הסטודנטים במחלקה לארכיטקטורה במרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה עיצבו אביזרים בהשראת תקופת הקורונה והשהות בבתים. חלק מהאביזרים מיועדים לבילוי במרחב הציבורי בימי קורונה וליתר דיוק - לבילוי קהילתי על חוף קריית ים, כך שממש מדובר בפרויקט עיצוב Site-specific (יצירות שנבנות לחלל או למקום מסוים).
את המשימה לעצב תוך מחשבה על מגבלות התקופה קיבלו הסטודנטים, תלמידי השנה הראשונה, במהלך הקורונה במסגרת סדנה וירטואלית בהנחיית האמן בלו-סימיון פיינרו, והפרויקט נעשה במסגרת קורס עיצוב מוצר "מחומר למקום" בהנחיית אלון רזגור, רמי טריף, טליא ינובר ומיכל דרעי.
>> לכל הכתבות בערוץ living
>> אימצנו: זה מה שקורה כשמוסיפים חומץ לסבון כלים
הסטודנטים התבקשו להתייחס לשינויים החברתיים שמגפת הקורנה הכתיבה בקריית ים, הסמוכה לחיפה. פיינרו ביקש מהם לעצב מרחבים ציבוריים חווייתיים שיתנו פתרון לבילוי קהילתי בימים שבהם נוצר צורך עז לבלות בחלל הפתוח בשל החשש מהתפשטות המחלה. הסטודנטים פירשו את המשימה בדרכים שונות ויצירתיות והתוצאה היא שלל עיצובים מקוריים המהווים מזכרות מתקופת הסגר.
המשימה החלה בחפץ שאותו התבקשו הסטודנטים להביא מהבית, ובהשראתו לייצר סדרה אישית של מוצרים. בעקבות האירועים הסטודנטים המסוגרים בבתיהם עיצבו במודע או שלא חפצים המבטאים מציאות של סגר והגבלות.
עוז טרבלסי פנה להומור כאמצעי להתמודדות עם המציאות ועיצב סדרת כיסויים משעשעים לאקדח למדידת חום, בהם עוגיפלצת, שוקולד והפנתר הוורוד. טרבלסי ניסה לקחת את עולם התוכן שלו הרחק מעולם המשטור והחולי ולעבור למחוזות של שעשוע ומשחק.
חלק מהפרויקטים עסקו בגעגועים לבני משפחה מבוגרים שנאלצו לשמור על מרחק ובידוד במהלך הקורונה ובכמיהה למפגש משפחתי. תמר להב-חצור יצרה סדרת קופסאות נגינה מעץ בהשראת החפץ היחיד - תיבת נגינה - שהביאה סבתה מהגולה. בשאר ספיה עיצב משחק מחשבה דמוי שחמט שנעשה בהשראת מפתח המכולת של סבו וסבתו שבתור ילד צפן בתוכו עולם ומלואו. משחק שבהחלט מעביר את שעות הפנאי הרבות שנכפו עלינו.
גם הפרויקט של שחר הררי עוסק בגעגוע. היא עיצבה וסרגה סדרת כלי אחסון בדמות הכלבים האהובים מבית הוריה כדי להרגיש יותר בבית בדירת השותפים שלה בחיפה שבה שהתה במהלך הסגר. הכלבים הסרוגים משמשים כמעין סלסילות לשלט הטלוויזיה, נייר טואלט שהיה אחד מסמלי הקורונה, עציץ קטן, מפתחות ואביזרים אישיים קטנים.
מריאן אזרייק וספא סמרי בחנו מחדש את הרגלי האפייה שבמשפחתם – תחביב שרבים אימצו במהלך הקורונה. אזרייק התרכזה ברצון לחלוק את הקינוחים שסבתה מכינה בצורה נקייה והיגיינית, ברוח התקופה, ויצרה סדרת כלי פלסטיק מותאמים אישית לכל קינוח אישי. סמרי הכינה סדרת כלים בחריטה שיעזרו בהכנה של מגוון העוגיות המסורתיות של משפחתה, לפי מתכונים שעוברים במשפחה.
כמו רבים אחרים, גם מור פרידברג ואיתי קפלן התגעגעו לים ולשחייה, ובחרו להתמקד בכך. פרידברג, שהייתה בעברה שחיינית תחרותית, עיצבה סדרת מתלים לבגד ים, משקפת ומגבת המנציחים תנועות ידיים שמסמלות עבורה הצלחה. בעקבות הכמיהה לחזור לטבע, לים, לראות נופים פתוחים ולנפוש מחוץ לבית יצר קפלן קיט ובו כל הדרוש לבילוי מאובזר במיוחד בחוף הים: מעמד לסלולרי, למפתחות, לבירה צוננת, לנשנוש ועוד.
הסטודנטים התמקדו בפרויקטים חברתיים שדרשו פתרונות יצירתיים בתקופה הזו. כדי להציע אותם לעריית קריית ים, התבקשו הסטודנטים לחקור את המקום, לפגוש את האוכלוסייה המקומית ולעצב מקומות שישמשו את כל שכבות האוכלוסייה במרחב הציבורי. בנוסף הם ערכו פגישות עם מחלקת האדריכלות של העירייה, ערכו סיורים משותפים ונקבעו כמה מקומות לעיצוב ופיתוח כמו על שפת הים, בכיכר העיר, בשוק, בשדרה המרכזית ועוד. בפרויקטים הושם דגש מיוחד על הקשר בין עיצוב, אמנות ואדריכלות, כשהאדם והקהילה הם במרכז. חלק מהפרויקטים כבר שולבו בשטח על ידי עיריית קריית ים.
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
"המצב החדש של מגפת הקורונה חייב מחשבה מחודשת ממעצבים, אמנים ואדריכלים וסטודנטים הלומדים את התחום", אומר פיינרו, מנחה הקורס. "האדריכל כמעצב המרחב הפיזי הקיים תמיד מחויב לבחון את המציאות והמצב הנוכחי בצורה ביקורתית להבינו ולתת פתרונות מעשיים למציאות החדשה. המשבר הוא תחילה של עידן חדש שהדור העכשווי טרם חווה והוא מעלה כמה סימני שאלה על איך ייראה העולם לאחר שוך המגפה. הווירוס שהגיע מסין משנה את העולם כפי שאנו מכירים אותו. לפי תפיסתי בהוראת העיצוב והאמנות אנו מחויבים להתייחס לקונטקסט של המציאות שעומדת להשתנות. מציאות של חוסר ודאות, חוסר יציבות ומציאות של שינוי מתמיד ומתן פתרונות תוך כדי תנועה".