מגורים בבתי קרקע מלווים את בני הזוג עדי וזיו שילון מאז הילדות של שניהם, והובילו אותם לממש את חלום הבית פרטי שלהם באחד היישובים היוקרתיים ביותר בארץ, סביון. לפני קצת יותר משנה הם עברו אליו לאחר מגורים במגדל צמרות בהרצליה, יחד עם ילדיהם שירה (9), יהונתן (7) ואריה בת השנתיים. לעדי, במקור מהיישוב עומר, וזיו, במקור מבאר שבע, היה חשוב שילדיהם יגדלו כמוהם, ולאחר שרכשו שטח של חצי דונם במסגרת הטבה לנכי צה"ל הם יצרו לעצמם בית מודרני, עכשווי ומחבק, ובעיקר מתאים לצורכיהם.
לעדי - פסיכותרפיסטית ומדריכת הורים בוגרת מכון אדלר, יש קליניקה בבית, וזיו, שותף מייסד ומנכ"ל חברת הפינטק (חברת טכנולוגיה פיננסית) "נימבל", הוא גם פעיל חברתי ומרצה, שהפך למוכר בציבור לאחר שנפצע כקצין בגבעתי במהלך לחימה בעזה לפני כ-12 שנה. הוא איבד את ידו השמאלית בתפקידו כמפקד פלוגת לוחמים בדרך סרן, כשניגש לפתוח שער בגדר על מנת לאפשר לכוחות הנדסה ושריון לשוב לשטח ישראל. בפתיחת השער הופעל מטען חבלה, והתפוצץ ישירות על גופו. שילון התעורר סמוך לגדר המערכת, שתי ידיו מרוסקות לחלוטין וגופו שרוף ומדמם, הובהל במסוק לבית החולים סורוקה במצב קשה ועבר שיקום אינטנסיבי של 11 חודשים. מאז הוא סיים תואר במשפטים, השתתף בתחרויות ריצת מרתון והיה לאחד מהאתלטים הבודדים שהשלימו בהצלחה את טריאתלון "איש הברזל" עם מוגבלות כמעט מוחלטת בשתי הידיים. בתם הבכורה של בני הזוג היא לקוית ראייה ולכן הבית - שתוכנן במשך כמעט חמש שנים, עונה לא רק על צרכיו של שילון, אלא גם להתנהלות שלה.
>> לכל הכתבות בערוץ living
"שום כוח בעולם לא יכול להחליף את החוויה של מי שהיה שם"
"בית הוא לא רק ערך וביטחון כלכלי אלא המקום שלך, שבו אתה מרגיש בנוח", אומר שילון בשיחה טלפונית מחו"ל. "אחרי הפציעה הייתי צריך התאמות לפעולות שונות, החל מצרכים אינטימיים שלי ועד לצורת בישול והתנהלות בבית. מהדרך שבה אני מתקלח ומצחצח שיניים ובאיזו צורה תלויה המגבת כדי שאוכל לנגב לבד את הגב, דרך צורת ההנחה של הנעליים כדי שאוכל לנעול אותן או למשוך חולצות מהארון, ועד משטח חיתוך מיוחד שהותאם לי על ידי הבעלים של 'בלוטהאופ', שהוא שותף שלי, כדי שאתחבר עם הפרוטזה לסכין ואוכל לחתוך דברים. יש אפילו מערכת שליטה קולית Voice comment על מערכות הבית, שמאפשרת להתנהל בנוחות מול כל מה שאני לא יכול להפעיל בידיים" (כמו תאורה, מיזוג, אודיו ועוד – ל"ק). האדריכל עומרי ברנד עשה התאמות בבית גם לבת, ובאזור המדרגות הקיר החלק מתחלף לקיר בעל טקסטורה, כדי שהיא תקבל תחושת התמצאות וביטחון. שילון: "השינוי נעשה כדי שהבת שלי תדע שלפניה מדרגה, או שיש בחדר חלוקה לצבעים, שמצביעים על מיקומים שונים להנחת חפצים. היא מתנהלת בצורה טובה למרות המוגבלות, ולי קל ונוח יותר להתנהל בבית מכל סביבה אחרת שהייתי בה. לקחנו אדריכל וקבלן מקצוענים ורואים את התוצאה".
