בגיל 73 אדריכל העל, אילן פיבקו, יושב במרפסת דירתו ביפו, נהנה מהים, מהשקט והאווירה. הדירה שלו, שאליה עבר לפני כחמש שנים, נמצאת בקומה האחרונה של תוספת בנייה שתכנן למבנה היסטורי ברציף העלייה השנייה. חלקים במבנה נבנו בשנת 1,100 לפני הספירה ובמהלך העבודות שומרו כיפות וקירות כורכר מקוריים. "מה שמעניין בבית, וזה גם מה שאני אוהב ביפו, הוא שאני חי עם ההיסטוריה. במהלך העבודות התגלה באתר כדור תותח גדול משיש, בגודל של כדורגל, שהוכיח שאוניות מסוג מסוים נהגו לעגון כאן בנמל. בכניסה לבניין יש שלט בארמנית עתיקה שהוקדש לכנסייה הארמנית בשנת 1556. המקום הזה קיים בצורות כאלה ואחרות כבר 3,000 שנה וזו הרגשה נהדרת לחיות בו היום, אין סיכוי לגור בכזה אתר ברוב המקומות בעולם", הוא מסביר.
מעלית מובילה ישירות מלובי הבניין לחלל הציבורי בדירה. מימין מטבח נירוסטה עם נגיעות עץ ומדפים מזכוכית. החלל מואר ומאוורר הודות לפטיו שעובר לאורך הבניין, מהקומה הראשונה ועד השמים, ומופרד מפנים החלל בחלונות זכוכית שנמשכים מרצפה עד תקרה. גרם המדרגות שמול המעלית מוביל לקומת המגורים התחתונה, הוא תחום בין חלון זכוכית שדרכו נראה הפטיו, לבין קיר בנוי המעוטר בגריד גיאומטרי של מפתחים שדרכם נכנס אור טבעי לסלון. מול הסלון ופינת האוכל יש מרפסת גדולה עם קיר אבנים ששומר, והיא שוטפת את הדירה בבריזה ים תיכונית. בחלל תלויות עבודות של אמנים ישראלים ופזורים אלמנטים שפיבקו עיצב לאורך השנים - כיסא שמהדהד את צבעו של הים, כלי בית, ושולחן מסיבי משיש שמוצב במרפסת.
הדירה צבעונית, וזה לא מאפיין אותך.
"אני אוהב מונוכרום, בארון הבגדים שלי שולטים אפור, שחור ולבן, פה ושם חאקי. הבתים שלי היו תמיד מונוכרומטיים אבל כשעברתי לכאן, פתאום התחשק לי צבע. זה התחיל עם הבד הצהוב של הווילון, ראיתי אותו במקרה ברנבי והתלהבתי. התווספה ספרייה מפרספקס שתכננתי כהומאז' לפרויקט רביעיית פלורנטין ושטיח שעיצבתי ביחד עם Rugs & Co. לא בטוח שתמיד יהיה פה צבע כי משהו בי נוטה למונוכרומטי, אבל בינתיים".
מה גרם לך לעבור לדירה הזו?
"אורח החיים שלי השתנה. הדירה הקודמת הייתה גדולה מאוד והגיעה לשיא היופי שלה כשהיה בה קהל. אהבתי לארח והאנשים שהגיעו אפשרו לי לתכנן את הארכיטקטורה בכל פעם מחדש. בשלב מסוים אביבה אשתי נסעה להודו ונמאס לי, היה לי סקונד ראונד של נעורים, התחלתי לצאת והפסקתי לארח והרגשתי צורך לעבור לדירה גדולה פחות. הדירה הזאת תוכננה בקנה מידה אנושי יותר, אפשר לחיות בה לבד ואפשר לארח 30 איש בקלות".
פיבקו חי ביפו משנת 1989, אז עבר לבית הצדף שתכנן בשכונת עג'מי. "גדלתי בתל אביב שהייתה בעיניי הומוגנית, יהודית ואשכנזית. חיפשתי רב גוניות, את הרומנטיקה של הבנייה הישנה. אני אוהב מודרניזם ובייחוד את הבאוהאוס, אבל היה יובש במודרניזם של ישראל והרגשתי שאני לא רוצה לתכנן בתים כמו שיש בה. יפו אפשרה לי את ההתנתקות מהישראליות הקשה והיבשה".
"בסגר הראשון הפתעתי את עצמי"
הוא נולד בצרפת ועלה עם משפחתו לארץ כשהיה בן שנתיים. "כילד הרגשתי סוג של דיכוטומיה. הוריי הגיעו מפריז וקיבלו את מפתחות העיר, אבי התבקש להקים מחלקה אורתופדית בהדסה תל אביב. הם לא היו מהגרים, הם היו קולוניאליסטים שהתרועעו עם אנשים מרקע דומה ושוחחו בינם לבין עצמם בגרמנית או בשפת אמם, גם במכולת או במספרה. הילדים בחוץ לעגו לנו וראו בנו גלותיים, אבל בבית היה נפלא עם אנשים מקסימים ואסתטיקה נהדרת. שנים אחרי שהתחלתי את דרכי המקצועית הבנתי שהעבודות שלי מביעות חיבור ושאני מחפש הרמוניה בניגודים. זה מה שמסעיר אותי, להוכיח שניגודים עובדים".
