מבנים אדריכליים חשובים הם לא בדיוק החומר ממנו עשויים בדרך כלל סרטונים ויראליים. אבל זה בדיוק מה שקרה לספרייה שתכנן זוכה פרס פריצקר לאדריכלות לשנת 2013, היפני טויו איטו. בסרטון שצולם על ידי אדם ששהה במבנה בזמן רעידת האדמה הנוראה שפקדה את העיר סנדאי ב-2011, וגרמה לנזקים כבדים ב-30 אלף מבנים באזור ולקריסתם של אלפים רבים מביניהם - נראה כיצד הבניין כולו נע מצד אל צד כמו עלה נידף, אך לא מתרסק. סרטון שהצית את סקרנותם של לא פחות מ-500 אלף צופי יוטיוב.
סוד היציבות: גמישות
הספרייה הרב תכליתית הזו בעיר סנדאי נפתחה בשנת 2001 ונחשבת לפרויקט המפורסם והמשמעותי ביותר שתכנן איטו. זהו מבנה מרובע ושקוף לגמרי, שחלליו הפנימיים פתוחים ונטולי קירות. הוא בנוי משבע פלטפורמות, שביניהם משתרגים 13 צינורות מתכת, דמויי גזעי עץ, שתומכים בהן. מן הרחוב ניתן לראות היישר לתוך הבניין, והוא מבטא את השילוב הכל כך אופייני לאיטו של אורגניות עם טכנולוגיה מתקדמת. עיצוב החלל מאופיין במינימליזם ופשטות – גם הם סממנים סגנוניים מוכרים של האדריכל.
שקיפות, נוזליות, גמישות, חופשיות, קלילות – כל אלה הם מושגים בהם השתמש איטו בעבר כדי לתאר את מה שניסה להשיג במבנה וגם הצליח. אולם בעוד שמבחינה אסתטית ורעיונית מדובר באחד מהמבנים החשובים ביותר של המאה ה-21, המאפיינים האווריריים האלה של המבנה נשמעים כמו ההיפוך הגמור של חסינות מפני רעידות אדמה. על פניו, היינו חושבים שזה המבנה האחרון שיצליח לשרוד אסון טבע קולוסאלי בדמות רעידת אדמה בעוצמה 9 בסולם ריכטר.
אולם מה שהתגלה ליושבי הבניין באותו יום ארור בשנת 2011, שוודאי הודו לאלוהים ולא לאיטו, היא שאותה גמישות של המבנה היא בדיוק סוד יציבותו. ומי שאחראי אפילו יותר מאיטו על ההצלחה ההנדסית הזו הוא מוטצורו סאסאקי, מהנדס על שעובד כיום עם כמה מהאדריכלים החשובים בעולם, כדי לממש את הפנטזיות המשונות שלהם תוך מתן מענה הולם לצרכים ההנדסיים.
יישות אינטגרלית אחת
כשמדברים על מבנים נושאי כובד, המשנה הסדורה של האדריכלות המודרנית דורשת שלושה אלמנטים: עמודים תומכים, קורות ועליהם הקומות. אבל במקרה של בניין הספרייה בסנדאי אין בדיוק קורות ועמודים, יש רק צינורות ופלטפורמות. וחלוקת הכובד שונה מאוד מבכל מבנה רגיל. הקומות הן לא יותר מאשר פלטפורמות דקות עשויות מלוח משורג דמוי כוורת המולחם בין שני לוחות מתכת. סנדוויץ' דק ביותר, של 80 ס"מ בלבד. העיקרון הזה לקוח מתוך עולם הבנייה הימית, שנדרשת גם היא להיות גמישה ומודולרית.
בקומת המרתף, הצינורות מחוזקים על ידי מסגרת שיכולה לעוות את צורתה בהתאם ללחצים מבלי להישבר. ארבעת הצינורות שנושאים את מירב המשקל של המבנה הם אלה הממוקמים בארבע הפינות, והתשעה האחרים מפוזרים באורח שרירותי ומספקים חיזוק נוסף. מירב הכובד שמופעל על הצינורות במקרה של רעידת אדמה מועבר מטה אל אותן מסגרות מאסיביות. המבנה כולו הוא למעשה יישות אינטגרלית אחת, בלתי מופרדת, שנעה יחד, או "צפה" כפי שאיטו נוהג לומר, במקרה של סופה או רעידה. מנגנון אורגני, שעובד כמקשה אחת שלמה ויציבה.
באחד הראיונות שנערכו עם האדריכל בנוגע למבנה, עוד לפני ששרד את אסון הטבע, ידע כבר אז איטו לספר על היעילות של המבנה אל מול רעידות אדמה. תכנונו החל בשנת 1995, בדיוק כאשר פקדה את העיר קובה ביפן רעידת אדמה קשה, שגרמה לאיטו ולסאסקי לקרוא תיגר על התקנות היפניות הרגילות להתמודדות עם רעידות אדמה ולחשוב על מודל מבני ואסתטי אחר - יעיל יותר ויפה יותר.
מבחינה אסתטית, סיפר איטו, "הבנתי שארכיטקטורה מציגה סדר מאוד מלאכותי. אז כדי להעלים את הסדר הזה, רציתי ששבע הקומות פשוט ייערמו אחת מעלה השנייה בכל סדר שנרצה. זה בעצם כמו שבעה בניינים ששמו אותם אחד מעל השני. רציתי ליצור בין הקומות קשר שהוא לגמרי שוויוני, חופשי, זה מה שחיפשתי ממש מהסקיצות הראשונות". עוד תיאר את העורקים הללו שעוברים בתוך המבנה ומחזיקים את הפלטפורמות כ"אצות". כאלה שיוצרות "חלל נוזלי, צף מאוד, שכמו מים יזרום תמיד עם אור ואוויר".
וכך, ניתן לראות בסרטון היוטיוב הנ"ל כיצד המבנה באמת צף או מרחף. מיוצב על ידי הבסיס התת קרקעי שלו, הוא סופג את הכוח האדיר של רעידת האדמה ומצליח לשרוד אותה כמעט ללא פגע. בעוד שמבנים אחרים סביבו נהרסו כליל, הוא נותר בשלמותו, כמעט ללא פגע. באופן מדהים, כמה שבועות בלבד לאחר רעידת האדמה, בעוד שבמקומות אחרים עדיין אספו את השברים, המבנה הגדול ביותר והשברירי ביותר למראית עין בעיר, נפתח מחדש. ושמו של איטו יצא למרחוק.
עוד בארץ השמש העולה: בית שמרחף באוויר
ובית שקוף בטוקיו