אמן בהדפסי עץ ואולי הידוע שבין אמני הפולק ארט הברזילאים הפועלים כיום. בעבודותיו אפשר לראות יצירי דמיון כמו דרקונים ובנות ים וכן סצנות מהווי החיים המסורתי בברזיל. כמו כן ניצב בחדר כיסא ברזל לבן - פריט מקורי שעוצב בשנות ה-60 והיה נפוץ בתקופה ההיא במרפסות ובבריכות פרטיות בברזיל.

השראה מהרחובות

לדברי ארודה, הוא שואב השראה רבה לעבודותיו מהרחובות, מאנשים העובדים ונושמים את הרחוב. הוא אוהב להתבונן ברוכלים, באספני הזבל, באנשים ברכבת התחתית ובחנויות. "הברזילאים הם אנשים פשוטים, מגוונים, צבעוניים ובעלי חוש הומור, שאוהבים לאלתר. אלה האיכויות שאני רוצה לבטא בעבודותי", הוא אומר, ואכן, הרהיטים ופריטי האמנות שבחר מעידים כי הוא מעדיף להישאר "קרוב לבית" וליהנות מהעושר התרבותי הנמצא בסביבתו הקרובה. ארודה משלב באופן מוצלח בין אמנות עממית לעיצוב עכשווי והופך את המפגש ביניהם לשפה קוהרנטית אחת היוצרת תחושה של שמחה ונינוחות.

חמשת כללי הבסיס של מאוריסיו ארודה לעיצוב הבית:

1. בטאו את אישיותכם והכניסו לבית פריטים שהם חלק ממארג הזיכרונות שלכם, כמו תצלומים משפחתיים ואוספים של כלים ושל חפצים.

2. אל תהססו להשתמש בצבעים.

3. שלבו בין פריטים פשוטים ויומיומיים לפריטי מעצבים מתוחכמים יותר.

4. גדלו צמחים.

5. צרו תכנית גמישה לחלל ודאגו לכניסה של אור טבעי במשך היום ולתאורה לא ישירה בשעות הלילה.

אפרופו בתים של אדריכלים: תראו את וילת האדריכלית בקיסריה

התפרסם בגיליון נישה, אוגוסט 2012. לכתבות נוספות באתר