ליד דלפק הקבלה השחור מצטופפת חבורת בנות נמרצות לבושות בגדי חוף לבנים, לראשה של אחת מהן הינומה ארוכה המסגירה את סיבת המסיבה. בפינה ממתין בשקט זוג לצ'ק אין, היא לובשת כובע קש רחב שוליים ומשקפיים גדולים שמכסים את פניה, הוא שקוע בנייד. מחוץ ללובי הקטן והאלגנטי – קורקינטים של שישי בצהריים מג'נגלים בין העוברים והשבים. פקידת הקבלה מחייכת לכולם אבל מבינה שהיא צריכה לתת גז כדי לשחרר את הלחץ. הכניסה למלון "מאייר האוס" בדיזנגוף מזכירה את הכניסה לעיר בשעות שיא הטראפיק - הלובי פקוק והאוויר עומד, אבל מעל הכל ומרחפת התחושה שהגענו ליעד, ותיכף משהו טוב יקרה.
>> התעלפנו: הדבר הכי שווה בפוסט של עדן בן זקן הוא לא בגד הים
ועד שהוא יקרה, יצאנו להמתין בקפה "מאייר" הנמצא מתחת למלון ובו גם מוגשות ארוחות הבוקר לאורחים. הזמנו קפה וערק ובירה, וסלט קיסר ברוטב קלאסי, וצ'יפס ארטישוק פריך עם צזיקי, וכרובית עם טחינה ועדשים, ועוד ערק, ועוד הפוך ועוד פאי לימון ופיסטוק. השמש שקעה, מאות אנשים כבר חלפו על פנינו, התחלפו בשולחנות לידינו, פטפטו מעלינו, ומפה לשם הסופ"ש המקוצר עבר כמעט כולו על הכיסא בקפה. זאת אומרת, למעט תזוזות הכרחיות למיטה בחדר השינה או למיטת השיזוף באואזיס (המעלף!) על הגג. 
מאייר זה על שם מאיר
מלון הבוטיק "מאייר האוס" נפתח לפני מספר חודשים סמוך לכיכר דיזנגוף, בפינת הרחובות דיזנגוף 98 ואסתר המלכה, בבניין שנבנה בסוף שנות ה-70 ושופץ לאחרונה. במקור, הבניין היה אחד מכמה בניינים ספורים ברחוב שלא כללו דירות מגורים, אלא נועדו לשימושים מסחריים בלבד. במהלך השנים פעלו בו בין היתר סטודיו למחול, סטודיו C ומועדון.
המבנה המקורי תוכנן על ידי האדריכל הצ'כי מקס טינטנר בסגנון מודרני עם חזית ישרה ומרפסות בשוליו. פסים אופקיים הדגישו את החלוקה בין הקומות. לפני מספר שנים החליטו היזם ואיש הלילה ארז אביב ושותפיו עופר ביטון ואלון אביב, לשכור את המבנה ל-15 שנה ולהסב אותו למלון בוטיק. השם מאייר ניתן על שמו של ראש העיר הראשון, מאיר דיזנגוף.
על מלאכת הפיכת המבנה לבית מלון, הופקדו אדריכל אריה דבילנסקי ואדריכל דייגו גלדייש, על עיצוב הפנים שלו היה אחראי אדריכל אושיר אסבן. "אחת המטרות שלנו בתכנון המלון, הייתה להבליט את המיקום שלו כלפי כיכר דיזנגוף", מספר דבילנסקי, "לשם כך יצרנו מרפסות משולשות שזוויתן פונה לכיכר וצורתן מעניקה לחזית מראה עשיר ומעניין. את המרפסות הצדדיות סגרנו עם חלונות ענק והן הוסבו לסוויטות של המלון".
הקירות הפנימיים הוסרו ובמקומם נבנו 46 חדרים בגדלים שונים המעוצבים בהשראת הרחוב. "רצינו לייצר מלון שיעניק תחושה של בילוי בתל אביב", מספר אסבן. "הרעיונות הגיחו מכל ההתרחשות סביבו: כיכר דיזינגוף המפורסמת - שזו הנקודה הכי תל אביבית לדעתי, הארכיטקטורה של בנייני הבאוהאוס המקיפים אותו, העצים הנטועים בשולי הכבישים, המולת העיר. היה לי חשוב להמשיך את קו הרחוב הקיים ולחבר אותו לבניין ששופץ".
חדרי השינה נצבעו בצבעי המזרקה, זכרה לברכה
המבנה המחודש שמר על סגנונו המודרני, הנקי והעכשווי, חזיתות המלון נצבעו בגוון לבן ומסגרות האלומיניום השחורות מדגישות את פתחיו, אבל בפנים הוא חם ואינטימי, מלא בצבעוניות עזה. גרם מדרגות עשוי אבני קררה בהירות מוביל לקומה הראשונה, שם מקבל את פני הבאים שטיח ויסקוזה בגון חמרה אדמדם בוהק שמכניס וייב של דיסקו לחלל. תקרת המסדרון נצבעה בצבע שמן סגול, הקירות חופו בטפט וניל שחור ודלתות חדרי השינה בצבע ירוק עמוק.
