באזור צפון ים המלח, במרחק של כשעה נסיעה מהמלונות, נמצא כפר הנופש ביאנקיני, "מרוקו הקטנה" של ישראל. הכל בו נבנה ועוצב בסגנון מרוקאי, החל בחומרים שמהם עשויים המבנים, דרך הריהוט, כלי המטבח, הקישוטים והווילונות וכלה במתכונים במסעדה ובטעם האוכל. דינה דגן, בת להורים ילידי מרוקו, החליטה להגשים את החלום שלה, והקימה את המקום בשנת 2002.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
>> הילד שלה צייר על הקיר - וזה מה שהיא עשתה
>> המרכז: שיפצו בזמן שחיכו ללידת בתם הרביעית
דגן החלה את דרכה כבעלת פאב מסעדה מצליח בשם ביאנקיני במרכז ירושלים, שנקרא על שם הרחוב שבו פעל. במאי 2001 היא סיכלה פיגוע כשהוציאה מהפאב שלה שקית ובה מטען חבלה במשקל 7.5 קילו. לאחר שהוציאה את השקית, היא חסמה עם המכונית שלה את הרחוב לתנועה והזעיקה את המשטרה, שבתחילה לא האמינה לה אבל לבסוף הביאה רובוט חבלה שפירק את הפצצה. על מעשה זה, שבו הצילה את חייהם של כ-200 בני נוער שבילו באותו ערב שישי בפאב, קיבלה תעודת הערכה ממשטרת ישראל, ושיחת תודה מראש ממשלת ישראל דאז, אריאל שרון.
בהמשך גם סייעה לשב"כ לתפוס את המחבל, שהיה ספק של הפאב והמשיך להתקשר אליה גם לאחר ניסיון הפיגוע שכשל. הקש ששבר מבחינתה את גב הגמל וגרם לסגירת המקום בירושלים והמעבר לים המלח, היה פיגוע נוסף בקפה רימון, לא רחוק מהמועדון שלה, שבו נהרגו, בין היתר, בני נוער שהגיעו לבלות בביאנקיני ועברו לרימון בגלל שהפאב היה מלא עד אפס מקום.
דגן עברה עם שלושת ילדיה לחוף ים המלח, על יד קיבוץ קליה, ובתחילה הם התגוררו באוהל. למרות תנאי השטח והמצב הביטחוני הבעייתי ששרר באזור, היא הקימה שם מסעדה ובהמשך הרחיבה את העסק והקימה חדרי אירוח. כיום כפר הנופש ביאנקיני, ששטחו 20 דונם, כולל 90 חדרי אירוח, בהם סוויטות, צימרים, וילה מרוקאית ששטחה 240 מ"ר, מסעדה מרוקאית, חדר מלח, אולמות אירועים, חוף ים פרטי, בריכה חצי אולימפית, חאן מרוקאי, מקום ללינת שטח, חדר כושר, ספא ועוד. כל ילדיה עובדים בעסק, וכן שתי אחיותיה, שמתגוררות איתה במקום.
דגן, דוברת ערבית שוטפת, מספרת שהחלה לנסוע למרוקו לפני כ-15 שנה, ומאז היא מקפידה לבקר שם 3-4 פעמים בשנה. "נולדתי בארץ, אבל שמעתי סיפורים מההורים שלי, שעלו ממרוקו בתחילת שנות ה-50, בתקופת הצנע", אומרת דגן. "העיצוב בא לי ממש מהבטן. תמיד אהבתי את הקטע המרוקאי האוריינטלי, אבל לא היה לי איפה לממש את זה. כשהתחלתי לבנות פה, הבנתי שאעשה הכל בסגנון מרוקאי, וראיתי שאנשים באים ומתלהבים, שיש היענות, וזה נתן לי עוד דרייב. הרוב המוחלט של הרהיטים והחומרים הם יבוא ממרוקו, שאני קונה ממפעלים בפאס ובמרקש. שם כבר מכירים אותי ואומרים לי, 'אצלך יש חנות יותר גדולה משלנו'. הדבר היחיד שסין לא מצליחה להעתיק זה את המוצרים של מרוקו. לפעמים אומרים לי, 'יש איזו בעיה בשולחן פסיפס', אבל צריך לזכור שמישהו בן 90 ישב ועשה את השולחן הזה בעבודת יד. זה ראוי להערכה בעיניי".
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
לפני כשנתיים נפתחו בכפר הנופש שבעה צימרים חדשים, והפעם ההשראה הייתה לא רק ממרוקו אלא גם מטיול שערכה דגן במצרים. "החלטתי לבנות משהו מחומרים אקולוגיים, כמו שבנו פעם. רק ממלט ואבן טבעית", היא מספרת. המקלחות בחדרים מעוצבות בסגנון עתיק, ללא וילון או דלת, וקירות האמבטיה מחופים פסיפס. הכיור ממוקם גבוה, כמו שהיה נהוג בעבר. המבנים יוצאי דופן גם בחזותם החיצונית ונקראים "אלת השמש", "פירמידת גיזה", "פירמידת נילוס", "טירת קליאופטרה" ועוד. "רציתי שלכל מקום יהיה שם ועיצוב שמתאים לטבע או למצרים", מסבירה דגן.
דגן מעולם לא למדה אדריכלות או עיצוב פנים, וחשוב לה להבהיר: "לא שאבתי השראה מג'ורנלים ולא משום דבר. את המבנים החדשים, למשל, תכננתי כשישבתי כל יום עם החבר'ה הבנאים, ואמרתי להם: בוא נעשה ככה. בנינו עם קונסטרוקציה של ברזל. אין לי שום סקיצה של המבנים האלו, הזוי לראות יצירה שאין שום שרטוט שלה".
בימים אלו נבנה בכפר הנופש מתחם אירוח חדש בשם ריאד ובו בניינים דמויי ארמונות קטנים לכיוון הים. העיצוב שלו יהיה קלאסי יותר, עם צבעים רגועים ובהירים יותר. דגן מקווה שעד פסח הוא ייחנך, וזה גם החלום הבא שלה – לנסוע לסעודיה ברגע שהדבר יתאפשר.
מלבד העיצוב המרוקאי, בכפר הנופש מפוזרים פסלי מלט גדולים וצבעוניים של חיות שעשה אומן הבובות אבו חליל, בהן דינוזאור ענק שעומד בכניסה למקום, משפחת פילים, אריה, דג וסוס. לצד זאת, המקום עמוס בפסלי פיברגלס של דמויות מהתרבות המערבית, בהן אלביס פרסלי ומרילין מונרו לצד דמויות מהתנ"ך, איכרים ערבים ועוד. "יש כאן קיבוץ גלויות", מסכמת דגן.
מחירים: מ-400 שקל לזוג ללילה באמצע שבוע, מ-600 שקל לזוג ללילה בסוף שבוע, כולל לינה בלבד ועד סוף חודש מרץ. המחירים משתנים לפי מקום הלינה.