לאחר יותר משנה של לחימה אינטנסיבית חזרו חיילי מילואים רבים לבתיהם ולמקומות העבודה שלהם. לא תמיד היה למה לחזור, שכן עסק שלא פועל תקופה ממושכת עלול לחוות קשיים ואפילו להיסגר. חלק מהם נסמכו על עזרת המשפחה בתפעול העסק העצמאי כדי להשאיר אותו חי, ואחרים הקפיאו, עברו לעשייה אחרת או חישבו מסלול מחדש. אלה הסיפורים של כמה מהם.
>> לכל הכתבות בערוץ living
>> זה מה שקורה למעיל פוך תפוח אחרי סיבוב במכונת הכביסה
>> הנשים שהפכו לנגריות: "זה 90 אחוז תשוקה, 10 אחוז רווח"
ליעד הראל: בונה צימר בצפון כפרויקט חייו
ליעד הראל הגיע עם אשתו גל למטולה לפני שנתיים. בעקבות המלחמה הם פונו משם ושכרו יחידת דיור באבן יהודה. הוא גויס למילואים ושירת קרוב ל-400 יום, משאיר מאחוריו אישה בהיריון ועסק עצמאי ללימודי ערבית. כבר לפני המלחמה ליעד החל בתהליך אישורים ותוכניות להקמת פרויקט חייו – צימר בוטיק באזור מגוריו, אותו יקים במו ידיו. "התאהבנו באזור עם הנופים הכי יפים בארץ ואינספור מקומות לטייל, וקנינו פינה משלנו. כשנגלה לעיניי נוף יפה על כל עמק החולה, החלטתי לבנות שם צימר שיארח אנשים", הוא מספר.
לפני שהספיק לחתום עם הקבלן על התחלת הבנייה פרצה המלחמה, מטולה הפכה לשטח צבאי סגור וגלעד גויס. מאחר שהיה מנותק קשר רוב הזמן, לא הצליח לתת שירות בעסק שהקים לפני ארבע שנים, "פנאן לדבר ערבית". בהפוגות בבית השתדל להשקיע בחשיפת העסק כדי לשרוד את התקופה ומקווה לחזור ולפעול כדי להגיע למחזורים שלפני המלחמה. גם פרויקט הצימר נתקע, ובינתיים נולד לו תינוק. עם בואו של הסכם ההסדרה בלבנון הוא נערך לחידוש העבודות, והוא מזמין את הציבור לרכוש נופש בצימר, שבנייתו אמורה להסתיים ביוני הקרוב, ובכך לעזור לו במימון ולהשתתף למעשה בשיקום הצפון. "השקעתי לא מעט לפני המלחמה וכל זמן שהצימר לא עובד, זה חוסר הכנסות בשבילי. לא רציתי לחכות חצי שנה נוספת והחלטתי לעשות הפוך – קודם נספר לאנשים, נכיר להם את מטולה ונזמין אותם לשריין מקום ולהיות שותפים בשיקום, ואז נפתח את הצימר".
המיטה תהיה בגובה החלון, אל הנוף לעמק
"היה לי ברור מההתחלה שאני צריך להיות במילואים ובחצי השנה הראשונה לא הייתה אלטרנטיבה אחרת. עם הזמן שילבתי בית ועבודה, אבל לא קיבלתי עזרה מהמדינה על העסק, כי הוא באון ליין. בצימר לא יכולתי להציג רווחים, כי הוא עוד לא נפתח ולא מוגדר כעסק. הסתפקנו בדמי מפונים של 200 שקלים ליום למבוגר ו-100 שקלים לילד".
כרגע הוא מציע לילה בצימר באמצ"ש ב-590 שקלים ובסופ"ש ב-740 שקלים. "אני אהיה בכובע הקבלן והמתכלל עם דברים בסיסיים שאני יודע לעשות ולשאר אביא בעלי מקצוע. כל הצימר סובב סביב הנוף המשגע והמיטה תהיה בגובה החלון כך שהוא ישתקף מול העיניים". הראל מקבל תגובות תמיכה, אבל מודע לכך שאנשים מתקשים לשלוף כרטיס אשראי לדבר לא ודאי. "אם המצב לא יאפשר פתיחה, הכספים יוחזרו", הוא מבטיח.
