שלא כמקרים בהם סיפורי שיפוצים מתחילים בתיאורים עגומים על חללים צפופים, חשוכים ועוד מיני שמות תואר לא מחמיאים, לאדריכלים בשמת צפדיה-וולף וניר רותם יש דווקא מילים טובות לספר על הדירה ששיפוצה הופקד בידיהם: "הדירה שוכנת בתל אביב בבניין באוהאוס ותיק שנועד לשימור, ופרישת חללה הקלאסית, שמגדירה ציר מרכזי עליו היו ממוקמים סלון וחדר אוכל, ואלמנטים טיפוסיים לתקופה בה נבנתה, דוגמת מבואת כניסה משמעותית-"הול" בז'רגון דאז- או דלת ויטרינה מקורית, מצאו חן בעינינו, כמו גם בעיני בעלי הבית, כערכים אדריכליים" הם מספרים.
עם זאת, בפרוגראמה שהוגדרה עלו צרכים שדרשו ביצוע שינויים, מה גם שגילה המתקדם של הדירה עשה את שלו והאתגר, שלאורו נרקם הקונספט הרעיוני של התכנון, היה לדברי בשמת וניר "לשדרג את החלל תוך מתן מענה לצרכים המבוקשים, ובה בעת לשמר זיקה לעברו ולכבד את ערכיו המקוריים". הכבוד שחלקו לדירה לא פסח גם על הבניין בו היא שוכנת, והתכנון שטוו התייחס אף להנחה שהוא עתיד לעבור שיפוץ במסגרת הכרזתו כמבנה לשימור. כך, למשל, מיקום חללים מסוימים נקבע לאור זאת, תוך חישוב מוקפד של מעברי תשתיות וצנרת על מנת למנוע פגיעה בחזית המבנה כאשר יתבצע שיפוץ המעטפת.
הדרישה: שני חדרי עבודה
הדירה, שתקרתה מתנשאת לגובה 3.15 מ' ברוח הימים בהם נבנתה, משתרעת על שטח של 112 מ"ר ובמקור נחלקה ל-4 חדרים: סלון, חדר אוכל, ושני חדרי שינה. היות ובעלי הבית נדרשו גם לשני חדרי עבודה, פרישת החלל לא סיפקה את המבוקש, ובשלב הראשון של השיפוץ הוסרו מהדירה כל מחיצות הפנים, למעט אלמנטים קונסטרוקטיביים, וחלוקתו בוצעה מחדש. "החלוקה החדשה נצמדה לציר המקורי, אך עודכנה בהתאמה לפרוגראמה", מספרים האדריכלים. "מעבר לכך, חשוב היה לנו להימנע מבזבוז שטח רצפה יקר, שהוא אחד הדברים העקרוניים עבורנו בכל תכנון שאנו מבצעים, וכן ליצור חלל המאופיין בתנועה - הן מבחינת התנהלות הדיירים, הן מבחינת מערכות הקשרים בין האזורים השונים, והן בהיבט של תנועת האור בתוכו".
ואכן, הדירה של אחרי השיפוץ, מעידה על ניצול שטח מיטבי, והפרדוקס הוא שלמרות שנוסף לה חדר תחושת המרחב המאפיינת אותה גדולה יותר. השינוי העיקרי שבוצע היה העתקת מיקומו של המטבח: הוצאתו מציר הפונקציות הציבוריות הגובל במרפסת חזיתית וקביעתו באזור שבגלגולה הקודם של הדירה היה מסדרון. במשכנו החדש הוא מוקם מול חדר האוכל תוך יצירת מרחב אכילה ואירוח נוח ונגיש, ואף הפך את המסדרון שהינו בד"כ חלל משמים לשדרה משמעותית בהתנהלות החלל, שבעברה השני מוקמה פינת הפסנתר של בעלת הבית.