בשבעה באוקטובר הוקפץ למילואים
אירועי 7 באוקטובר והמלחמה בעקבותיהם עוררו בשילון תחושות קשות בגלל חוויותיו האישיות. יחד עם זאת, הוא אומר, "7 באוקטובר היה אירוע כל כך מז'ורי, שאני לא חושב שיש ישראלי אחד שזה לא הפך לו את קרביים והבטן". באותו יום, בעוד המשפחה שומרת חג ושבת, החלו להגיע אליהם שמועות, ולאחר שהדליקו טלוויזיה הבינו את המתרחש. בערב הוא הוקפץ למילואים כחלק מחטיבת גבעתי הסדירה, הגיע לבית החולים סורוקה והתחיל חודש של ביקורים בבתי חולים ובסיסי צה"ל. "אני משתדל להיות עם חבר'ה צעירים, מילואימניקים או נפגעי פעולות איבה שנמצאים במקום שבו אני הייתי לפני 12 שנה, בלי הבנה איפה מתחילים ובלי לדעת שאפשר לחיות חיים שלמים מהסיטואציה הלכאורה אבודה הזו. שום כוח בעולם לא יכול להחליף את החוויה של מי שהיה שם, ולכן אני מנסה לגעת בכמה שיותר פצועים, מספר על הדרך שעברתי ועל ההצלחות". שילון התנדב במהלך השנים בתוכניות חברתיות עם ערך שיקומי, וכעת חבר בגוף שדואג למי שהתייתמו מאם ואב ב-7 באוקטובר ומסייע להם לקבל תמיכה באירועי חיים משמעותיים כמו לימודים, חתונה, רכישת דירה ועוד.
מה הדבר שעזר לך אישית יותר מהכול כשנפצעת?
"האנשים סביבי, משפחה חברים, נתנו לי הרבה כוח. מאמא שלי, שדאגה במשך שנה שלמה של אשפוז, שלא אוכל אוכל של בית חולים, ועד עם ישראל המורחב מהארץ ובעולם, ילדים בכיתה ב' בארצות הברית ששלחו לי מכתבים לבית החולים. עזרו לי גם הנחישות, ההבנה והרצון לקום על הרגליים, ובנוסף, החלומות והידיעה שאתה יכול להשתמש במה שעברת כדי לנפץ תקרות זכוכית ולהשפיע על אנשים אחרים. במהלך הדרך שעברתי הבנתי שיש לי יכולת להשתמש בכלים שלי כדי להעצים אחרים ולהקביל את העולם שלהם אליי למרות הנכות הקשה. זה נתן לי כוח לעשות יותר". בשל כך הוא מציע למי שנפצע להקיף את עצמו באנשים טובים שלא שופטים אותו, לבנות תוכניות לכל שלב בשיקום אבל לדעת גם שהיא בת שינוי. "ממד הזמן עד היציאה מבית החולים והשיקום מתעוות. זה יכול לקחת זמן והתוכניות יכולות להשתנות, אבל אתה צריך לדהור קדימה ליעדים, ולמצוא משהו או מישהו לקום בשבילו בבוקר. אתה צריך להתעלות מעל הידיעה שאתה פצוע, בלי יד או עיוור, ולהבין שיש בך משהו שדרכו תוכל להיות חזק יותר ולגעת באנשים אחרים. דווקא בגלל האירוע המכונן הקשה, יש ביכולתם לתת אור להרבה אנשים סביבם".
"שיהיה בית חמים אבל מודרני"
הבית לא גדול במיוחד, מתאר שילון, ולא "טו פאנסי". "יש חסרונות בבנייה של בית, אבל כשהוא מוכן, אתה מבין עד כמה הוא עונה על הציפיות שלך ומתחיל ליהנות ממנו". למזלו, אנשי המקצוע שטיפלו בו היו קרובים אליו מאוד: אחיו הגדול יניב, קבלן ומנהל פרויקטים, בנה את הבית ופיקח על הבנייה, והאדריכל ברנד הוא חברו הטוב של יניב, שלקח על עצמו לבצע מחקר מעמיק על הבנת הצרכים המיוחדים והירידה לפרטי פרטים כדי להתאים את הבית למשפחה. "עומרי ואני מכירים היטב. הוא לקח את הפרויקט באופן אישי כדי להבין מה בדיוק אנחנו צריכים, יישם ידע מפרויקטים קודמים שלו והביא ערך לשולחן", אומר שילון.
