הרבה אנשים מוכנים לחיות בתנאי דוחק כדי לגור בניו-יורק, ובייחוד במנהטן. מי שההיכרות שלו עם הכרך עמוקה קצת יותר מביקורים חטופים ב-"מומה" או בטיימס סקווייר יודע שמיליוני אנשים באי הצפוף הזה חיים בחדרונים זעירים, בעצם תאים, שבעגה המקומית מכונים בנדיבות דירות סטודיו: קיטון שירותים, חצי קיטון מטבח ומרחב מחיה/שינה.
יחידות אלה, שמגובבות בבתים בני 4-5 קומות, לעיתים קרובות ללא מעלית, בכל חלקי מנהטן, מזכירות לפעמים את הדירות המפוצלות בת"א וחלקן אטרקטיביות בדיוק כמוהן. אך במנהטן תתקשו להשיג דירת סטודיו בפחות מ-2,000 דולר בחודש.
עכשיו מתגבשת תפיסה חדשה בניו-יורק: מי אמר שדירות סטודיו, מקלטם של סטודנטים, היי-טקיסטים מתחילים וזוגות צעירים, הן יחידת הבסיס, נקודת שפל שממנה אי אפשר לרדת עוד? בואו נחשוב שדירות סטודיו הן בעצם מותרות - מותרות של עניים, אולי, אבל עדיין מותרות שניתן לשייף מהן כל מילימטר מיותר, כל קימור בלתי חיוני, כל גומחה של תפנוקים, במטרה ליצור דירות-מיקרו, או תת-סטודיו, יחידות שינה-אכילה-מקלחת, שעדיין יעניקו לדייריהן את פריווילגיית המגורים באי הנחשק ביותר עלי אדמות.
זו, בעיקרו של דבר, תמצית חזונו של ראש עיריית ניו-יורק, מייקל בלומברג, שהכריז שלשום (ב') על תחרות אדריכלים לתכנון ועיצוב של בניין דירות-מיקרו, או בניין כוורות ששטחה של כל אחת מ-80 היחידות שבו ינוע בין 25.5 מ"ר (275 רגל רבועה) ל-27.8 מ"ר (300 רגל רבועה). כדי לתת גושפנקה חוקית לתחרות, החליטה עיריית ניו-יורק להשעות את תקנות הבניה העירוניות שלפיהן השטח המינימלי של יחידת דיור בעיר לא יהיה קטן יותר מ-37.16 מ"ר (400 רגל רבועה). הבניין, בחלק המזרחי של מנהטן, בשדרה הראשונה פינת הרחוב ה-27, בלבה של שכונת קיפס בייי, יבשר על תחילת עידן חדש של דיור במנהטן בהישג ידם של ההמונים, אומר בלומברג.
"מודל דיור חדש ובר השגה"
לפי הודעה שפרסמה לשכתו של ראש עיריית ניו-יורק, משקפות דירות מיקרו את דרך החיים המועדפת על מיליוני אנשים בעיר: יחידות דיור קטנות ככל האפשר, עם מספר שותפים קטן ככל האפשר. נתונים סטטיסטיים של העירייה עשויים לאשש את הקביעה הזו. בניו-יורק חיים 1.8 מיליון אנשים במשקי בית של אדם אחד או שני אנשים. אבל היצע דירות הסטודיו או דירות בנות חדר שינה אחד (ועוד חדר מחיה) מסתכם בכמיליון בלבד. הביקושים להיצע הדיור הזול (יחסית) בעיר גורמים לכך ששיעור התפוסה במאגר הדירות הקטנות כיום הוא 99%.
"לפיתוח פתרונות דיור שיתאימו לדרך שבה חיים תושבי ניו-יורק כיום יש חשיבות קריטית להמשך צמיחתה של העיר", אומר בלומברג. "אנשים מכל העולם רוצים לגור בניו-יורק ואנו חייבים לפתח מודל דיור חדש שיהיה בטוח, בר-השגה, וחדשני כדי לענות על הביקושים שלהם". הוא מדגיש שדירות המיקרו הן חלק מתכניתו להקים, או לשמר, 165 אלף יחידות דיור בר-השגה בעיר עד 2014.
"אנחנו יודעים שיש דרישה (לדירות מיקרו) מפני שאנו רואים שאנשים מפצלים את הדירות שלהם בניגוד לחוק כל הזמן", אמרה דוברת של בלומברג לחינמון הנפוץ "מטרו", שמחולק במנהטן. "כל אחד מכיר מישהו, ואולי הוא עצמו, שיש לו דירה בת שני חדרים והוא פיצל אותה כך שתתאים למגורי שני אנשים".
תנאי הבסיס לתכנון דירות המיקרו הוא שכל דירה תכיל שירותים (מקלחת) ומטבחון. היחידות צריכות להיות מוארות ואווריריות וליצור "תחושה של מרחב". בתכנית אפשרית: המיטה תתקפל לתוך גומחה בקיר ותוצא ממנה רק לצורך שינה.
אריק קליננברג, סוציולוג מאוניברסיטת ניו-יורק, אומר שתכנית דירות המיקרו נותנת מענה לביקושים שנובעים מעליה גדולה במספר האנשים שחיים בגפם. קליננברג, מחבר הספר: "הולכים סולו: העליה יוצאת הדופן והאטרקטיביות המפתיעה של אנשים שחיים בגפם", אמר ל"ווילג' ווייס": "קרוב לוודאי שנזקקנו לדיור לאנשים שחיים לבדם כבר זמן רב, אך פשוט לא היינו מודעים למספר הרב של אנשים כאלה בערים הגדולות".
לדבריו, כמעט כ-50% ממשקי הבית בניו-יורק מורכבים מאדם אחד בלבד. בניגוד לתנועה להרחבת דיור בר-השגה למשפחות, שזוכה בדרך כלל בתמיכה ציבורית, התנועה לשיפור מצב הדיור של אנשים שחיים בגפם לא ממש תפסה תאוצה.
בעוד שקשה לנבא כמה עשויה לעלות דירת מיקרו בניו-יורק, יש תקדימים שמבשרים על כך שהיא לא תיקנה בסנטים. "ניו יורק פוסט" דיווח, שדירת סטודיו במנהטן, בגודל 16 מ"ר (לא ברור עד כמה היא חוקית) נמכרה לזוג ב-2009 תמורת 175 אלף דולר.