"בני הזוג חשבו שמעבר לבית חדש יאוורר את האנרגיה שלהם ויגרום להם להתעסק בתכנון הבית במקום בריבים המתמשכים ביניהם", מספרת אורנית אגם, מנהלת תכנון במשרד אדריכלים. הבעל, שהיה אחראי על חיפוש אדריכל לפרויקט, נפגש עם אדריכלית לפגישת היכרות. "היא סיפרה לו שהיא בדיוק בשלבי גירושים וכרגע בסטטוס פרודה, והבעל, שממילא יחסיו עם אשתו היו מעורערים, נשבה בקסמיה". מכיוון בני הזוג חילקו ביניהם את העבודה על הבית החדש – הגבר אחראי על התכנון והבנייה והאישה על ההום סטיילינג – היה לבעל ולאדריכלית סיפור כיסוי מושלם לפגישות התכופות ביניהם. אל הבית החדש כבר עברו הגבר ובת זוגו החדשה, האדריכלית.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
- לכל הכתבות בערוץ living
- התמ"א ששדרגה לזוג הצעיר את החיים
- אל תזרקו: פריטים שיש לכם בבית ושווים הרבה כסף
גם אם רוב הפרויקטים של בניית בית חדש או שיפוצו של הבית הקיים לא מסתיימים בפירוק משפחה, אין ספק שמדובר בתקופה מאתגרת, שבה צצים כל הדרמות והעצבים שטואטאו מתחת לשטיח. התהליך דורש תכנון רב, הוצאות כספיות משמעותיות ובעיקר בחירות על גבי בחירות. מי יהיו בעלי המקצוע? מה יהיה הסגנון? באיזה צבע לצבוע את הקיר בסלון ובאיזה את חדר השינה? כמה היקפית תהיה מערכת הסאונד? מנגל גחלים או ברביקיו גז? ספה עם שזלונג או ספה תלת מושבית וכורסה? אינטרפוץ או מזלף באמבטיה של הילדים? בתוך כל אלה צריך להתחשב בכל בני הבית, דרך החיים שלהם וטעמם, וכמובן הכסף, נקודה כואבת במיוחד. כל המתח הזה לא פשוט, אז למה לא ללמוד מניסיונם של הזוגות שרבו בעזרת המעצבים ששרדו כדי לספר.
פערים גדולים, פשרות הכרחיות
מעצבת הפנים עירית נווה עיצבה דירה בנתניה לבני זוג מצרפת שרכשו אותה כדי שתשמש אותם כדירת נופש, כשהם מגיעים לבקר את המשפחה והחברים. על פי הסיכום, מספרת נווה, היא והאישה בחרו את הקרמיקה למקלחת והבעל נתן את הסכמתו בטלפון. "כשהסתיים שיפוץ המקלחת, הוא נכנס לראות, ולא אהב את הבחירה של החיפוי. לא עזר שכבר הכל היה גמור ושהם יכלו כבר לעבור לדירה, הוא עמד על זה שמחליפים את הקרמיקה", מספרת נווה. "הפשרה הייתה שמשאירים קיר אחד כמו שהאישה אהבה ואת השאר משפצים בשנית ומחליפים. בסוף התהליך שניהם היו מרוצים - היא קיבלה קיר כרצונה והוא קיבל קיר כרצונו".
"בנייה או שיפוץ כמעט תמיד כרוכים בתהליכים מורכבים ופשרות", מסכימה מעצבת הפנים קרן מימון. "במרבית המקרים מדובר בבני זוג מבוגרים יותר, שכבר עברו דבר או שניים בחיים, חוו ופיתחו כל אחד מהם מארג של רגשות, אהבות וטעם משל עצמו. הם יודעים מה הם רוצים ולכן הפערים לעתים גדולים ומהותיים יותר. זה בדיוק הסיפור של אחד הזוגות המקסימים שעבדתי איתם. לה היה ממש חשוב לקבל מטבח כמה שיותר מאובזר ומפנק בעוד שבעלה שאף להשקיע בדברים אחרים לגמרי. החלטנו לעצור לשנייה, לחשוב ולהיפתח כדי להגיע לעמק השווה ולגרום לשניהם להיות מרוצים. בפועל היא קיבלה את המטבח והוא קיבל חדר קולנוע מפנק כך ששניהם יצאו מרוצים".