איך הגעת מבאר שבע דווקא לסביון?
"הייתה לנו תקופה של שנה בשיקום בתל השומר ואהבנו את האזור. חיפשנו בקריית אונו שטחים לקנייה ובמקרה מצאנו את השטח בסביון שהיה במחיר טוב יחסית. בקורונה החלטנו לקנות אותו ולצאת לבנייה. תרמה לכך גם העובדה שהבת הבכורה שלנו נולדה עם לבקנות ולקות ראייה קשה והיינו צריכים להישאר במרכז. חשבנו לחזור לדרום, אבל יחד עם ההתפתחות האישית שלנו החלטנו על סביון".
במהלך הבנייה ביקר שילון בבית שלוש פעמים, וכשהגיע הזמן לעבור אליו, הכול כבר היה מוכן. האח יניב התנהל מול ברנד ובני הזוג שילון נתנו לו סמכות לעשות מה שהוא רואה לנכון. "בנייה זה אירוע סופר מורכב גם ככה, ואם אתה לא רוצה לסיים בבית הדין הרבני, עדיף להשאיר רגל בחוץ", מסביר שילון. "עדי הייתה מעורבת אפילו פחות ממני. אמרנו מה הוויז'ן שלנו והם המשיכו. ביקשנו בית חמים אבל מודרני, שיהיו בו בטון ופלדה אבל יידע לתת אווירה ביתית מאוד, וכך הוא באמת בנוי. הסלון והמטבח בין המתכתי לעץ, והקומה העליונה ביתית ממש. כשאתה בונה, יש לך פערי מידע בעוד לאנשי המקצוע יש רמת מומחיות. כשאתה בוחר אנשים הוגנים ויכול לסמוך עליהם, אתה יכול לתת להם יד חופשית".
ברנד מספר שבני הזוג הציגו חלום לבית שיהווה עבורם מפלט מהלחץ וההמולה של חיי היום יום, שיוכלו לחזור למקום שיעניק להם שלווה ושקט משעות העבודה הרבות. "הדרישה הזאת הייתה עמוד התווך של כל התכנון, בכך שיצרנו קשר חוץ-פנים הדוק שנותן תחושה חמימה ומזמינה, מלאה בצמחייה טרופית". כדי למנוע חשיפה לשמש ולשהות בחוץ ללא חשש, ביקשו השניים לייצר אזור חיצוני מוצלל על שפת הבריכה, כולל חלק מהבריכה. משרבייה מאלומיניום בעלת נוכחות מרשימה ומשמעותית עוטפת את חלל האירוח החיצוני, מצלה על האזור ומשרה אווירה עוטפת ומלטפת. שילון שוחה בבריכה פעמיים-שלוש בשבוע, וכמי שמתאמן קבוע, יש בבית מיני חדר כושר עם הליכון ומערכת מולטי טריינר.
אלמנט המשרבייה יוצר שפה אחידה
גודלו של הבית 330 מ"ר והוא משתרע על פני שתי קומות. יש לו קיר משותף עם השכן, אולם היותו קדמי אפשרה לברנד להמעיט את הממשק איתו עד כמה שניתן, ולתת לגינה את הבמה כחלק אינטגרלי מהבית. "נוצרה מאסה מעניינת, ובזכות ההעמדה בטוחים שהמגרש גדול יותר מכפי שהוא", הוא מתאר. בבריכה פסיפס בכמה גוונים, וריהוט החוץ נבחר מעץ טיק, העמיד במיוחד לתנאי חוץ. לריצוף לוק בטוני עדין, והאריחים עצמם בעלי מידות שונות ויישום אסמיטרי, בדומה לדוגמת המשרבייה. אלמנט המשרבייה שנבחר לבית חוזר על עצמו בגדר החיצונית ומייצר שפה אדריכלית אחידה. לדלת הכניסה חיפוי גרניט אפור-שחור. קוביית הנגרות בכניסה מחופה פורניר אגוז וכוללת ארון חשמל, ארון למעילים ותיקים ומעבר למזווה. במטבח יצר ברנד ציר מעבר נקי לגראז', שבצידו אי המחולק לאזור ישיבה ואזור עבודה עם משטח בוצ'ר עץ אגוז הזהה לקוביית הנגרות. משטח העבודה במטבח עשוי אבן טבעית שחורה עם נגיעות בלבן. בשירותי האורחים חופו הקירות בחיפוי דקורטיבי במרקם התזת חול.