השנה האחרונה, עם הסגרים וההגבלות, המחישה לו את היתרונות בדירה היפואית. "בסגר הראשון הפתעתי את עצמי. אני לא אדם רגוע שאוהב לשבת בבית, בשגרה אני מבלה הרבה, אוהב מועדונים ומוסיקת מועדונים. כשהכל פסק ישבתי מול הים, אנפה אימצה אותי, היא ישבה פה בקביעות ושלתה דגים ולא הרגשתי געגוע", הוא מספר. "אני מאמין באדריכלות שמעצימה את האדם, שמאפשרת לו להרגיש טוב בביתו. הייתי האדריכל הראשון שחיבר בין לייף סטייל לארכיטקטורה. עכשיו זה נראה מובן מאליו אבל בעבר זה לא היה כך. אנשים למדו אדריכלות ולא היו להם לא סטייל ולא לייף סטייל וכך גם נראו הבתים, מתוכננים רע. כמעט מאה אחוז מהדירות עוברות שינוי, אני מקווה שאצלי פחות, אבל הנקודה היא שזה לא צריך להיות כך. מבחינתי ארכיטקטורה צריכה לשלב לייף סטייל, אסתטיקה, בנייה ובינוי ערים. נכון לתפוס אותה באופן הוליסטי, כסביבת חיים. הבעיה היא שהחינוך מפוזר לחתיכות רבות וזו טעות. אבל כבר נמאס לי לדבר על זה".
אתה חושב שצריך להיות תואר משולב באדריכלות ועיצוב פנים?
"כן, אבל אני מתכוון לעיצוב פנים ברמה הגבוהה, לא לדקורציה. תואר משולב יהיה נכון בעיניי. נכון גם לשלב בו עיצוב מוצר ורהיטים. מעצב טוב הוא מעצב טוטלי, שמתכנן מידיות לארונות ועד לערים. כך צריכים להיות אדריכלים, רנסנסיים, אנשי אשכולות".
פיבקו עובר את הקורונה בשלום, ענף הבנייה לא נפגע וכך גם התוכניות שלו לעתיד. "בתחום המגורים הביקוש גדול מההיצע. בישראל יש את מספר הילדים הגבוה בעולם המערבי, 3.6 ילדים לזוג, והביקוש לדירות בהתאם".
איך אתה מסתדר עם העולם הווירטואלי שנכפה עלינו?
"הווירטואלי יכבוש את מקומו, הוא יעיל ונכון יותר. ב-1999 הייתי חלק מקבוצה שייעצה לראש עיריית תל-אביב דאז, רוני מילוא. כשעלה נושא הרכבת התחתית צחקתי, למה להביא במאה ה-21 פתרון מהמאה ה-19, זה יהיה מיותר. אז כבר חיי העבודה יהיו מקוונים, וכל אחד יעבוד מכל מקום. האמת, התפלאתי שזה לא קרה לפני הקורונה. אין ספק שמתחילים חיים חדשים, אולי לא נרגיש אותם בשנייה שבה יוסר הסגר, אבל הירייה נורתה".
"לא חייבים שבכל מגדל יהיו ספא ובריכה"
לא נגזים אם נאמר שפיבקו אחראי במידה רבה למראה האורבני העכשווי של ישראל. על שמו רשומים פרויקטים כמו מגדל הגן שמשקיף אל נתיבי איילון, רביעיית פלורנטין בתל אביב, פרויקט בלו בצומת גלילות, שכונת תדהר על הפארק ביבנה ועוד. כל אלה הפכו אותו לאחד האדריכלים הידועים בישראל ואולי לאחראי המרכזי לקו הרקיע הנוכחי של המדינה. "אנחנו צריכים גובה בתוך מדינה כל כך צפופה, אין לנו משאבי קרקע", הוא חוזר ואומר לכל המצקצקים. "נכון שיש בעיות כאלה ואחרות במגדלי המגורים, למשל מחיר יחסית גבוה של תחזוקה, למרות שאני חושד שהוא לא חייב להיות כזה", פיבקו מבליע חיוך. "לא חייבים שבכל מגדל יהיו ספא ובריכה, וכל מיני שטחים ציבוריים שצריך לטפל בהם. בכל מקרה, אני ממש לא מבין מדוע יש פחד וסוג של תיעוב בקרב ארכיטקטים, בוני ערים וגורמים בעיריות, מתווכחים על כל קומה ואני לא מבין מדוע. רק אתמול היה ויכוח כזה בישיבה עם אחת מהעיריות במרכז הארץ. אנשים חוששים מחדשנות, אבל אלה פני העתיד".
