הזמר האהוב אריק איינשטיין הלך לעולמו שלשום בלילה ומאז השירים האהובים שמהללים את כשרונו הנדיר בתור משורר וזמר נשמעים בכל עבר. אי אפשר להתעלם מכך שבין שיריו המוכרים ביותר היו אזכורים של מקומות אייקונים בעיר תל אביב הישנה, אותה הכיר היטב ואף הפך לסמלה בשנות ה-70-80 של המאה ה-20. ואכן, אפילו בתי הקפה והחניונים בעיר, כמו גם קבוצת הכדורגל הפועל תל אביב שהעריץ, ציינו את יום מותו בתור יום אבל.
"זה לא בדיוק געגוע"
בתור מי שגדל, חי ומת בעיר, תל אביב השאירה חותם על יצירתו של איינשטיין, ובשירים רבים מתוך יותר מ-40 אלבומים הוא מתאר אותה באהבה רבה. עטיפת אלבום האולפן ה-28 שלו, "הייתי פעם ילד", שצולם על ידי עודד קליין ויצא כפרויקט משותף עם יוני רכטר משנת 1989, מנציח את איינשטיין ובנו תוך שהם משחקים סביב פסל האריה שנמצא בסמטה פלונית בתל אביב. הפסל המוכר הוזמן על ידי מייסד הרחובות מאיר גצל שפירא כמחווה לאשתו, וישנה מחלוקת בנוגע לזהות הפסל שיצר אותו, אם כי רבים מאמינים שהיה זה הפסל יעקב דה גורדון שנעזר בפסל חיים כץ. עיריית תל אביב יזמה שיקום לפסל ותיקנה את חלקיו השבורים.
בשירו "מכבי הישן" שהולחן על ידי שם טוב לוי, איינשטיין כותב שיר אהבה לתל אביב הישנה. "מכבי הישן ליד קולנוע אוריון, שניאור הגדול מעבר לגדר, ריח של פלאפל בא משוק בצלאל, תל אביב חמה, תל אביב צוחקת, אנחנו עוד קטנים ויש מעט מאוד. עיר של אהבה, עיר שלא חונקת". קולנוע אוריון נפתח בשנת 1943 כשאיינשטיין היה בן 4 בלבד ושמו שונה לקולנוע "אורלי". הקולנוע פעל עד תחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 ובשנת 1991 נסגר ונהרס ובמקומו נבנה חניון.
בשירו "זה לא הגעגוע" איינשטיין, יחד עם יהודה פוליקר שהלחין, מציין מקומות תרבות נוספים בעיר, ביניהם קולנוע "עדן", הצריף של "האוהל" ומגרש עמירם - "קולנוע עדן, אדי קנטור, משהו מצחיק עם חיילים רומאים. הצריף של 'האוהל', ניחוח של ים. זה לא בדיוק געגוע, זה סתם נעים להיזכר, לא כל כך רוצה להתעמק מדוע, זה בא ונמוג מהר".
אולם "עדן" היה הראינוע הראשון שהוקם בתל אביב בשנת 1914 ופעל עד 1975. בית הקולנוע, שמצוי עד היום בתחילת רחוב לילינבלום בנווה צדק, כלל שני אולמות: אולם החורף המקורה ואולם הקיץ חסר הגג, כשבכל אולם היו 800 מקומות ישיבה. את הבניין תכנן ריכרד מייכל, אדריכל גרמני מומחה לאולמות ראינוע שהובא לארץ. אולם הקיץ תוכנן על ידי האדריכל דב הרשקוביץ וקושט בצמחיה ומכונות חדשות שאפשרו הפעלה בשני האולמות סימולטנית. קולנוע "עדן" נקנה בסופו של דבר על ידי בנק לאומי במטרה לשמרו, אולם עומד מוזנח ואטום מאז.
התייחסותו של איינשטיין לתיאטרון ה"אהל" שנוסד בשנת 1925 כתיאטרון בחסות ההסתדרות הכללית, נוגעת למבנה הקבע של התיאטרון. הוא נבנה בין השנים 1937-1939 ברחוב בילינסון 6, אשר זכה לכינוי "בית ארלוזורוב" ותוכנן על ידי האדריכל הנודע אריה שרון. התיאטרון נבנה בסגנון בינלאומי והוגדר כבניין לשימור מחמיר. כמו כן, בתור אוהד כדורגל מושבע שהעריץ את קבוצת הפועל תל אביב, איינשטיין לא פסח על ציון של מגרש עמירם הידוע גם בתור גן דבורה אופמן ונמצא בין הרחובות דב הוז, נתן החכם והירשברג.
"אני רוצה לבכות על גדות הירקון"
אחד מהשירים האהובים מאלבומו עם רכטר, "שבת בבוקר", מתאר טיול מהנה בירקון: "אפשר ללכת לירקון, לשוט שם בסירה, או לטייל עד סוף הרחוב ולשוב בחזרה". איינשטיין כתב לא מעט על מקורות המים בעירו, ביניהם שני שירים על "תל אביב גדות הירקון", האחד משנת 1950 שהולחן על ידי שלום חנוך, והשני משנת 1983, בהלחנתו של יצחק קלפטר.
"זוג אוהבים בסירת משוט חוצים בהנאה, בהנאה את המים החולים. תל אביב, גדות הירקון, 1950", כתב איינשטיין בגרסתו הראשונה, ובשנייה שינה את הטון וכתב שיר שמבכה את גורלו של נחל הירקון שהפך בשנות ה-70-80 לנחל ביוב שהכיל טוקסינים, יתושים, עצמות בעלי חיים, שלדי מכוניות ועוד. "על גדות הירקון, רגליים לא במים, על גדות הירקון, דגים מתים בינתיים, ריח של מוות סובב באוויר, אני רוצה לבכות, אדוני ראש העיר על גדות הירקון, על גדות הירקון".
הפגנה גדולה נערכה בשנת 1977 בנושא ויחד עם איינשטיין שכתב על המצב בשנת 1983, הוקמה בשנת 1988 רשות נחל הירקון שפועלת מאז למנוע הזרמת שפכים לירקון, לנקות ולשמר חלקים ממנו.
"כנראה שנישאר פה לעולם"
שיר נוסף בו איינשטיין יחד עם שלום חנוך מספר על אהבתו לתל אביב הוא "תמיד זה הים", שם הוא כותב, "כנראה שנשאר פה לעולם, כנראה שלא נזוז מכאן אף פעם. הרחובות הישנים, עצי הדקל הזקנים, בריכת דגי זהב שעומדת יבשה ומעל הכל הים".
כאמור, איינשטיין כפי שאמר לקהל בשירו שהולחן על ידי מיקי גבריאלוב, "אוהב להיות בבית" והבית הזה היה ויישאר לנצח העיר תל אביב.