כששירלי פיין נסעה לאיטליה אחרי הצבא התכנית שלה הייתה ללמוד איטלקית ולחזור, אבל לחיים יש תכניות אחרות ופיין מצאה בת זוג, השתקעה בדירה המשפחתית במילאנו ונכנסה עמוק אל שוק הנדל"ן המקומי הרותח. כיום יש בבעלותה חברה המלווה משקיעים ו-17 דירות משל עצמה, וגם איטלקית ברמת שפת אם שאותה היא מנצלת למאמצי ההסברה לזווית הישראלית של המלחמה במזרח התיכון.
>> לכל הכתבות בערוץ living
>> פורים כל השנה: חדרי ילדים בקונספט אישי
>> 14 דוגמאות לעיצובי פנים מכוערים ומגוחכים במיוחד
הלוקיישן: שכונת Città Studi במילאנו איטליה. נחשבת לאחת השכונות הטרנדיות בעיר ומעבר לאוניברסיטאות מסביב, האזור מלא בסטודיו של מעצבים איטלקים ידועים.
בנות הבית: שירלי (35), ישראלית שגדלה ברעננה ועזבה את הארץ אחרי הצבא כדי ללמוד איטלקית ברמה אקדמאית ולחזור. מאז עברו 15 שנה והיא עדיין שם, בינתיים נוספו לה תואר ראשון במנהל עסקים ותואר שני בניהול פרויקטים מאוניברסיטת מילאנו, והיא התחתנה עם סילביה ברטוקי, (30) במאית ושחקנית איטלקייה, ושבזכותה אף פעם לא משעמם בבית שלהן והוא תמיד מלא חברים, אמנים ומעצבים איטלקים. בבית היו גם שני כלבים, עכשיו נשארה כלבה אחת. במשך השנים שירלי נכנסה עמוק לשוק הנדל"ן הרותח של מילאנו, וכיום בבעלותה חברה שמלווה משקיעיה.
הדירה: בבעלות המשפחה, דירה בקומה בשטח 110 מ"ר ובה חלל מרכזי אחד שכולל מטבח וסלון ושני חדרי שינה. שירלי: "קצת קלישאה אבל הבית הזה בחר אותי. זה היה הבית של סבתא שלי, בית שהכרתי כל החיים ובו יש לי לאחותי ולאימא שלי הרבה זיכרונות ילדות. כשסבתא נפטרה החלטנו לשפץ אותו, תוך כדי שימור של כמה שיותר פרטי מקור כדי שימשיך להיות הבית מהזיכרונות. המטרה היא לא למכור אותו לעולם ושיישאר בית משפחתנו". עלות של בית דומה באזור מגיעה כיום למחיר של 600 אלף יורו, עלות שיפוץ היא בערך 1,000 יורו למטר. בנות הזוג משלמות כ-200 יורו בחודש חשבונות, כולל ועד בית. שכירות של דירה דומה היא בסביבות 2,400 יורו לחודש, לא כולל חשבונות.
העיצוב: שירלי מספרת שפנים הבית שלה שונה לגמרי מבתים שהיא משפצת ללקוחות שלה: "יש לי ולאשתי טעם ספציפי. אנחנו יכולות לדבר על כיסא חודש לפני שנבחר. מכניסות הביתה רק פרטים אייקוניים, כמו הכורסה בסלון או בחדר שינה. מאחר שזה לא בית להשכרה הפרטים ואיכות החומרים חשובים יותר ואנחנו נותנות ביטוי לטעם האישי שלנו, כמו מטבח ורוד וקירות צבעוניים. להבדיל, הלקוחות שלי משפצים בטעם אחיד - בטון מוחלק כמרצפות, ריצוף דמוי שיש לשירותים ופרקט למינציה בכל הבית. בקיצור, איקאה. שיפצנו את הבית שלנו עם שרטוטים שאחותי האדריכלית שרטטה, הידיים של הנגר והקבלן אתם אני עובדת מעל חמש שנים והיצירתיות של שתי נשים. מה שהיה מדהים בתהליך השיפוץ הוא שאני וזוגתי הסכמנו על הכל ולא התווכחנו על כלום. זה היה תהליך של יצירה משותפת. לא דמיינתי שזוג יכול לשפץ בלי לריב. הכנתי את עצמי לגרוע מכל. הפריט שמאפיין ביותר את התרבות המקומית הוא השנדליר בסלון, ששייך למשפחה שלי משנת 1800. הם הצליחו לשמור עליו במהלך מלחמת העולם השנייה, החביאו אותו במחסנים וברחו לשוויץ. יש בבית גם הרבה סממנים יהודים כמו מזוזה ומנורה, ופריט ישראלי אחד שמצאתי בשוק וינטג' במילאנו- מנורה למרפסת עם כיתוב של Jaffa".