ואגב חדר קולנוע, מעצבים מספרים שהמחלוקת הנפוצה היא לגבי כמות הטכנולוגיה בבית, תאפיינת בחלוקה ברורה בין גברים ונשים. הוא רוצה להתקין בבית מערכת קולנוע אמיתית, משל הייתם סינמה סיטי ולהקדיש חדר לפלייסטיישן/אקסבוקס, והיא מעדיפה להימנע ממסכים בכלל ולכל היותר להסתפק בטלוויזיה חמודה בפינה צדדית. גם כאן אין ברירה אלא להתפשר.
שזלונג המריבה
שלא במפתיע, אחד הנושאים הטעונים ביותר בתהליך השיפוץ הוא התקציב. כסף גורם למתח בין בני הזוג, ותהליך הבנייה או השיפוץ מלחיץ גם הוא. השילוב בין השניים נפיץ במיוחד. מעצבים ואדריכלים ממליצים לעשות תיאום ציפיות של רצוי מול מצוי ומציאות מול חלומות. הכינו סדר עדיפויות והתחילו בדברים שאי אפשר לוותר עליהם ורק אחר כך אם נשאר תקציב הוסיפו גם מותרות ושיגעונות. אולי תוכלו להגשים חלום גדול אחד בשיפוץ הנוכחי ולשמור את השאר לשנים הבאות.
מעצבת הפנים ל' מספרת על פרויקט של הלבשת חלל מרכזי בבית פרטי, שכלל את החלפת כל הריהוט הקיים: "הלקוחות סיפרו שהם אוהבים להשתרע מול הטלוויזיה, לכן כשהלקוחה ואני ראינו באחת מחנויות העיצוב שזלונג מהמם, מיוחד ויקר, לא יכולנו שלא לקחת אותו בחשבון. הלקוחה הראתה לבעלה תמונה והוא לא התלהב, אבל גם לא שלל".
הרהיט היקר הוזמן, מספרת המעצבת. "המתנו לא פחות מארבעה חודשים שיגיע מאיטליה, כשכל הזמן הזה הבעל מנגן לה על זה שהשזלונג מכוער, גדול מדי ו'למה קנינו אותו?'. מצד שני, הוא לא עשה שום דבר, כדי לבטל את הרכישה". שהרהיט הגיע, הריב רק התעצם. "הבעל מאוד התרגז, הוא לא אהב את המראה, את הצבע שלו וגם המחיר היקר לא תרם. היה ריב מאוד גדול סביבו, אשתו נפגעה מאוד ותהליך העיצוב אף נעצר מעט". היום, מעדכנת ל', לאחר שעברו מספר חודשים, הבעל עדיין לא אוהב אותו אבל הוא חי איתו בשלום. "אני חושבת שמהצד של מעצבת הפנים, הלקח הוא להקשיב כל הזמן לשני הצדדים, ולא לסמוך רק על צד אחד", היא מסכמת.
אכן, ממליצים אנשי מקצוע, חשוב לזכור שהבית מיועד לכל מי שמתגורר בו, לא רק למי שדומיננטי יותר בתהליך השיפוץ. בנוסף, כדי לחסוך לעצמכם זמן וכסף יקרים, נסו להגיע לכמה שיותר הסכמות ופשרות לפני שהשיפוץ מתחיל, או לפחות בשלביו הראשונים.
המעצב הופך למגשר
תהליך בניית הבית או שיפוצו מקצין סיטואציות ודינמיקות זוגיות ושם מעין זכוכית מגדלת על מערכת היחסים. מי מבני הזוג דומיננטי יותר? מי מוותר כל הזמן? מי החולם ומי הריאליסט? מי מקבל החלטה בשניות ומי מרבה להתלבט ולהתחרט? בדינמיקה העדינה שבין זוגות, מעצבים ובעלי המקצוע מוצאים את עצמם לא פעם כמגשרים או פסיכולוגים ונדרשים לנווט בין הרצונות השונים.
