הדיירים: הוא סטודנט לקולנוע ומורה ליוגה, היא פסיכולוגית. יחד עם בתם הראשונה שנולדה זה עתה – הם מחליטים לעבור מדירתם במרכז תל אביב לדירת קבלן בשוק הפשפשים ביפו.
הדירה: 105 מ"ר + חצר של 73 מ"ר בשוק הפשפשים ביפו. הדירה בת שתי קומות ובה חמישה חדרים. הלקוחות אהבו מאוד את האזור ואת הסגנון הארכיטקטוני של יפו, כמו גם את החפצים והרהיטים המעניינים שאפשר למצוא בשוק. מבחינה עיצובית הם רצו שהבית יתקשר לאזור שבו הוא ממוקם. הסגנון העיצובי שהוגדר הוא טבעי, באווירת וינטג׳, אבל לא קיטש! והרבה הרבה אור וצמחים.
פרט חשוב וייחודי: מכירים את האמרה "לא עושים עסקים עם חברים?" אז הדיירים האלו ממש לא מסכימים איתה. הם בחרו לשתף חברים אישיים בתהליך ההקמה של ביתם החדש, ואלה היו אחראים על תכנון הגינה (דניאל קדם), הקבלנות (תום לדר, אביליטים), עבודות הדק (ניר דימרי), הדלתות וחלק מהרהיטים (ארטזאכן), אה כן, וגם עיצוב הפנים. החיבור האישי הוסיף נופך נוסף לעיצוב הבית, שכן כל פרט נבחר ונבנה בקפידה, תוך היכרות עמוקה של החברים השונים עם רצונותיהם וצרכיהם של הדיירים.
זנזיבר: המלון המטריף של המעצבים הישראלים
ויתרו על חדר לטובת התקרה הגבוהה
משך השיפוץ: התהליך ארך שמונה חודשים, מהם ארבעה חודשים תכנון וארבעה חודשים שיפוץ.
בישול היה חלק מרכזי בחייהם כך שלמטבח יש חשיבות גדולה במיוחד. במקור, הדירה כללה מטבח בחדר סגור, אזור אכילה נפרד וסלון גדול ביחס לחללים האחרים. פינת האוכל הפכה לחדר צפייה בטלוויזיה, המטבח הוסב לחדר עבודה עם שירותים מינימליים, והקירות הכבדים שהקיפו את השירותים בכניסה הפכו למסגרות מזוגגות קלילות שמעבירות אור טבעי ומחברות את חלל העבודה לשאר הבית.
הבית נבנה במקור כך שיכלול אפשרות להוספת חדר בחלל הכפול שמעל הסלון. עם זאת, מתוך ההבנה שהמרחב הפתוח והיפה בסלון חשוב יותר מבניית חדר נוסף, הדיירים העזו לא לנצל את האפשרות הזו. ההחלטה הזו אפשרה להם לשמור על תחושת מרחב מרווח ואור טבעי נוסף, וכן להעניק לבית קריצה לסביבה היפואית שבה הוא נמצא.
במקור, חלל העבודה בקומה הראשונה היה סגור בקירות. די מהר הבנו שהוא לא צריך להיות ״עוד חדר״ ולמעשה הוא יכול לתת מענה לפונקציות רבות בבית ולהיות חלק בלתי נפרד ממנו (פונקציות חופפות במדד הקומפקטיות): חדר לנגינה בשבילו, חדר עבודה בשבילה, חדר אורחים ושירותים לקומת הקרקע ומעבר לגינה הקדמית. הורדנו קיר, הוספנו עמוד H לתמיכה ותחמנו את חדר העבודה במסגרות ובזכוכית משוריינת שמתאימה לאופי היפואי.
המטבח עוצב כך שישלב את החומרים המרכזיים של הדירה: עץ טבעי, מסגרות לבנה, גוני טרקוטה ששולבו ברובה בין האריחים וזכוכית משוריינת. יצרנו מטבח חומרי, מחוספס, בלי ליפול לסגנון ה״כפרי״ או ה״וינטג׳י״. שילוב של הזכוכית המשוריינת עם העץ המלא ועבודת המסגרות יצרו מטבח במראה נקי אבל חם. את שולחן פינת האוכל עיצב עוד חבר של המשפחה (שלומי עטור ארטיזעכן). ציוותנו לו כיסאות איימס לבנים קלאסיים ופשוטים, שהיו מבין הרהיטים החדשים היחידים שהתווספו לדירה.
מעל הכיור שילבנו מתקן ייבוש קנוי, פשוט, בתוך מסגרות שיצרנו. על ידי כך דילגנו על האתגר שבלהמציא מחדש את המוצר (מייבש הכלים), ובמקום זאת, להטמיע מוצר קיים בתכנון שלנו וליהנות ממוצר טוב ואיכותי שכבר נבדק ונוסה.
המדרגות המקוריות היו עשויות בטון וחופו ביציקת טראצו מגושמת. במטרה להעלים את ההופעה הקבלנית של המדרגות, חיפינו אותן בעץ ומסגרות לבנה. כמו כן, הדירה כוללת תעלות מזגן תעשייתי חשופות, המוסיפות לאופי נקי והפתוח של הבית.
בחצר הקדמית, שהפכה להמשך ישיר לדירה, נמשך הקו העיצובי על ידי בטון מוחלק, עץ טבעי וחלונות בפרופיל בלגי לבן ומינימליסטי. החצר האחורית כוללת אזור ישיבה, גינון רגיש לסביבה שתוכנן על ידי חבר נוסף של המשפחה ו-Hot Tub שהיה בגדר פנטזיה של בעלי הבית עוד מתחילת התכנון.
חדר ההורים בקומה העליונה ממשיך את השפה העיצובית של הבית עם מסגרות לבנות, פרקט עץ וארונות תריסים. דלת המובילה לחדר הרחצה של ההורים משתלבת ומסתתרת בחזית הארונות.
חדר הילדים נשאר ניטרלי בעיצובו, כך שיוכל להתאים לצרכים המשתנים של הילדים לאורך השנים. חדרי הרחצה בדירה מאופיינים בחומרים דומים: קירות חדרי הרחצה בגמר טיח בגוון חם, עמיד במים. הטיח מחליף את תצורת האריחים הסטנדרטית ומייצר חומריות נעימה ורכה. ריצוף חדרי הרחצה באריחי טרקוטה. בחדר הרחצה הוכנסו מכונת הכביסה והמייבש לארון תריסים מעץ, שמשתלב בעיצוב הכללי של הבית.
השילוב בין הפונקציונליות, האסתטיקה והשותפות היצירתית עם חברים הפך את הדירה הזו למקום מיוחד שבו הדיירים יכולים לחיות בנוחות ובשביעות רצון לטווח הארוך, והכי חשוב - לקרוא לו בית.
