נתחיל בשורה התחתונה: "ננדו: המרווח שבין לבין" (nendo: the space in between) היא תערוכה מופלאה, והביקור בה הוא בגדר חובה לכל חובב ומעצב. תערוכת הרטרוספקטיבה הראשונה והגדולה שבתערוכותיו של הסטודיו היפני המצליח נפתחה השבוע במוזיאון העיצוב בחולון, שהוכיח שוב, אם למישהו עוד היה ספק, שהמוזיאון הישראלי הצעיר הוא שם דבר בזירת העיצוב הבינלאומית הנותן פייט למוסדות ותיקים וגדולים ממנו בעולם.
"זו התערוכה הגדולה ביותר והטובה ביותר שלי", מסכים אוקי סאטו (Oki Sato), האיש שמאחורי ננדו. "למרות שלא רואים עלי כי אני בכל זאת יפני טיפוסי, אני נורא שמח", הוא צוחק. המון הומור מקיף את האיש הגבוה והמרשים הזה, בן 39 בסך הכל (אך לא נראה יום מעל גיל 14, כפי שמקפידים סובביו להתבדח על חשבונו), שלכמעט כל אחת מעבודותיו הוא מצמיד חיוך או קריצה. למרות ההצלחה הכבירה שלו הוא שומר על צניעות מרחיקת לכת שרק מוסיפה לסיפור עוד קסם. עוד לפני שהספקנו להשלים את השאלה על ההצלחה המטאורית של הסטודיו שלו, הוא מניד בראשו לשלילה. "ההצלחה תגיע אולי בהמשך, אחרי שאמות… אנשים יגידו - ננדו עשה כך וכך", הוא מוסיף לצחוק בריאיון המיוחד שהעניק ל-mako LIVING.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
לא יודע לצייר
בתערוכה הוצבו 76 מעבודותיו של הסטודיו המציגות את התהליך שבעיצוב היפני העכשווי, המתובל בהומור לצד קפדנות מאלפת. בין העבודות גם רהיטים שתכנן למותג Desalto - שלושה ספסלי מתכת שמתאימים לפנים וחוץ, כיסא, מתלה מעילים, מקבץ שולחנות צד שנראים כחלקי פאזל ומדפים תלויים במראה של תלתל נייר (אצלנו תמצאו אותם בהביטאט). "התערוכה מספרת סיפורים", מסביר סאטו. "היא מראה איך ולמה אנחנו מעצבים ואת הסיפורים הנחבאים מאחורי כל פרויקט". היא נחלקת לנושאים שונים וכל כמה עבודות מאוגדות במתחם, "כפרים" כפי שהוא מכנה אותם. לעבודות נלוות ברקע הסקיצות הפשוטות והמקסימות של המעצב שמוסיף לטעון טוען שהוא "לא יודע לצייר". הסקיצות הפכו לסרטוני אנימציה קצרים וכובשי לב על גבי קירות המוזיאון. התערוכה מלאה ב"נורמליות מיוחדת", כפי שמגדיר זאת סאטו, וכל עבודה דורשת מהמבקרים להתעכב לצדה לכמה רגעים ולעשות מאמץ נוסף כדי להבינה.
הבחירה במוזיאון הישראלי לתערוכה בסדר גודל שכזה היתה טבעית לסאטו, הוא מספר. "זהו אחד המוזיאונים הטובים לעיצוב בעולם ואני גם מעריץ גדול של האדריכלות שלו, אז זה כבוד גדול עבורי להציג כאן. אבל יותר מזה, אלה האנשים שעובדים כאן שגרמו לי לבחור במקום. ככה אני גם בוחר לקוחות - זה לא התקציב או לוחות הזמנים - אלה האנשים". המילים הללו זוכות למשמעות נוספת כשברקע הפתיחה החגיגית של התערוכה ניצבת גם עזיבתה של האוצרת ו"האמא והאבא" של המוזיאון, גלית גאון. חילופי המשמרות יקרו בתום השבוע הזה ומיה דבש תמלא את מקומה של גאון עד לפתיחת המכרז להחלפתה.
גאון עיצבה את אופיו של המוזיאון והצליחה להביא כמה מהמעצבים המובילים בעולם להציג בישראל. מבין 30 התערוכות שהוצגו במוזיאון עד כה, לפחות שליש היו של מעצבים מהשורה הראשונה בעולם. התערוכה של ננדו היא "התמצית של כל מה שעשינו פה בשש השנים האחרונות", מספרת לנו גאון, שעזיבתה נלוות להתפטרותם של כמה בכירים במוזיאון ומעלה סימני שאלה בנוגע לעתידו. אם זה יהיה לטובה, לרעה או ללא נורא, שינוי מגיע למוזיאון הנחשב.
