באחת הסצנות הטובות ביותר ב״פרזיטים״ – הזוכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר – המצלמה עוקבת אחר עוזרת הבית של משפחת פארק שפוטרה מעבודתה, כשהיא רצה בבהלה לפתח במרכזו של ארון ענק מלא צלחות אספנות מפוארות, אל תוך המזווה ומשם צוללת למחילות הבית. מדובר לא רק בטוויסט עלילתי מרתק, אלא בעוד שכבה של התפקיד המטאפורי של המבנים בסרט - הבית הוא לא רק בית, הוא מעין מיקרוקוסמוס שמתכתב עם הנושאים של הסרט עצמו - הבדלי מעמדות, סודות ואיומים שמסתתרים מתחת לפני השטח. אין בסרט רוע מודע או מכוון, אבל ישנם לא מעט קורבנות של המבנה - החברתי או הארכיטקטוני.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
>> קלואי קרדשיאן הצטלמה - וחטפה מהגולשים
>> במיוחד עכשיו: הדברים שחייבים לנקות בבית
עיצוב הבתים משתלב בעלילה באופן מושלם
סרטו של הבמאי הדרום קוריאני בונג ג'ון-הו, שיהפוך בקרוב למיני-סדרה אמריקאית ב-HBO, עוקב אחר שתי משפחות עם פער ניכר באמצעים הכלכליים שלהן - משפחת קים חיה בדירה עלובה שחצייה מתחת לפני הקרקע, דחוסים יחד, חיים מהיד לפה ומתמודדים עם הצפות ושטפונות. משפחת פארק מתגוררת בווילה ענקית ומודרנית, שבה לכל חלל יש משמעות וחלק משמעותי בעלילת הסרט - חלון הזכוכית הענק שמשקיף אל החצר, הסלון המינימליסטי באופן מכוון, המדרגות לקומה השנייה שנסתרות ממי שנמצאים במטבח או בפינת האוכל - הכל משתלב בעלילת הסרט באופן מושלם, סימבולית אבל גם פרקטית.
חדר השירותים של משפחת קים הוא קטנטן וקלסטרופובי, עם אסלה שנמצאת כל כך קרוב לתקרה שהיא נראית כמו תמונה בפוסט בקבוצת פייסבוק על דירות מדכאות, בעוד אצל משפחת פארק האמבטיה המפוארת עומדת במרכזו של משטח מרווח. באחת הסצנות, הרחוב כולו מוצף וכך גם הדירה שלהם, שבכוונה ניצבת בחלקה מתחת לאדמה, כדי לייצר תחושה שהם עצמם כל הזמן במאבק להישאר עם הראש מעל המים.
בווילה של משפחת פארק, לעומת זאת, כל חפץ שאינו הולם את האסתטיקה המושלמת לא נראה לעין. בשביל זה יש מזווה הנמצא בדלת הסתרים שיוצאת מהמטבח. שם נמצאים חומרי ניקיון וצנצנות של מאכלים שעוברים החמצה והתססה. הדבר היחיד שמעניק אישיות לבית הם הציורים של הבן הצעיר, שאמו משווה לצייר ז'אן-מישל בסקיה, לא פחות. אצל משפחת קים, לעומת זאת, ניצבת תמונה של אם המשפחה עם מדליה, שמעידה על עבר פחות עגום מהמציאות הנוכחית שלהם, שמוקדשת כל כולה להישרדות כלכלית. 
כשצופים בסרט, קשה להאמין שיוצריו מצאו בתים שמשקפים באופן כל כך מושלם את ההבדלים האלה, והסיבה היא שהם לא. הבית של משפחת פארק - שבסרט מסופר שהוא נבנה על ידי הדייר הקודם, ארכיטקט מפורסם – נבנה במיוחד לסרט. גם הדירה העלובה של משפחת קים והרחוב שבו היא נמצאת נבנו לאחר שצוות העיצוב של הסרט ביקר בבתים המיועדים להריסה בדרום קוריאה. חברי הצוות בנו סט כל כך מציאותי, שאפילו הקהל במדינה היה בטוח שהסרט צולם ברחוב אמיתי.
פח ב-2,300 דולר
מלבד העובדה שהוא צריך לייצג את הסטטוס הסוציו-אקונומי של משפחת פארק לעומת זה של משפחת קים, הבית היה צריך לשרת את התסריט והבימוי. למשל, לאפשר לדמויות לרדת מהקומה השנייה של חדרי השינה והשירותים, להישאר על גרם המדרגות שפונה לסלון ולהאזין למי שנמצאים במטבח בלי שייראו. העיצוב המינימליסטי של הסלון, עם החלון הענקי שפונה לחצר, נעשה כך כדי שייראה כמו תמונה מרשימה כשמסתכלים לעברו מהמטבח. בשלב הראשון נוצרה הדמיה של המבנה כולו, ואז עוצבו ארבעה סטים נפרדים, שאוחדו לבית אחד בשלב העריכה.
הוא אמור היה גם לשקף את הטעם של משפחת פארק - משפחה עשירה אך צעירה - ולכן הוא עוצב בקווים נקיים ובשילוב של חומרים מודרניים כמו זכוכית, מתכת ובטון. כל הרהיטים בבית, ללא יוצא מן הכלל, עוצבו ונבנו במיוחד לסרט על ידי נגר שנבחר בזכות האסתטיקה המינימליסטית שלו, ויצירות האמנות שתלויות בבית הן הדבר האמיתי - יצירות מקוריות קיימות של אמנים מדרום קוריאה, או כאלה שהוכנו עבור הסרט.
״רצינו שהבית יהיה ההכנה המושלמת לתפניות בעלילה״, אמר ג׳ון-הו בריאיון ל-Architectural Digest. ״בתים צריכים להרגיש יומיומיים, חמימים ונוחים. כי אז, כשהחלל הזה מאוים, אנחנו מרגישים הכי מפוחדים״. בריאיון ל-Vulture, הוא אמר בנימה מבודחת: ״מעצבי הסט עברו התמוטטויות עצבים כל יום. האביזרים, הרהיטים ויצירות האמנות עלו הרבה מאוד כסף, אז הם כל הזמן היו צריכים להגיד לצוות להיזהר״.
הנה כמה ממחירי הפריטים - שולחן עץ הדובדבן בסלון עלה כמעט 20 אלף דולר, שולחן האוכל עלה יותר מ-22 אלף דולר ויצירת האמנות הענקית בסלון שעשויה מתכת מוערכת ב-120 אלף דולר. ״פח האשפה עלה 2,300 דולר!״, אמר ג׳ון-הו בריאיון. ״הוא היה גרמני. אני וחברי הצוות היינו כזה ׳מה לעזאזל? איזה מין אידיוט יקנה פח במחיר כזה שגם ככה הולך להסריח?׳״. אבל אפילו לפח האשפה יש תפקיד, וג׳ון-הו מסביר: ״ברוב פחי האשפה המכסים נסגרים בקליק אחד, אבל הפח הזה נסגר לאט ובאופן חלק, כאילו עשו אותו בגרפיקה ממוחשבת, ואפשר לראות את זה בסרט. זו הסיבה שהפח יקר, אני מניח״.