כך, למשל, מספרת מעצבת הפנים עדי חמיצר, מבעלי המשרד לוי חמיצר אדריכלים, "במקרה של זוג מקסים שעבדנו איתו כל אחד כיוון לכיוון אחר - היא לקונספט כפרי ורומנטי והוא למראה מינימליסטי ומודרני. כשהגענו לשלב בחירת הפרופילים, אחד האלמנטים הבולטים בבית ומחוצה לו, הייתה מחלוקת של ממש באיזה חומר לבחור. הם לא הגיעו להסכמה והיה חשש אמיתי שזה יעכב את הפרויקט".
במקרים כאלה, אומרת חמיצר, המעצבים מתפקדים כמגשרים. "אחד התפקידים המרכזים שלנו כמתכננים הוא להבחין במכשולים אפשריים ולגשר בין בני הזוג כבר מהשלבים הראשונים בפרויקט, תוך שאנחנו מבינים את הרצונות והמאוויים של כל אחד מהם ונותנים פתרונות אופרטיביים, כדי להגיע למכנה משותף. הרציונל הוא לזקק את הרצונות של שני הצדדים ולהציע להם מעטפת של דרכים ופתרונות להשיג את המטרות". במקרה הזה הציעו המעצבים לבחור בפרופילי אלומיניום בחלק החיצוני של הבית ולחפות אותם בעץ טבעי בחללי הפנים, והפתרון התקבל על ידי בני הזוג.
העצה שלנו: לקחתם אדריכל או מעצב, תנו לו לעזור לכם בקבלת ההחלטות, הרי בשביל זה אתם משלמים לו. מצאו ביחד איתו את התוצאה הכי טובה שכל בני הבית יהיו מרוצים ממנה.
אפס ריבים
אמנם אצל הזוג בתחילת הכתבה חלוקת העבודה לא עזרה, אבל מדובר בשיטה טובה להימנע מריבים, או לפחות לצמצם אותם. "אני והחצי בנינו בית מאפס עם מפקח", מספרת מ'. "פחדנו מאוד מריבים ומהתקציב, לכן מלכתחילה הגדרנו חלוקת עבודה ותחומי אחריות ושחררנו. 10 חודשי בנייה עם הרבה משברים של קבלני משנה וכו' - אבל ללא ריב אחד. התקציב תמיד עמד לנגד עינינו וכל החלטה נעשתה לפיו".
ריבים, מתברר, יכולים גם להועיל, כמו במקרה של ג' ובן זוגה, שאפילו ביימו ריבים. "סגנון הריבים היה יותר פאסיב-אגרסיב, לא קולני ומוחצן, יותר ברמת המבטים המאוכזבים והפעלת לחץ", היא מספרת. "נתנו תחושה שרוצים ופתאום אחד מאיתנו התאכזב או התעצבן על פרט אחד קטן, סטייל השוטר הטוב והרע".
בסופו של דבר חשוב לזכור שגם השיפוץ המעיק ביותר וגם הבנייה הכי ממושכת מגיעים לסיומם, וריבים רבים נראים בדיעבד חסרי חשיבות. מעצבת הפנים נועה הראל מספרת על תהליך שיפוץ שהיה מלווה בריבים מרובים: "הבעל התעקש להיות מעורב ורצה שנאשר מולו כל דבר, אבל לא היה פנוי לזה בכלל. בכל פעם ששלחתי לו תמונות של מה שנבחר עם הסבר, הוא היה משתגע - 'זה מכוער', 'מה זה קשור אחד לשני', 'למה ככה ולא אחרת', 'למה כחול ולא ירוק'. את הסלון שהזמנו הוא החליט לבטל, והוא התעקש שהוא רוצה מטבח לבן למרות שבחרנו אפור כהה. בקיצור התערב כל הזמן. הסיפור נגמר בטוב כשהבעל נכנס לבית המוכן ואמר: 'ואו, מדהים, מזל שלא הקשבתם לי'״.
סייעו בהכנת הכתבה: שלומית זלדמן, איריס אבנרי דביר, מיה ביקסון, נטע כפרי ושרון בן משה