בני זוג עם שתי בנות, שני כלבים וחתול רכשו דירת קרקע בבניין התל אביבי שבו התגוררו בשכירות בקומה העליונה במשך כמה שנים. הדירה הייתה במצב רע והם פנו לאמו של אב המשפחה – שהיא מעצבת פנים, לשיפוץ הנכס והתאמתו למגורים שלהם.
>> מחקר מזהיר: הפריט הטרנדי הזה למטבח מסוכן לבריאות
>> שאל ברשת: לגיטימי לשכור עזרה למטלות הבית שלי?
הדירה ממוקמת בבניין ישן באזור של רחוב יהודה המכבי בצפון ת"א, סמוך לפארק הירקון. זוהי שכונה של בתים דו-קומתיים שנבנו בשנות הארבעים של המאה הקודמת, בכל בניין ארבע דירות - שתיים למעלה ושתיים למטה, והנוהג הוא שהדירות התחתונות עושות שימוש בגינה האחורית של הבניין והדירות העליונות זוכות להשתמש בגג. ככל הנראה בקושי התבצעו בדירה פעולות תחזוקה או שיפור במהלך השנים, וכך היא נותרה דומה לתכנון המקורי. המבנה שלה כמעט ריבועי והכניסה מחדר המדרגות המשותף היא באמצע הצלע הארוכה הגובלת בדירת השכן. לדירה 3 כיווני אוויר, פנייה לרחוב הנמוך מעט ופנייה לגינה ותיקה וקצת מרושלת.
כשנכנסים לשיפוץ בניין בן למעלה משמונים שנה, אי אפשר לדעת מה צפוי מתחת לרצפות ובתוך הקירות. המהנדס התיר מעט מאוד הריסה, רק עד קו הקורות היורדות. שטח הדירה חולק לארבעה ריבועים שווים: האחד סלון, השני מטבח ואמבטיה, בשלישי וברביעי חדרים שווים בגודלם, וכניסה דרך מסדרון אפלולי שבסופו מבואה, ללא חלון ואור טבעי. הדיירים החדשים ביקשו שבתכנון החדש יהיו שני חדרי ילדים, חדר שינה הורים, חדר עבודה לאם המשפחה העובדת מהבית ושני חדרי רחצה ושירותים.
כאשר הורם הריצוף הישן של הדירה התגלה שהבניין נבנה ישר על פני האדמה החולית, ואת הרצפה החזיקו חגורות לבנים בנויות ריבועים ריבועים, כדרך הבנייה של ת"א הקטנה של פעם. היעדר הרצפה היצוקה נוצל לטובת השיפוץ והוחלט לצקת לדירה רצפת בטון מוחלק בצבע בהיר. עליה נוספה שכבת מיקרו-טופינג (בטון מותז) להשגת המראה הרצוי.
דגש רב ניתן לתכנון תאורה לא ישירה, המקרינה על הקירות הלבנים ומוחזרת משם באור לא ישיר. הצמחייה העבותה בחוץ מאפילה על החלונות ומשאירה את הדירה מעט חשוכה. כדי להתגבר על כך, יש חשיבות לאיכות התאורה המלאכותית, שתתן תחושה של אור יום.
חדרי הרחצה הועברו למרכז הבית, משני צידי הכניסה, עם תאורה מלאכותית ואוורור בעזרת ונטות. הקירות הגובלים במבואה נבנו בזכוכית מותזת חול, המאפשרת לאור לעבור מחדר הרחצה וחדר ההורים אל המבואה וממנה. החדרים שמעבר לזכוכית מהווים מעין גוף תאורה המאיר את המבואה ומתקבלת תחושה אוורירית וקלילה בכניסה. חדר העבודה מוזג עם חדר השינה של ההורים והוא משמש לצרכים משתנים בחלקים השונים של היום, לניצול מקסימלי של החלל. צמוד אליהם חדר רחצה של ההורים בחיפוי ירוק נחושת. גם הברזים בבית בפליז שמשתלב בקריצת הרטרו של הבית. המטבח הפתוח והריבועי מוקם בהמשך לסלון, עם כיריים מוצבים על האי. כדי להיות נאמנים לקווי המבנה המקורי ולחלוקת שטח הדירה לריבועים, התבקש ששולחן האוכל ימוקם מתחת לקורה היורדת המפרידה בין חלל המטבח לסלון. השולחן השחור נפתח וסביבו כיסאות בהירים, תאורה הותקנה משני צידי הקורה.
מסגרות חלונות באלומיניום שחור דק עם תריסים שחורים ונגרות מטבח וארונות בפורניר גוון אגוז, מעניקים לחלל המרכזי קצת מתחושת הרטרו, כיאה לגיל המבנה. היכן שצריך שולבה גם נגרות בצבע לבן, הנבלעת בקירות. הריהוט שנבחר הוא רק ההכרחי ביותר: ספה בצבע טורקיז האהוב על בעלי הבית, שולחן קפה מזכוכית שישקף את השטיח שמתחתיו ולא יכביד על החלל, פופים לישיבה ורהיט טלוויזיה תלוי באלון טבעי. מהסלון העין נמשכת אל הגינה האורבנית, הנשקפת מן החלון המזרחי. מדרגות היורדות לגינה משמשות גם כניסה נוספת לבית. חדרי הילדים שוכנים בפאה המערבית של הדירה, בסמוך לחדר הרחצה הכללי ומאחורי המטבח. אחד החדרים עושה שימוש במרפסת הסגורה. שני החדרים סמוכים זה לזה וחולקים ארון.
עיצוב פנים: אסתי די-נור, סטודיו Wabi-Sabi
סטיילינג ואביזרים: אורלי בן סימון
קבלן שיפוץ: ש.ל.שורץ
תאורה: יאיר דורם