למעליות יצר אסבן מסגרת עשויה מאבנים ירוקות (ורדה גואטמלה) שמתכתבות עם צבעי הדלתות והצמחייה שבחוץ. לצד המעליות בכל קומה מוקמה פינת ישיבה עם כורסאות בגוון ירקרק ושולחן פליז. ואם נדמה לכם שזה כבר טו מאץ', רק תביטו לתקרה (עד שיכאב לכם הצוואר) המקושטת בטפט פרחוני ורומנטי של מיסוני, שנראה כמו בד ארוג בעבודת יד.
חדרי השינה נצבעו בהשראת צבעי המזרקה ז"ל של יעקב אגם וכל חדר קיבל פלטת צבעים שונה מתוך ארבע פלטות נבחרות. בחדר אחד למשל נצבעו הקירות בשני גוונים של ירקרק אפרפר, גב המיטה דמוי עור בצבע קאמל, וכורסה ירוקה. בצדו האחד של החדר ארון בגדים פתוח עשוי מתכת שחורה, המשמש גם למיני בר ולמכונת הקפה.
בכל החדרים נתלו גופי תאורה מאוירים שמפיצים אור חם, עבודה של האמן דיויד שולר מ-TLV Art, שאייר על גבי כל מנורה אתרים אייקונים מרחבי תל אביב. בחדר סופריור הפינתי יש מרפסת גדולה יותר מאשר בחדר סטנדרטי ומהחלונות נשקפים עצי הפיקוס. וילונות כותנה רכים בגוון שמנת מוסיפים עוד שכבת הפרדה מהעיר, גם בארבע לפנות בוקר.חדר הרחצה קטן אבל פונקציונאלי ונוח, בשל גודלו קירותיו חופו באריחים בהירים דמויי טרבנטין, ולהם הותאמו כלים סניטריים בגוון של זהב מוברש.
לשבת במרפסת במלון בוטיק על כיכר דיזנגוף זה בדיוק כמו לשבת בקפה למטה על המדרכה רק עם שירותים פרטיים. רועש אותו דבר. "מרפסת בחדר עירוני מקנה לך שליטה ברחוב ולא ההיפך", הסביר לנו האדריכל את נחיצותה. וכשרצינו שקט, סגרנו את הווטרינה, שהדפה את ההמולה, כאילו העבירה את הרחוב למיוט, ונרדמנו.
אאוזיס על הגובה
אחרי ארוחת הבוקר שכללה ביצים לבחירה, סלט קטן, מטבלים, סלסילת לחמים והרבה מאוד כוסות קפה, הרגשנו צורך לנוח. לשם כך לחצנו 5 במעלית שהובילה אותנו היישר לגג, שהוא לא פחות ממקום מפלט מרגיע ושקט. גן פורח מחופה דק ושלל עצי נוי ופרחי יסמין שמטפסים על הקירות ומשכרים ביופיים וריחם. בגג יצר אסבן פינות ישיבה מוצלות מול נוף אורבני פתוח המשקיף לגגות העיר. "היה לנו חשוב לייצר חוויה של גינה על הגובה ושלא תהיה זרה בנוף", מפרט אסבן.
לצד המעקה השקוף נבנתה בריכת בטון צרה וארוכה מחופה גם היא בשיש ורדה גואטלמה, ובאבני פסיפס בשחור ולבן. הבריכה לא גדולה אבל מושלמת לטבילה. למיטות השיזוף מעץ נבחרו מזרנים בצבע חמרה ולשמשיות נתפרו פרנזים שמכניסים קצת שיק לבוהו.
כשהשבת עשתה סימני יציאה, הבנו שגם זמננו לחזור לספר הגיע. ״לא ייאמן״, אמר מי שאמר, ״סופשבוע מהביל בעיר ואפילו לא שקלנו ללכת לים". תכלס, לא היה שום צורך, מהקפה, למיטה, לבריכה ושוב לקפה - אנחנו באנו לעשות לילה בתל אביב, אבל הרגשנו שתל אביב באה לעשות אותנו.
מחיר ללילה בחדר סינגל/דאבל סטנדרטי באמצע שבוע: 922 שקל, מאייר האוס
שטיחים וטפטים: כרמל פלור דיזיין ורנבי
תאורה: קמחי תאורה
וילונות וטקסטיל: אלה דקור
דלתות: דלתות המושב
ריצופים: דור וצורי
כלים סניטריים: חמת
מסגרות: רומן FERRUM
הכותבת הייתה אורחת המלון