"לא מגיע לנו": התכנון קרס מזמן, הטילים רק חושפים את זה
תכנון עירוני איכותי הוא לא מותרות אלא תנאי בסיסי לחיים - כזה שמגן על אזרחים, מחזק קהילות ותומך בכלכלה המקומית, אבל בישראל של 2025 יותר ממחצית הדירות עדיין בלי ממ"ד והמדינה ממשיכה לפעול לאט, מאוחר וללא סטנדרט תכנוני ראוי
מי שצריך לחיות הם אזרחי מדינת ישראל, לא התמונות שעל הקיר.
כך, בלי להתכוון, נחשפת האמת. הבעיה היא לא רק הטיל אלא מה שקורה לפניו ואחריו. בשנים האחרונות התרגלנו למדוד הצלחה דרך תמונות: תמונה של פגיעה ישירה, תמונה של חילוץ, תמונה של “נס”.
אבל חיים של אנשים לא נמדדים בתמונה אחת. הם נמדדים במה שקורה ביום שאחרי ובמה שהיה אמור להיות הרבה לפני. וכאן הסיפור האמיתי מתחיל. ליותר מ-3 מיליון ישראלים, כשליש מהאוכלוסייה, אין מיגון תקני.
ב-2025, יותר ממחצית מהדירות בישראל היו ללא ממ”ד. אלה לא נתונים שוליים. זו מציאות יום-יומית של מדינה שלא הצליחה להיערך לדבר הכי בסיסי: הגנה על החיים. וכשמגיעים הפתרונות הם מגיעים מאוחר, לאט, ובפער עצום מהמציאות. המדינה מדברת על "מסלול מהיר" להתחדשות עירונית, כזה שאמור לאשר תוכניות בתוך שנה וחצי. אבל כשחצי מהדירות בישראל בלי מיגון – "מהיר" של שנה וחצי הוא פשוט לא מהיר.
"המדינה לא הצליחה להיערך לדבר הכי בסיסי: הגנה על החיים. וכשמגיעים הפתרונות הם מגיעים מאוחר, לאט, ובפער עצום מהמציאות. חודשים אחרי הפגיעה, מתחמים שלמים נמצאים בין חוק שלא הושלם, מחלוקות בין משרדי ממשלה והיעדר מנגנון ברור לשיקום"
וזה לא נגמר בתכנון. גם אחרי שהטיל כבר נפל מתחמי השיקום של מבצע "עם כלביא" עדיין תקועים. חודשים אחרי הפגיעה, מתחמים שלמים נמצאים בין חוק שלא הושלם, מחלוקות בין משרדי ממשלה והיעדר מנגנון ברור לשיקום. כלומר, הבעיה היא לא רק שאין היערכות לפני האסון אלא שגם אחרי ההרס, המדינה לא יודעת לזוז בקצב של החיים עצמם. אבל האסון האמיתי עמוק יותר.
המדינה לא יודעת לתכנן איכות גם כשיש לה זמן. שנים של תכנון רגיל, בלי לחץ, הובילו למרחב ציבורי מקרטע, לא מטופל, ולבניינים שנראים אותו דבר בכל מקום בלי הקשר, בלי זהות, בלי נשמה. אז מה בדיוק יקרה במסלול מהיר? אם כך נראית התוצאה כשיש זמן לחשוב, לבדוק, לתקן, אין שום סיבה להאמין שקיצור תהליכים יוליד פתאום איכות. להפך. הוא רק יעמיק את מה שכבר שבור. וזה כבר לא עניין של פריפריה או מרכז. זה לא דימונה מול תל אביב.
זה הסיפור של כולנו. של מדינה שלא מצליחה לייצר סדר בסיסי בתוך מציאות של כאוס. מחקרים בעולם מראים שתכנון עירוני איכותי אינו מותרות, הוא תנאי לחוסן. מרחב מתוכנן היטב מפחית אלימות, מחזק קהילה ותורם לכלכלה המקומית. כלומר, תכנון הוא לא קישוט. הוא תשתית לחיים.
וזה אולי הדבר הכי קשה להגיד: לא מגיע לנו ככה. מגיע לנו מרחב יפה, מתוכנן, אנושי. מגיע לנו להרגיש שמישהו חשב עלינו. לא רק איך לדחוס עוד יחידות דיור, אלא איך חיים ביניהן. ומעל הכל, מגיע לנו להרגיש שהמנהיגים שלנו עובדים בשבילנו. כרגע זה נראה כאילו אנחנו מפריעים להם.
לא מגיע לנו לבחור בין ביטחון ליופי. במקומות נורמליים זה בא יחד - קודם ביטחון אישי מינימלי, אחר כך איכות ואז יופי. אצלנו אפילו את הבסיס לא מצליחים לספק.