פרטים נוספים והזמנות עתידיות באתר
רז ברקאי: האישה מייצרת נחיתה רכה ופגישות עבודה
רז ברקאי מרמת גן הוא בעל עסק לשיפוצי חדרי רחצה ושיפוצים כלליים - "ברקאי שירותי אינסטלציה", שגויס ב-7 באוקטובר ושירת במצטבר כמעט שנה. הוא לוחם בחברון וכעת מעביר טירונות לחרדים בבקעה, ולמשפחה אין קשר איתו בכל זמן שהותו במילואים. לקראת חזרתו הקרובה הביתה, אשתו מעיין מנהלת לו את היומן ומתאמת פגישות תוך כדי עבודה שלה וניהול הבית, כדי שתהיה לו עבודה מיד כשיגיע. חוץ משיפוצי חדרי רחצה ושיפוץ כללי לבית, רז מחדש מערכות אינסטלציה ביתיות ומוסדיות ומקים תשתיות מים וביוב בבתים פרטיים, וכשצריך עבודה אדריכלית, הוא מערב את אדריכלית נוי כהן. "לא הצלחנו להחזיק את העסק שהיה מת בשנה הזו. שכחו אותו", אומרת מעיין. "חיינו ממשכורת זעומה מהמילואים ומהמשכורת שלי בהנהלת חשבונות, עבודה שהתחלתי בה שבועיים לפני 7 באוקטובר. הייתי צריכה להוכיח את עצמי בעבודה בזמן מלחמה, ולתפקד בבית עם ארבעה ילדים שקשה להם כשבעלי לא נמצא, אבל אני שמה את עצמי בצד".
"התחתנתי עם מורעל"
הם נשואים 14 שנה והיא מספרת שהוא לא מודאג מהעסק. "הוא אוהב את המדינה ויותר מחצי מהלב השלם שלו שייך לה. זה טוב למדינה אבל לי קצת פחות. התחתנתי עם מורעל, ברמה שהוא התנדב למשרת הטירונות למרות שלא היה חייב, אפילו שהייתה בעיה כלכלית. כמה שאני בוכה לו שיישאר, הוא שם את המדינה במקום הראשון ואומר לי 'אני מכיר אותך, את תסתדרי ואני אעשה את השליחות שלי".
לפניות: מעיין 054-7616495
שי אדיר: מפנה את האנרגיות לטיפול בהלומי קרב
ב-7 באוקטובר גויס שי אדיר מירושלים למילואים בחטיבת אלכסנדרוני והיה בין החיילים הראשונים שהתייצבו על הגדר הצפונית, עד אפריל. אחרי הפוגה של חודש בבית הוא הוקפץ עם חבריו לעזה וללבנון ושהה במילואים עד הקיץ האחרון, סך הכול כ-400 יום. "ארגז כלים", בית המלאכה לנגרות ומסגרות שהקים ב-2017 היה סגור, ובדיוק נולד לו ולאשתו בן שביעי. "לא הייתה לי יכולת לנהל את העסק או להעביר אותו לעזרת המשפחה, כי אני דמות יחידנית בעסק, שמגייס עובדים לפי פרויקטים, מבניית ריהוט וארונות, דרך דקים, פרגולות ומעקות ועד מבנים", מספר אדיר, בן 42. הוא סיים עם פרויקטים שהחל, שלח עובדים הביתה, אסף את הציוד לאחסון בבית וחלק ממנו אפילו מכר. "ניסיתי להמשיך, אבל מי ידע שנהיה שם כל כך הרבה זמן?". הוא מודה שהתעייף וכבר היה צמא לחזור לשגרה. "חוויית המילואים מחזקת צדדים שאתה רוצה להיות חלק מהם, אבל הייתי כבר מותש".
היום, כשחזר הביתה, שי יצר קשר עם לקוחות שחיכו לו ולאט לאט מחזיר את העסק לחיים. אלא שבית המלאכה יקבל בקרוב תפנית, כחלק מלקחי הזמן, ויהיה בית מלאכה טיפולי להלומי קרב. "כשהקמתי את העסק, ייעדתי אותו לנוער בסיכון תחת היחידה לקידום נוער. במלחמה ראיתי שיש צורך גדול בריפוי, כי האומה כאובה, והבנתי שבית המלאכה צריך לחזור לפן הטיפולי ולתת מענה לאנשים הקרובים לליבי באמצעות יצירה ועשייה". המדינה סיפקה מענקים כעצמאי והוא הסתייע בקרן לסיוע למילואימניקים, וכעת מאמין שכל מה שקרה הוא הזדמנות בשבילו לשנות תפיסה ולהפנות את האנרגיה למקום הטיפולי.
לפניות: שי אדיר, "ארגז כלים" 055-5516123