להאכיל את הרעיון
סאטו בכלל חלם להיות הבעלים של חנות לחיות מחמד. "ויתרתי על החלום כשהבנתי שאני צריך למכור את החיות, זה היה שוק עבורי", הוא צוחק. "מה שאני עושה היום מזכיר את זה. יש לי רעיון קטן, אני מאכיל אותו, הוא גדל ומשתנה. ובסוף אני צריך למכור את זה, וזה החלק הקשה. אני שונא את זה כמעט כמו לתת שם לעבודה".
מה כל כך נורא בלתת שם לעבודה?
"הכי טוב אם לא היו להן שמות בכלל, כדי לא לכוון אנשים לרעיון מסוים בנוגע לעבודה מסוימת. כשחושבים על זה, הייתי צריך למספר את העבודות שלי מהיום הראשון. חשוב שהמעצב לא יגדיר מהי 'התשובה', כי אם אדם מסוים חושב שעבודה מסוימת היא משהו אחר, אז זו התשובה. לא צריך להוביל ולהגיד 'לא לא לא, כך תציג את המוצר!'. תפקיד המעצב הוא להעניק השראה, לרמוז ולראות את דברים בדרך אחרת. ולגרום לאנשים לשמוח, כמובן". גם ההחלטה כמעט לא לצרף טקסטים לעבודות נעשתה באותה המחשבה. "רצינו שאנשים ירגישו את המוצרים לפני שהם מבינים אותם", מסביר סאטו.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
הוא למד אדריכלות ביפן ומעיד על עצמו שהיה סטודנט סטנדרטי. לאחר הלימודים בשנת 2002 ביקר בתערוכת עיצוב במילאנו והתאהב. "בית הספר שלנו היה נוקשה מאוד, אז לא חשבתי שאדריכלים מורשים לעצב מוצרים", הוא מספר. מיד לאחר התערוכה התאגדו להם שישה חברים על פניני בבית קפה איטלקי וכך קם לו ננדו (פלסטלינה, ביפנית). "לא היו לי תוכניות ברורות, זרמתי. אני לא חושב על העתיד. זה דבר לא הגיוני, לחשוב על העתיד, הוא הרי משתנה באופן דרסטי. נניח שאני רוצה לעצב כוס פלסטיק. יכול להיות שיום למחרת קליינט יבקש ממני שאעצב לו כוס נייר ואז העתיד שלי משתנה לכיוון אחר לגמרי. לכן זה לא הגיוני שאתכנן עשר שנים קדימה".
סגנון החיים של סאטו סגפני למדי, עד כדי כך שהוא מכנה בחיוך את הבית שלו "כלא קטן". "אין לי כלום בבית. יש לי מיטה, ספרים וכלב שמן. יש לי 40 חולצות לבנות זהות ו-20 זוגות מכנסיים שחורים זהים. אני לא צריך כלום".
אתה לא משתעמם?
"בכל יום בעבודה אני צריך לחשוב על רעיונות חדשים, אז בחיים הפרטיים שלי אין הסחות דעת. כל בוקר אני לוקח את הכלב שלי לטיול, שותה קפה באותו בית קפה, ואוכל את אותה מנת נודלס באותה חנות נודלס. השגרה מרגיעה אותי. אני אדם משעמם להפליא".
העבודה האינטנסיבית על התערוכה בישראל לא מנעה מסטודיו ננדו, שמונה בסך הכל 30 עובדים, בהם 25 מעצבים, לעבוד על כ-400 פרויקטים במקביל ("אין לי מושג איך נעשה את זה. חייבים להיות אופטימיים", הוא מצחקק). לפני שנחת בישראל השלים פרויקט בניית מרכז מסחרי בבנגקוק ובמקביל עבד על כמה מוצרים קטנים במקביל. כשסאטו נשאל מה המשימה הבאה שלו, הוא מתבלבל לרגע ומשיב "אין לי מושג!" ונזכר בשיתוף פעולה עם חברת שעוני היוקרה פאנריי ותערוכת רטרוספקטיבה נוספת בטייוואן. "הפעם התערוכה תהיה על שיתופי הפעולה שלי, שתשלים את התערוכה בחולון ויחד זו תהיה תמונת המצב הכוללת של ננדו. אני באמת צריך להתחיל לעבוד על זה". 
"ננדו: המרווח שבין לבין", 7.6.16 - 30.10.16 מוזיאון העיצוב חולון