אדריכל שימור צריך לדעת להביא את פנים המבנה ההיסטורי לתפקוד בן זמננו ועדיין לשמור על האופי הייחודי והזהות של החלל. ישנו קו עדין שאדריכלי השימור הולכים עליו - בין שמירה על אותנטיות לבין התחדשות ופונקציונליות של הפנים. בתהליך העבודה המרתק של אדריכל השימור עולות סוגיות והחלטות קשות ומעניינות כאחת: אילו אלמנטים ישמרו על האותנטיות והאופי? אילו אלמנטים מפריעים לחיים של ימינו? על מה שומרים? מה אפשר להרוס ועם זאת לשמור על הרוח של פנים המבנה?
השאלות נשאלות מתוך הבנה כי כל פרויקט מביא עמו מטרות שונות המשלבות את הישן והחדש, ההיסטורי והמודרני. תהליך תכנון השימור הכולל שימור וחידוש כאחד, והשאלות שהוא מעלה הופכות את התחום למרתק, עמוק ובעל ערך מוסף.
ישנם מקרים שבהם נמצא מבנה שאין כמעט פרטים לשימור, ועם זאת גם המבנה עצמו וגם הפנים שלו ראויים להתייחסות של אדריכל שימור. מקרה כזה הוא הדירה ברחוב שינקין התל אביבי, הנמצאת בקומה שנייה מתוך שלוש (קומת הקרקע משמשת למסחר), שהאלמנט ההיסטורי היחיד בו היתה הסכימה הטיפוסית של תחילת המאה ה-20. סכימות היסטוריות נתפסות כמיושנות, אך יש בהן איכויות שנעלמו עם התכנון המודרני. מאחר שמדובר בתוכנית הדירה, יש לה השפעה חזקה על הרוח והאופי האותנטי של החלל, והמלצתנו היתה לשמור על הסכימה עם ריבוי חלליה ואיכויותיה תוך הכנסת שינויים מינוריים שעזרו בהפיכת הדירה למודרנית. העיקרון הכללי הוא לקחת את הסכימה ההיסטורית, לזהות את האיכויות שלה, ולדעת לעשות בה שינויים בצורה מינימלית ככל האפשר, על מנת שתשמור על האופי והרוח ועם זאת תאפשר תפקוד מודרני.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
- לכל הכתבות בערוץ living
- בדירה המשגעת של השפיות "הבנות אוהבות לאכול"
- עודף מ-100: 14 פריטים שישדרגו את הבית
להעשיר את החוויה
הדירה, המתפרשת על פני 120 מ"ר כולל מרפסת ובה שלושה חדרי שינה, מקבלת את פני הבאים במבואה ארוכה עם מבט חד לחלון ולאור יום. המבואה נמצאת במרכז הדירה ומחלקת אותה לשני חלקים, בכל צד חדרים גדולים ומוארים. המלצתנו הייתה לשמור על המבואה ולפתוח את המפתחים הקיימים לסלון ולמטבח ובכך לשמור על החוויה העשירה של ריבוי החללים תוך יצירת מבטים, פתיחת צירי תנועה, אור ואוויר.
המטבח במקור היה חלל קטן וחשוך והיתה דרישה מוצדקת ליצור חלל גדול שיכלול את הסלון והמטבח יחד. על מנת לשמור על הסכימה ההיסטורית של הדירה, הוחלט להרוס קיר אחד שהפריד בין שני חדרים על מנת למקם את הסלון והמטבח בצמוד למרפסת. יתר קירות הדירה נותרו מקוריים ובמקומם.
התלבטות גדולה תמיד קיימת בהחלטה הנוגעת לריצוף הדירה - האם לשמור על הריצוף הקיים? האם לחדש? ואם כבר לחדש, האם לשחזר או לרצף בחומר מודרני מובהק שיבדיל בין הישן לחדש? בתחילת התהליך עלתה הצעה ליצור רצפה מיציקת טרצו בהירה, בדומה לגוון המקורי, ובכך לתת אינטרפרטציה מודרנית לחומר ההיסטורי. בסופו של דבר הוחלט על ריצוף פרקט עץ טבעי, המבליט את היותו אלמנט מודרני בחלל ונותן את הקונטרסט בין הישן והחדש.
בעל הדירה הביע רצון לסגור את המרפסת שכללה תריסי פלסטיק, על מנת להגדיל את חלל הסלון. מדובר במרפסת מקורה ולא מרפסת שמש, לכן המלצתנו היתה להוריד את תריסי הפלסטיק ולהשאיר את המרפסת פתוחה לרחוב, ובכך לקבל דירה "אורבנית" הצופה לרחוב שינקין. מרפסת מקורה לכיוון דרום מייצרת מסך הצללה ומיקרו אקלים נוח לדירה. נוסף לכך, למרפסות ערך אורבני חשוב - בעלי הדירה הנהנים מהנוף הנשקף ממנה ואילו עוברי האורח ברחוב הצופים למרפסות הפתוחות של העיר. בכך, המרפסת הארוכה מייצרת רובד נוסף של חללים ומבטים ומעשירה את החוויה של השוהה בדירה.
במדור הקודם: וילה לשימור באיטליה
הכתבה הוכנה על ידי סטודיו בזלת - אדריכלות שימור ועיצוב פנים במבנים היסטוריים