השדרה זורמת, למעשה, במקביל לציר הסלון-חדר האוכל, וקורה קונסטרוקטיבית מקורית שנמשכת מעליו ולכל אורך החלל כמו מגדירה אותם כאגף נפרד מהאגף הפרטי. באגף זה נכלל גם חלל המטבח שהתפנה והוסב לשמש כחדר עבודה, ומרפסת שירות שהייתה צמודה אליו (וממנה ישנו גם פתח למדרגות חירום) נסגרה ונוצלה כפתרון לאכלוס מכשיר כושר "אלמנט שממדיו הגדולים תמיד גוררים בעיית מיקום, בפרט בחללי דירות שאינם משופעים בשטח", אומרים בשמת וניר.
האגף הפרטי שוכן בקדמת החלל, וכולל יחידת שינה של בני הזוג וחדר של בן מתבגר הממוקמים משני עברי המבואה. היחידה תוכננה עם חדר רחצה מרווח ומרפסתה שנסגרה הפכה לחדר העבודה הנוסף שנחיצותו הוגדרה בפרוגראמה, ואף חדרו של הבן כולל חדר רחצה.
פריטים אייקונים לצד פריטים עממיים
שפת החומר והצבע שנבחרה לרקום את מסגרת החלל מעודנת ובהירה בעיקרה: הפתחים חודשו והתחדשו במסגרות אלומיניום בלגי בהיר, הקירות נצבעו בלבן, והתאורה הכללית מושתתת על גופים צמודי קירות שמשלחים את אורם מעלה (אפ-לייט) ומדגישים את גובה התקרה. לריצוף מרבית המרחב נבחר פרקט אלון, כאשר בציר המטבח נעשה שימוש באריחים מצוירים המשרתים ומדגישים את הגדרת האזורים ואת משחק הצירים, ואריחי ריצוף מצוירים האהובים על בעלת הבית שולבו גם בחדר העבודה שלה.
כך, בחזותו החדשה, עם רקע חומרי-צבעוני הולם, מיטיב החלל לספר את סיפורו ולגלם שילוב הרמוני בין המבניות הקלאסית והאלמנטים המקוריים ששומרו מעברו, לבין רוח הזמן וממד עכשווי. החיבור המושכל ביניהם מומחש כאשר זה לצד זה משתלבים כאן אלמנטים המשמרים את ארומת המקור, כמו, למשל, דלת הכנפיים משולבת הויטרינה שהפרידה בין הסלון ופינת האוכל ועברה טיפול משקם באמצעות רסטורציה, עם מגע מודרני בתכלית, דוגמת עיצובו העכשווי של המטבח, שתוכנן ע"י בשמת וניר ובוצע בעבודת נגרות- יחידת קיר גדולה המספקת שפע של מקום אחסון ויחידת אי גדולה המשרתת בנוחות את אהבת הבישול והאירוח של בעלי הבית, אשר בפרישה החלל החדשה נהנית מ"עדנת נגישות" נוחה במיוחד לחדר האוכל.
מוטיב תפירת הזמנים וחיבור הקצוות מוצא את ביטויו גם בזרימת החלל, המאופיינת בתחושת מרחב ופתיחות, ובמקביל משמרת אינטימיות נעימה. "אופן תיחום החללים וההפרדות שמגדירות אותם בבירור, מייצרים מבטים משתנים היוצקים עניין שונה באורח בו הם טווים מערכות קשרים ביניהם. מעין מיסוך שאינו חוסם או אוטם, אלא מעניק קשרי עין מרומזים ושומר על מרחב ואינטימיות כאחד, כמו, למשל, ספרייה המפרידה בין פינת הפסנתר לבין הסלון, חוצצת ביניהם אך לא בצורה קשיחה, או פתחים עגולים שנפרצו במספר קירות כפרט המשרת גם עניין אסתטי", אומרים בשמת וניר.
אף סגנון הריהוט של החלל מציג סוג של חיבור בין פריטים אייקוניים נחשקים לבין כאלה שהינם עממיים יותר, והתחושה ככלל היא של מינון מדויק המייצר חלל אישי ונוח, בו חוברים רובדי תוכן ערכיים, פונקציונאליים ואסתטיים לכדי מרחב מגורים ספוג נינוחות הרמונית.
והנה דירת באוהאוס שעוצבה בסגנון וינטג'י
לכל הבתים במדור "בתים יפים"
הכתבה פורסמה במגזין "בית ונוי"