בתוך מבוך של מסדרונות צרים ואפלים במרתף של גורד שחקים, עובד מטבח בן 35 בשם הו הצטרף למאות אלפי סינים שנאלצו להימלט ממחירי הדיור הנוסקים - אל מתחת לאדמה.
הוא חי עם אשתו מתחת לבניין דירות יוקרתי, בדירה של 4 מ"ר ללא חלון, ומשלם עבורה 400 יואן בחודש (66 דולר). אין בדירה מיזוג אוויר והאפשרות היחידה לחימום היא צינור המתפתל מעלה שמספק גז לדירות בבניין. חדר האמבטיה הוא למעשה אסלה מצחינה ומשותפת במסדרון.
"אני לא יכול להרשות לעצמי לשכור דירה", אמר הו בזמן שהוא מציג את תנאי המחיה שלו. מגורים בדירות מחסן אינם חוקיים בסין, אבל כמו בכל מקום אחר, לא מדובר במשהו שמתרברבים בו. הו, ששוטף דגים לפרנסתו תמורת 2,500 יואן בחודש במסעדה פופולרית ברחוב שמעל לדירתו, סירב לנקוב בשמו האמיתי. "אם לא הייתי מנסה לחסוך כסף, לא הייתי חי כאן", אמר.
המקומיים מכנים את הו ושוכנים תת־קרקעיים כמוהו "מירוץ העכברים" - קורבנות של שוק דיור שיצא משליטת הממשלה. למרות מאמצים לרסן את שוק הדיור הספקולטיבי ולפתח דיור בר השגה, זרם קבוע של מחפשי משרות מאזורים כפריים והיעדר אלטרנטיבות השקעה לרכישת דירה גרם למחירים להמשיך ולעלות.
נכסי הדיור התייקרו ב-10% בנובמבר 2013 לעומת החודש המקביל ב-2012, וקבעו שיאים מדי שנה מאז 2009. המחירים בבייג'ין עולים בשיעור חד עוד יותר - 16% בשנה, ושכר הדירה מטפס ב-12% בשנה.
10 שנים בביוב
התהליכים האלה דוחפים יותר ויותר מהגרים חדשים לערים אל מתחת לאדמה. לפי סוכנות הידיעות הממשלתית שינחואה, מתוך 7.7 מיליון מהגרים בבייג'ין לבדה (העיר מונה 11.5 מיליון תושבים), כמעט חמישית מהם חיים במקום העבודה או מתחת לאדמה. מינהל הדיור של בייג'ין הפריך את הנתון הזה, ומסר לרויטרס כי סקר ממשלתי שנערך ב-2013 מצא כי רק 280 אלף מהגרים חיים במרתפים, ורק שיעור קטן מהמרתפים מנוצלים למגורים.
בדצמבר 2013 אטמו הרשויות פתחי ביוב ברחבי הבירה לאחר שהתקשורת המקומית גילתה קבוצה של אנשים החיים בביוב לפחות 10 שנים. שוכני הביוב הועברו מהמקום, ואלה מהם שאינם תושבי בייג'ין נשלחו בחזרה לביתם.
מחירי הדיור הגואים הם גם ברכה וגם קללה לממשלה. שוק הנדל"ן המשגשג מהווה כ-15% מתמ"ג של סין, וממשלות מקומיות מסתמכות על מכירות קרקעות כדי לממן חובות. ההכנסות ממכירת קרקעות גבוהות פי שלושה מהמסים שהן גובות מהתושבים.
ואולם המחירים העולים מותירים את רוב הסינים ללא אפשרות לרכוש דירה, הם מרחיבים את הפער בין עשירים לעניים ומגבירים את חוסר שביעות הרצון החברתי. "יש אנשים שיכולים לרכוש כמה בתים, ויש כאלה שלא יכולים לרכוש אפילו אחד", אמר מאו יושי, מייסד שותף ונשיא כבוד במכון העצמאי אונירול לכלכלה, היושב בבייג'ין. "יהיו לכך השלכות חברתיות", הוסיף. הממשלה הגיבה בהקשחת התנאים לרכישת בתים והגדלת היצע הדירות הציבוריות הזולות. כך, שטחי הדירות בדיור הציבורי בבייג'ין גדלו ב-20% ב-11 החודשים הראשונים של 2013 לעומת 2012.
