לפני כמה שנים ניהלה מעצבת הפנים ליאת אליאב (33) פרויקט גדול של בניין לשימור בברצלונה. החוויה, היא מספרת, "פתחה לי את הראש ואת התאבון", ולפני כשנתיים החליטו אליאב ובעלה עופר לעבור לעיר עם בתם ירדן (בת שנתיים). "בעלי עוסק במסעדנות ונדל"ן, והחלטנו שזאת הזדמנות טובה להתנסות בחוויה שונה בתחומים שאנחנו באים מהם, כשהנדל"ן הוא תחום משיק ומאפשר לנו לעבוד יחד. סיקרן אותי להמשיך לעבוד בברצלונה וללמוד צורת בנייה שונה, עם מאפיינים אחרים מאלו שאנחנו מכירים בארץ, ולקבל השראה מארכיטקטורה עוצרת נשימה. אני תמיד אומרת שזה חטא ללכת ברחוב עם העיניים בסלולרי, העיניים כאן תמיד צריכות להיות נשואות מעלה כי כל מבנה מיוחד יותר מהשני".
בברצלונה מתגוררת המשפחה בדירה ובה שלושה חדרי שינה בבניין מ-1932. "ראינו עשרות דירות בפרק זמן מאוד קצר ושללתי הרבה דירות על קריטריונים שלאחרים יכולים להישמע קטנוניים, אבל זה המקצוע והיום-יום שלי ולכן כל פרט חשוב לי", מספרת אליאב. "הדירה עברה שיפוץ מסיבי תוך שמירה על תקנות השימור בחזית הבניין ועל המוטיבים הקלאסיים בפנים כמו התקרה הקטלאנית המקורית, המרפסות הקונזוליות (ללא עמודים), תריסי העץ ודלת הכניסה. השילוב בין הישן לחדש נעשה בחוכמה ובדיוק מושלם. חשוב לי שיש בה הרבה אור טבעי. בכל חדר יש חלון גדול שפונה לרחוב, מה שלא מובן מאליו בברצלונה - בהרבה מאוד מהבניינים יש דירות עם חלונות הפונים לפיר המדרגות הפנימי וסובלים מרעש וחשכה".
אילו הבדלים יש בין עבודה שם לעבודה בארץ?
"אנשי המקצוע בקצב אחר לגמרי. זה לא הלחץ והקוצים בישבן של הישראלים, לטוב ולרע. לא היה לי פשוט בהתחלה לקבל את זה, וצריך לדעת לעבוד עם זה כדי להימנע מתסכול. מצד שני, המענה תמיד מקיף, בסבלנות והעבודה נעשית בדיוק, בקפדנות ולפי הספר. בהרבה מאוד חללים התשתית הקיימת היא קרקע כל כך פורייה ואז כל מה שנשאר הוא לדעת בחוכמה ובעדינות להוסיף את האינפוט שלנו, כדי לתת לקיים והאותנטי את הבמה ולא להעמיס. חשוב מאוד גם לדעת לשלב בחוכמה בין העיצוב העכשווי והבסיס הקיים. תמיד מסקרן לדעת מה מסתתר מאחורי חיפוי הקירות, מאחורי התקרה המונמכת, לחשוף ולהשתמש באלמנטים המקוריים כחלק מהעיצוב החדש. אני עובדת ברצלונה, אבל יש לי גם צוות בארץ שממשיך לנהל את הפרויקטים. אני מגיעה כל כמה חודשים ובשאר הזמן אני נמצאת בקשר רציף בטלפון ובזום. ככה שאני נהנית משני העולמות ומביאה את ישראל לברצלונה ואת ברצלונה לישראל. אני שומרת על הטמפרמנט ומוסר העבודה הישראלי שלי, ועל הדרך מנסה לקחת לי קצת מהגישה של הקטאלנים ולהירגע מדי פעם".
מה את מחפשת בכל פרויקט?
"חשוב לי להבין מה המטרה של הפרויקט ומה רוצים לייצר בו והפרוגרמה נבנית בהתאם. בכל פרויקט חשוב לי לבנות את הסיפור ועל בסיסו יבוא לידי ביטוי בתכנון החלוקות, בבחירת החומרים, בתכנון התאורה, בסגנון ועוד. לשמור על מה שייחודי במצב הקיים, ולשדרג ב-180 מעלות את מה שלא. אני מוצאת בעיקר את העניין בפרויקטים שיש בהם מגבלות של גודל או תקציב, שם נולדים בעיני הדברים המעניינים והיפים ביותר. להצליח להוציא פרויקט טוב בהשקעה מינימלית זו הצלחה בעיני", אומרת אליאב.