איך תיראה העיר בימים שאחרי המגפה?
"אחרי הרבה שנים של הידרדרות, יש התחדשות עירונית. פתאום כולם רוצים לחזור לעיר, ולא לגור בפרברים היוקרתיים. עד עכשיו – בעידן שהצריך מגע לצורכי עסקים ובילוי - הערים היו בנויות על שעת השיא, והיינו מוכנים לסבול תשתיות מסובכות. כשיתעמעם הצורך במפגשים והחיים יהפכו מפוזרים יותר, העיר תיראה אחרת. נוכל לעשות הכל בלי לשבת בה, זה יכול להשפיע על מצוקות הדיור ועל מחירי הדיור. השינוי הגדול יקרה הודות למכונית האוטונומית. בכל תקופה נבנו הערים כפונקציה של כלי הרכב שהיו. בתקופה החמור וההליכה הרגלית נבנו סמטאות; כשנבנו כרכרות הרחובות הפכו רחבים יותר והמרחקים גדולים יותר. בעוד שלוש שנים יהיו מכוניות אוטונומיות, לא נצטרך מקום חניה ליד הבית, המכונית תאסוף אותנו כשנצטרך, לא יהיו רמזורים כי הכל יהיה ממוחשב, לא יהיה צורך בתאורה בדרכים בינעירוניות. זו מהפכה ענקית והכל יהיה נקי וצח ויפה וקל ובלי כל הצרות שהמכונית הביאה לחיים שלנו. הייתה לי אפילו פנטזיה של מפגש בין טכנולוגיית הרחפנים – שהם העתיד שלנו – ובין המכונית האוטונומית. נטוס במכונית מעל הכביש, בלי מהפכות גדולות ברחובות, ופני הקרקע יהפכו לגנים וחנויות ומקומות בילוי. זו פנטזיה ולך תדע, אבל ללא ספק יהיו עוד הרבה שינויים במבנה העיר. בכל מקרה, עיר צריכה לספק ערכים בנוסף לאפשרות מגורים. היא צריכה להיות תוססת, אנרגטית ויפה, ולהיזהר מכך שתיהפך לשכונת מגורים אינסופית ומשעממת".
מאיזה חלק במקצוע שלך אתה הכי נהנה, תכנון אדריכלי ציבורי, פרטי, מגדלים?
"המקצוע שלי הוא לפתור בעיות אדריכליות ואם פתרתי אותן טוב אני מבסוט ויש לי סיפוק. לא משנה לי אם מדובר בתכנון של בית סוהר או של ארמון למלך. עיקר העבודה בארץ היא בניה למגורים ומצאתי את עצמי זורם לשם. אני מאוד אוהב את התחום, תכננתי שכונות של אלף יחידות דיור שבנינו בבת אחת, עם דירות יפות ומעצימות. כיף לי לקבל פידבק חיובי מדיירים שמספרים לי שנעים להם לבוא הביתה".
אתה מתייחס למקצוע שלך כאל ייעוד?
"ייעוד הוא במקום מסתורי, לא ברור, אבל אין ספק שאני מרגיש שהזזתי פה את הדברים בשני סנטימטר וזה המון ונותן סיפוק. כשהייתי צעיר שקלתי לעבור לעולם הגדול והרחב, פה היה קטן וצפוף כשהתחלתי. איכשהו לא עשיתי את זה ואני מרגיש שמשהו קרה לי פה, ואני לא יודע אם היה קורה במקומות אחרים. בכל מקרה היה מרתק להיות כאן בשנים של ההתפתחות של הארץ לכיוון האסתטי והעיצובי ואני מרגיש שתרמתי לה".
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
בתקופה האחרונה הוא החל לפעול גם כיזם, ולא רק כאדריכל מתכנן. בבת ים, למשל, הוא היזם והמתכנן של מגדל העצמאות ברחוב בלפור פינת העצמאות. במגדל 30 קומות, מתוכננות בו 120 דירות, ובקומת הקרקע משולב מסחר. "אני נהנה מתחום היזמות, ראשית יש בו כסף ושנית, נוח יותר לעבוד באופן הזה. אני יודע להעריך מה נכון וחשוב לפרויקט ומה לא, וכשלא צריך לשכנע קבלנים ויזמים שאלמנט כזה או אחר טוב ומתאים, יותר כיף לעבוד ומניח את הדעת", הוא אומר.
יש עוד יעדים, חלומות?
"לעשות כמה שיותר דברים טובים ומעניינים. אני מניח שהייתי שמח לתכנן שדה תעופה ולהתמודד עם בעיות ארכיטקטוניות מעניינות שאפשר לפתור ולייצר חוויה, אבל מעבר לזה אין משהו ספציפי. החיים קורים, צצות הזדמנויות שהופכות אותם לכיפיים".