הקריירה בנדל"ן: נדל״ן תמיד היה חלק מהמשפחה של שירלי, מהצד של שני ההורים, וזה היה חיבור טבעי בהגיעה למילאנו. "לקראת סוף לימודי תואר הראשון, כשהייתי בת 24, היזם שהציע לי את העבודה הראשונה ביקש ממני לנהל לו עבודות שיפוץֿ, להכין חוזיםֿֿֿֿֿ, להחתים דיירים, לדאוג לניקוי הבתים ולפרסום הדירות, כל מה שחמישה עובדים היו צריכים לעשות אני עשיתי. אחרי שנה עברתי למשרד של יזם איטלקי רציני, מדויק ופדנט שלימד אותי המון. עבדתי אצלו שלוש שנים, תוך כדי שאני מטפלת בבקשות של ישראלים במילאנוֿֿ ולומדת את הצרכים. השם שלי עבר מפה לאוזן והיום אני יזמית נדל״ן שמלווה ישראלים בתהליך רכישה ושיפוץ נכס ומשתדלת לתפוס את המתווכים בשקרים הקטנים. אני מלווה גם חברות ציבוריות בתחום של אנרגיות מתחדשות. השוק האיטלקי מאוד סגור לזרים ולאנגלית לכן למצוא אשת אמון דוברת את השפות ובעיקר את התרבויות וזה ערך מוסף לא קטן, שאני מביאה. את הדירה הראשונה שלי קניתי בעזרת משכנתא ועזרה מהמשפחה לפני שבע שנים, ומפה לשם הגעתי למאגר נכסים של 17 דירות ב-7 שנים, בלי משכנתא. לא רציתי שהכל יהיה על הכתפיים שלי, אבל בעולם של גברים כמו העסקים והנדל"ן, הייתי חייבת לצאת לעצמאות כי כל גבר שעבדתי אתו לא הצליח לראות אותי כשותפה אלה כעובדת שצריכה להקשיב, ללמוד ממנו ובעיקר להודות לו על ההזדמנות. יש לי חברה ומשרד במילאנו שמעסיק שלוש נשים וגבר אחד, ושותפים שונים שאני בוחרת לכל עסקה ומסע".
השוני בסגנון החיים המקומי לעומת הישראלי: "אימצתי פה כמעט הכול. דבר ראשון נימוס וכבוד הדדי - אין פה את מושג הפראייר. ואיך אפשר להגיד לא ליומיים חופש מלאים בשבוע ולהפסקת צהרים של שעה וחצי כל יום? פה מקדשים כל ארוחה ביום, לא רק בשישי, ונהנים מחודש חופש באוגוסט, חודש בקריסמס וחיים עשירים בתרבות לפני עבודה". 
ההתמודדות עם המצב הנוכחי בארץ: "בעקבות המלחמה הגיעו לעיר המון ישראלים חדשים וכולם ברוכים הבאים! אני דואגת למי שקרוב אלי ומשרת במילואים. פה אני מאוד פעילה בהסברה ובתור מישהי שדוברת איטלקית כמו איטלקייה אני משתדלת לחשוף כמה שיותר מידע שקרי על ישראל ולתרגם אותו לאיטלקים. ראיינו אותי מספר פעמים במהלך המלחמה, גם בערוצים מרכזיים בפריים טיים. תמיד היו פה הפגנות כשהיו מלחמות; אנשים מסתכלים על כמות המתים בשני הצדדים ויש מנצח אחד ברור. זה שמדינת ישראל שייכת לעם היהודי אומר שגם יהודים בגולה צריכים לספוג את דעת הקהל ביחס אליה, לטוב ולרע. אני חייבת לציין שרוב האיטלקים ימניים לכן בעד ישראל. אני לא מסתובבת עם דגל ישראל ורוב החברים האיטלקים שלי הם שמאלנים. אני שמאלנית (הייתי) בעצמי, אז המצב מאז המלחמה מאוד מבלבל והדו קוטביות חוגגת. כאשר זר מתנכל לישראל אני ישר מורידה אותו לקרקע וגורמת לו להבין שהנושא לא קשור אליו. אבל אל תדברו איתי על ממשלות ישראל האחרונות".
געגועים לישראל: "מרגישה אותם לפעמים, בעיקר לתקופת הילדות. המחשבות על חזרה לארץ הפסיקו אחרי השנה השלישית שלי פה. סורי, אבל אין לי כוונה לחזור".