כך, למשל, היא תכננה בארץ יחידת דיור בגודל 44 מ"ר. בעלי הבית, שייעדו את היחידה לבנם, ביקשו שהשטח המוגבל יכיל, בין השאר, שתי מיטות זוגיות, אוסף ספרים ומקום רב לאחסון. כדי לספק את כל הדרישות תכננה אליאב שתי קומות וביניהן גרם מדרגות יותר דופן. "במקום של מגבלות נולדים הדברים היפים ביותר, כשהחלל לא מספיק גבוה ולא מספיק גדול נדרשים פתרונות מאוד יצירתיים שיכולים להפוך מחיסרון ליתרון", היא אומרת. בדירת גן שעיצבה היא תכננה את הדלת המחברת בין חדר הרחצה לחדר השינה בארון הקיר, ובבית שעיצבה באבן יהודה (תכנון מבנה לייבל אדריכלים) אפשר לראות את הסגנון שאפיין את עיצוביה לפני שעברה לברצלונה.
אחד הפרויקטים שיקרים לה במיוחד הוא בית הקפה קונטיינר ביפו. "זה בעצם הפרויקט הראשון שעשיתי כעצמאית", היא מספרת. התכנון שלה למקום נבחר בתחרות שהשתתפו בה כ-40 מתכננים ומעצבים. ראיתי את המודעה על התחרות שלושה ימים לפני שנסגרה. הייתי שכירה במשרה מלאה, עבדתי במשך שלושה לילות לבנים ושלחתי את ההצעה שלי. תמיד התחברתי לקונספט של שימוש חוזר במכולות למגורים או מסחר, עם כל הפוטנציאל הטמון בו אקולוגית לכדור הארץ וכלכלית לקוח, וזה העיר לי את כל התשוקות ללכת על זה בכל הכוח", היא מסבירה.
גם בברצלונה היא כבר הספיקה לתכנן מסעדה - נינה טאפאס בר בשכונת Publenu. "עיצבתי את המסעדה תוך שילוב בין ישן לחדש. המטרה העיקרית הייתה להגיע לאיזון נכון בין הערכים האותנטיים המשדרים חום ואינטימיות ובין אלמנטים מודרניים על ידי חשיפת חומרי החלל המקוריים והשארתם חשופים ופצועים מול שימוש בחומרים מודרניים", היא אומרת. "החלונות הגדולים מאפשרים לקסם של המקום לצאת בצורה מזמינה עבור האנשים העוברים במדרחוב מצד אחד, ומצד שני הם מכניסים אור טבעי ונעים בשפע. על קיר האבן התקנו מנורות רחוב גדולות של המותג Aldo Bernardi כדי לחזק את נוכחותו של הקיר הדומיננטי. על הקיר ממול הותקנו נורות קטנות כדי ליצור את האיזון ביניהם. שמרנו על התקרה המצוירת במבואה. הצבע הוורוד בחיפוי הבר משלים ומייצר את החיבור. המתח החומרי ההרמוני משתקף גם ברצפה, המשלבת אריחי טרצו רצפת בטון מוחלקת. צינורות החשמל החשופים, מערכות המיזוג והתאורה הטכנית משמרים את המראה התעשייתי של החלל. כדי ליצור אווירה אינטימית בזמן הישיבה על הבר וגם לשמור על חלל מרווח וזורם המתקשר עם קשתות החלונות".
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
המעבר לברצלונה השפיע גם על סגנון העיצוב שלה, אומרת אליאב. "בארץ מאוד תסכל אותי שעולם העיצוב בתחום המגורים התחלק באופן דיכוטומי לשתי קצוות מאוד ברורים - עיצוב מודרני ועיצוב כפרי. נכון, יש 'פרצה' שבאה לגשר ונקרא לה עיצוב אקלקטי או עיצוב סקנדינבי שהיא הפרשנות החמה לעיצוב המודרני, אבל באיזשהו מקום זה מחייב את הלקוח לבחור בן סגנון מאוד ספציפי של קר מאוד לבין חם במיוחד, אין באמצע. זה מאוד תסכל, גם בשביל הלקוח וגם בשבילי כמעצבת שלא היה לי פשוט ליצור בית שלם בשפה אחידה שהיא בתווך הזה. כשהגעתי לברצלונה מצאתי את הסגנון שהיה כל כך חסר לי, הוא חם אבל לא מדי, מתבסס על שילובים של ראטן, בדי כותנה, עץ לא מעובד, החומרים האלו יחד יוצרים אווירה כל כך הרמונית ונעימה שיכולה עדיין לעבוד בישראל ב-40 מעלות וגם לשדר חדשנות ושיק. זה בדיוק מה שאני רוצה להנגיש ללקוחות שלי בארץ. זה כשלעצמו מרגש אותי מאוד, גם היום וגם ביום שאחזור לארץ עם טביעת האצבע שלי שקיבלה רובד נוסף".