ההרצה השקטה שתכננו ב-Sketch Cafe לא יצאה לפועל. עם פתיחת הדלתות באוגוסט האחרון גילו השכנים בשכונת נאות פרס בחיפה את בית הקפה, שלפו מצלמה והעלו לדף הפייסבוק השכונתי. מאז ועד היום המקום לא נרגע, לחשבון האינסטגרם שלו יש כבר יותר מ-16 אלף עוקבים ולצוות אין מנוחה.
בית הקפה מעוצב כולו בצבעי שחור לבן, בלי טיפת צבע, כמו ציור דו ממדי, והעיצוב אינסטגרמי מאוד ומזמין אנשים להגיע, לחוות ולגעת. "הכל חייב להיות טעים ואסתטי. מה שלא מצטלם טוב, לא יעבוד", מסביר אדם בסון, גלידָן יותר מעשר שנים ואחד ממקימי המקום. בסון ושותפיו שוקי מואס ומיכה בריקמן השקיעו 4 מיליון שקל בהקמת המקום. "בחרנו לצייר הכול במקום להשתמש בהדבקת חיפויים, טפט או שטיח למינציה. הריצוף והקירות צוירו עם טוש אחרי שכל האלמנטים אוירו דיגיטלית", הוא מסביר.
Sketch Cafe מציע אוכל איטלקי, גלידה וכמובן קפה, בשירות עצמי. בית הקפה נמצא ברחבה החיצונית של אצטדיון סמי עופר, ביציאה הראשונה מכביש החוף, ולצדו שפע חניה לבאים מרחוק. המבקרים שמגיעים מהעיר עושים זאת לעתים קרובות באופניים ומנצלים את הזמן גם למשחק או אימונים בגני המשחקים ממול.
שטחו של בית הקפה, כולל הרחבה בחוץ, הוא 200 מ"ר. קומת הכניסה מעוצבת בהשראת רחוב ברומא ויש בה דלפקי פיצות, גלידה, קופות ו-15 מקומות ישיבה (בניית התפריט והליווי הקולינרי: דודי בן דוד). גרם המדרגות, המעוצב כמו מדרגות נעות, מוביל לקומת הגלריה, המעוצבת בהשראת שדה תעופה עם לוח טיסות, שלט עם חיצים המכוונים ללאונג', לשירותים ולצ'ק אין, ו"חלונות" משקיפים למטוסים בדרך ל"המראה". בגלריה יש 30 מקומות ישיבה, בהם כיסאות מחלקת עסקים של אל על שרופדו מחדש בלבן עם קונטור שחור.
"קיבלנו חלל גבוה עם מפלס אחד וחילקנו אותו לשתי הקומות", אומר אדריכל אבי אזולאי, שהיה אחראי על חלוקת הפנים, התשתיות והעיצוב על פי סיפור המקום (מעצבת אחראית: צליל פנסו). "הקונספט השחור לבן קיים בחו"ל, אבל Sketch הוא הראשון בארץ, והוא נותן אינטרפרטציה מקומית למה שהישראלים אוהבים – שדה תעופה, כיסאות טיסה ממחלקת עסקים, חוויית עלייה לטרמינל, דיוטי פרי ועוד". צבעי השחור לבן מבליטים את המבקרים, הוא מסביר. "אף אחד לא מתחרה בריהוט מיוחד או בצבעים. אנשים רואים את עצמם על רקע המונוכרום וזה מה שהופך את המקום למיוחד".
לא שגרתי לאדריכל לנהל פרויקט שכולו עיצוב מצויר בשחור לבן.
"אומנם לא היה צריך להתמודד עם בחירת צבעים וחיפויים, אבל הרבה יותר קשה לעבוד בדו ממד ומונוכרום. האפשרויות מאוד מצומצמות וצריך להעביר מסר חד וברור עם כלים מינימליים. הרי אי אפשר להדביק קרמיקה, לבחור ריפוד, רגל מנירוסטה או שנדליר. נדרש מספר כפול של שעות העבודה לעומת פרויקט רגיל, אבל זה היה אתגר שאהבנו והתרגשנו ממנו. הפרויקט הזה בא מהנשמה. אי אפשר להחזיר את ההשקעה של השעות המטורפות של האמנים שהם ציירים וגרפיקאים, והם קשרו את הציורים לקונספט אחד".
מה משמעות תפקידם של המאיירים מבחינתך כאדריכל?
"ניסינו לייצר מצב שהציור הוא לא עוד פלקט, אלא להעניק לו טוויסטים של תלת ממד, למשל בעמודים ובקשתות. שיחקנו על הקצוות, מדו ממד לתלת ממד".
כדי ליצור את המראה הייחודי, החלל חופה בבטון מוחלק ולאחר מכן נצבע בלבן. על הרקע הזה צוירו הציורים ועליהם נמרחו כמה שכבות של לכה. "עשינו מלא ניסיונות, זה לא כזה פשוט", אומר בסון. "ניסינו להדפיס, שזה הכי קל אבל מאבד את הערך של מקום שמצויר ידנית. אנשים שמתחברים לאמנות, נכנסים ומעריכים זאת מאוד. ברור לנו שנצטרך לרענן ולחדש כדי לשמור על הלבן, אבל זה חלק מהעסק וכיף. נוכל גם להחליט על ציור חדש", אומר בסון.
הרהיטים בפנים עשויים עץ ובחוץ ניצבים כיסאות ממתכת ופלסטיק. הדלפק עשוי שיש, וחלק מהרהיטים ומכשירי החשמל חופו בנירוסטה לבנה או במדבקות לבנות ועל החיפוי צויר בטוש קונטור שחור. הכלים עם הקונטור השחור מיוצרים במיוחד.
על הפרויקט עבדו אמנים שונים. המאייר והאנימטור תמיר אלחיאני עיצב, תכנן ואייר דיגיטלית את הקירות; הצייר בוריס גלברג אייר ידנית בטוש את כל החלל; והאמנית מיכל קיטובה איירה בטוש את הריהוט והאקססוריז. "צריך היה להקפיד על יד אחת של מאייר בכל תחום כי כשיש יותר מיד אחת רואים את ההבדל", אומר בסון. "רק בחלקים שבלוניים כמו בשירותים אפשר היה לעבוד יחד. לקח לנו שנה להכין את המקום – שלושה חודשים שיפוץ וכל השאר איורים, איורים, בלי סוף. לא היה 'עובדים שמונה שעות והביתה'. כשהם נכנסו לשוונג, הם לא עוצרים. עם אמנות צריך לזרום". כדי שלא ייווצר מראה ריק מדי או לחלופין עמוס ומקושקש מדי, הוא מסביר, "התחלנו בקווים החיצוניים ואחר כך ירדנו לפרטים. הרגשנו את האיור, ואז יכולנו להגיד למאיירים תמשיכו, רוצים פה עוד".
הקהל, כאמור, מגיע בהמוניו. "בשבת או בחג יכולים להגיע יותר מאלף איש בחמש שעות והתורים עד הדלת", מספר בסון. בימים שבהם מתקיימים משחקים של קבוצת הכדורגל מכבי חיפה, נסגר בית הקפה ובמקומו פועלים דוכני חוץ – בשחור לבן כמובן – ובהם נמכרות פיצות חמות, בירות ושתייה קלה. הלקוחות שמכירים את המקום מתלבשים בהתאם, בצבעים עזים או בשחור לבן, ונהנים להצטלם ולצלם את האוכל על רק הצלחות הלבנות עם הקונטור השחור. "מתייחסים למקום כמו דף צביעה ענקי", הוא אומר.