למרות זאת, עם הבטחה לתעסוקה וחינוך בערים גדולות כמו בייג'ין ושנחאי, הבעיה רק צפויה להחמיר. ב-2012 נוספו לבייג'ין 316 אלף מהגרים חדשים, שהעלו את אוכלוסייתה לכמעט 20 מיליון איש. המצב הזה הביא לכך שהדיור בבייג'ין ביחס להכנסה הממוצעת יקר יותר מאשר בהרבה מדינות מפותחות. המחיר החציוני לדיור בעיר הוא 4,500 דולר למ"ר, לפי חברת הנדל"ן סופון (Soufun), ושכר הדירה הוא 9.5 דולרים למ"ר, במדינה שבה ההכנסה השנתית היא מעט יותר מ-6,000 דולר.
נתונים אלה הופכים את הבתים בבייג'ין ליקרים כמעט פי שלושה עבור סינים מאשר רכישת בית בניו יורק עבור אמריקאים, לפי חישובי רויטרס, המבוססים על הבנק העולמי ואתר הנדל"ן טרוליה מסן פרנסיסקו. שכירת דירה של 100 מ"ר בבירת סין תעלה כמעט כפליים ההכנסה הממוצעת לתושב.
"עבדים של בתים"
שלא במפתיע, סקרי דעת קהל מדרגים באופן קבוע את העלייה במחירי הבתים כאחת הסיבות המרכזיות לחרדה בקרב מבוגרים סינים. סקר מ-2012 של אתר המדיה ההונג־קונגי פניקס הראה כי זוגות בבייג'ין, בשנחאי, בגוואנז'ו ובשנזן מוציאים בממוצע 42% מהכנסתם על משכנתאות. הסינים המציאו את המונח "עבדים של בתים" כדי לתאר את אלה שמתקשים לעמוד בתשלומי המשכנתא החודשיים.
אלא שכאשר מחירי הדיור בבייג'ין נסקו פי שישה בעשור האחרון, לפי חברת סופון, אפילו דיור ציבורי זול עשוי להיות מעבר להישג ידם של רבים, ומאלץ אותם לחפש אלטרנטיבות רצויות פחות. במחסן מתחת לפרויקט מגורים במרכז בייג'ין, התושבים הולכים כפופים כדי לחמוק מהצינורות התלויים מהתקרה. "זה טוב יותר ממרתפים אחרים באזור", אמר אחד הדיירים, בן 26.
דירה אופיינית במרתף או במקום העבודה מצטמצמת על פני 5 מ"ר, פחות מעשירית הגודל של דירה ממוצעת בבייג'ין. לעתים פורצות שריפות במחסנים שבהם אנשים מבשלים, ולפחות שלושה מקרים כאלה דווחו בעיר ב-2012.
הדירות כה קטנות שהו אמר כי הוא ואשתו מתקשים לישון יחד במיטה הקטנה. הוא נאלץ לבלות את רוב הלילות בדירת מחסן אחרת שמספקת לו המסעדה שבה הוא עובד.
אשתו משתוקקת לבית גדול יותר מעל פני הקרקע, ובינתיים מסתפקת בקישוט החדר בפעמוני פלסטיק ופרחים, שהוא אומר שהיא מוצאת ברחוב. החלום שלהם לבעלות על בית נותר רחוק, והו אומר שהמגורים במחסן הזיקו ליחסים שלהם.
"אנחנו לא יכולים לגור כעת בדירה", אמר הו. "כל מחסן בעיר מאכלס אנשים. תראה בעצמך. יש רבים כל כך כמונו".
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
חוק הדיור הציבורי ייכנס לתוקפו: הדיירים יוכלו לקנות את בתיהם
לקנות דירה ב-2014? העובדות שיעזרו לכם להחליט