עידית אבו הייתה מורה כשחייה וחיי משפחתה השתנו לפני שש שנים. בערב ראש השנה 2014 נהרגה עינת זמיר, אחותן הצעירה של אבו ושל אתי ניניו, בתאונת דרכים. איבריה נתרמו והצילו חיים. "הקשר בינינו תמיד היה קשר מאוד חזק, גרנו באותו רחוב, תמיד קרוב אחת לשנייה, הילדים שלנו גדלו יחד", מספרת אבו. "לעינת, או נתוש כפי שאנחנו קוראים לה, הייתה מנטרה מאוד חזקה שהובילה אותה בחיים - לחיות את היום כאילו אין מחר, לעשות את כל מה שאת באמת רוצה מצד אחד, ומצד שני להיות בנתינה אינסופית לעולם".
עוד בערוץ עיצוב הבית:
>> ת"א: חילקה דירה לשתיים, השקיעה בשיפוץ והרוויחה בענק
>> לקראת החג: כוסות היין עכורות? יש פתרון יעיל
שתי אחיותיה מנסות מאז לחיות באותה דרך. "מותה של אחותנו בעט אותנו לפעולה, לעשות את הדברים שאנחנו באמת אוהבות בלי להתפשר, עד הסוף. אני הייתי מורה לאמנות וציירתי על קירות ותקרות. אחרי מותה של נתוש החלטתי ללכת אחרי החלום, ללמוד עיצוב פנים ולהתמקד בעיצוב סביבת עבודה ולימודים".
לאחרונה החליטה גם אתי, מורה לפילאטיס שעבדה כשכירה במקומות שונים, לפתוח מקום משלה. "שתינו הפכנו לעצמאיות שעוסקות בדברים שאנחנו אוהבות", אומרת אבו. הסטודיו נמצא ברעות, במקלט ששטחו 125 מ"ר, ואת משימת העיצוב קיבלה אבו. "רצינו לשפץ את החלל כך שהמקום יבטא את הלך הרוח של הפילאטיס כפי שאתי מלמדת ואת השקפת עולמה בכל הנוגע לכך, וגם לשקף את הטעם של עינת", היא אומרת.
מכיוון שאי אפשר לשנות את קירות הבטון של המקלט או לגעת בפתחים, השיפוץ התרכז בחלל הפנימי. שטח המקלט חולק לשני חדרי סטודיו, מבואה עם מטבחון, שירותים וחדר הלבשה. "המקלט נמצא בפינת טבע ירוקה ונעימה והיה לי חשוב לשקף את הדרך ואת הסביבה בעיצוב הפנימי. העיצוב שנבחר הוא מינימליסטי ומשדר איפוק ואלגנטיות", מסבירה אבו. לדבריה, שיפוץ המקום מבטא את שלוש האחיות. "כדי להכניס את נוכחותה של עינת השתמשתי בפלטת צבעים וחומרים הנוגעים לעולמה. היא מאוד אהבה מאוד וינטג' איכותי וצבע ורוד עתיק, וכל המלתחה שלה הייתה בגוונים האלו", היא אומרת.
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
כך, הקירות במבואה, בשירותים ובחדר ההלבשה נצבעו בוורוד, וגם ריפוד הספסל והווילון הם בגוני ורוד. רצפת חדר ההלבשה חופתה באריחים מצוירים בגוונים תואמים, והכורסאות בחדר ההמתנה חופו בבד קטיפה בירוק עמוק. בחדר השירותים נצבעו התקרה וכל הקירות בוורוד פודרה, בלי לטייח או לייפות את פצעי הקיר ופגעי הבטון. "בעיניי זה לא היה נכון לחפות את קירות המקלט הפצועים בגבס או בחומר אחר, והחלטתי להפוך את האילוץ להזדמנות. הקיר המצולק מוסיף לטקסטורה ולייחודית. הרעיון הוא להדגיש ולא להסתיר", אומרת אבו.
בחדרי הסטודיו, לעומת זאת, החללים לבנים ומינימליסטיים כדי ליצור מרחב המאפשר שלווה, הקשבה ודיוק. "את חדרי הסטודיו השארתי עירומים יחסית, בלי תמונות או הסחות דעת", היא אומרת.
עיצוב: עידית אבו