הפרויקט בקרטקסו, כ-60 ק"מ צפונית לליסבון, בירת פורטוגל, הציב אתגר למשרד האדריכלות DC.AD: בשטח היו כמה מבנים שלכל אחד אופי שונה, ובמסגרת השיפוץ המתכננים היו צריכים לחבר ביניהם גם מבחינה אסתטית כדי ליצור בית מגורים קבוע. בעלי השטח הם בני זוג צעירים שעזבו את ליסבון ובחרו לעבור ליישוב מבודד שבו יהיה להם מקום ליצור אמנות ולארח אמנים אחרים. לנכס שלהם הם קראו סאראמאגה (Saramaga), על שמה של מיילדת שפעלה בעבר בעיירה, והפכה לסמל מקומי ללידה ולחגיגת החיים.
כדי להשיג מראה אחיד והרמוני, הרסו האדריכלים אלמנטים משניים במבנים, כמו קישוטים, קירות נמוכים ושבילים מרוצפים, ועיצבו מחדש את הפתחים. המשטחים השטוחים החיצוניים נצבעו בגוני בז' ולבן. באזור פתוח שבו היו מדרגות נבנתה בריכת שחייה, והמדרגות נוצלו ליצירת מפלסים שונים.
הכניסה לבית נמצאת בצד המערבי, בין השטחים הציבוריים לבין החללים הפרטיים. בתקרת החלל הציבורי שולבו קורות העץ, היוצרות קנה מידה מסביר פנים יותר לחלל הגבוה ומוסיפות חמימות. במרכז הסלון נבנתה במת בטון בגבהים שונים ובה פינת ישיבה, שולחן קפה ארוך ועציץ ענקי. לצד הסלון ניצב שולחן אוכל גדול מאבן טרוורטין אדומה, ובקצה החלל יש מטבח מודרני המורכב מדלפק בצורת חי"ת וקיר ארונות גבוהים. המטבח מעוצב בגוונים בהירים של בז', לבן ומוקה, עם נגיעות של נירוסטה או שחור.
בחדרי השינה וחדרי הרחצה נעשה שימוש רב באבן. יחידת ההורים, הסמוכה לבריכת השחייה, כוללת חדר שינה ובו אזור המיועד לעבודה עם דלפקי בטון בגבהים שונים. ביחידת ההורים יש גם חדר הלבשה לבן ארוך וחדר רחצה המחופה גם הוא באבן טרוורטין. במסדרונות נבנו ארונות רבים ויש בהם חלונות אנכיים ארוכים שדרכם נכנס אור גם לחללים הפנימיים ביותר בבית. לחלונות מסגרות שחורות וגם רוב המנורות בבית הן שחורות ובסגנון מודרני. בבית פזורות עבודות אמנות, רבות מהן יצרו בני הזוג, והן תלויות על הקירות או מוצגות על במות ומדרגות בטון. 