החלל הציבורי משמאל לכניסה כולל את הסלון, פינת האוכל, יחידת אירוח ("הבית שלנו פתוח לאירוח ומי שרוצה לשתות ממקרר היינות, על הכיפאק, והוא יכול לישון ביחידה", אומר שילון) ומדרגות לקומה השנייה. בין המטבח למדרגות תוכננו מעלית ושירותי אורחים. מהחלל הציבורי יוצאים לאזור אירוח חיצוני משמעותי על שפת הבריכה, הכולל מטבח חוץ, פינת אוכל וסלון חוץ. בקומה העליונה ממוקמים חדרי השינה - שלושה לילדים וסוויטת ההורים – וכן חדרי הרחצה והכביסה. "זיו ועדי בחרו איתנו את המטבח וזרמו עם כל השאר. פלטת הצבעים והחומרים המועדפת עליהם הייתה אפור ועץ או חומרים טבעיים שיעניקו חמימות. הבית ברובו אפור-שחור לבן ועץ, ואת הצבע הכנסנו בכורסאות ירוקות, בספת קאמל או באומנות צבעונית", מספר ברנד.
בסלון קיר טלוויזיה ממסגרות המשולב עם קמין מובנה. הוא כולל חיפוי פנימי של עץ, שמופיע גם בחיפוי הדקורטיבי במדרגות בדוגמת סרגלי עץ אגוז. הספרייה לצד המדרגות נוצרה כחלק אינטגרלי מהן, עבודת מסגרות של אומן מהדרום. לכל רחבי הבית נבחרו דלתות קו אפס מרצפה עד תקרה, ללא משקופים. חדר השינה נפתח לאזור החיצוני של מעטפת המשרבייה, ובזמן השהות בחדר מרגישים חלק ממנה. למיטה הזוגית המתכווננת ראש מיטה מעץ ומראה מרחף, ומאחוריה חיפוי קיר בטקסטורת בד עם דוגמה של קווים אנכיים אסימטריים. בשני הקירות בחדר השינה תלויים וילונות האפלה אפורים בגוון העדין של הקיר האחורי. יצירת אומנות של אפרת אילן נוצרה עם מריחות תלת ממדיות של צבע, המוסיפות צבעוניות לחדר שכולו עץ ואפור.
בגב המיטה מצוי חדר הרחצה, שבדלת שלו חיישן לפתיחה וסגירה אוטומטית עבור שילון. חיפוי הדלת הוא המשכו של הקיר הדקורטיבי. בקיר הכיור נישה מובנית ואחסון מאחורי המראות, הכוללת תאורה נסתרת. אריחי גרניט מדוקקים במראה קורטן מחפים את קיר המקלחון והרצפה, ושאר הקירות שחורים ודמויי אבן. שילון אוהב לעבוד במשרד הקטן שנוצר בין חדר הארונות לחדר הרחצה, למרות שאת מרבית הזמן הוא מעביר עם המשפחה בסלון, "חלל מזמין שכיף להיות בו". בחדר הרחצה של הילדים אריחי גרניט מדוקקים ואפורים במראה טראצו, והרצפה ושאר הקירות באפור עדין ושקט. גם כאן חוזר אלמנט הנישה המובנית בקיר עם המראות. נישה פתוחה בשליש האחרון מעל האסלה משמשת לדקורציה.
אדריכלות ועיצוב פנים: עומרי ומילי ברנד, ברנד אדריכלות ועיצוב פנים
מטבח: בולטהאופ
בריכה: שירת האביב
