הוא חבוי בתוך מבנים, הכניסה שלו לרוב צדדית ואינה נראית לעין מהרחוב כדי לשמור על פרטיות, השילוט מינימלי וכבלי הדת והמסורת עוטפים אותו מבחוץ ומבפנים. אבל דווקא בשנים האחרונות הפך המקווה מחוויה הכרחית של טהרה למיני אירוע שמתקיים לפני החתונה, סוחף את הכלה ומלוותיה ומציע חוויית ספא שרחוקה מאוד מהאמבט הלבן, הטוש והכיור עם הסיפון החשוף.
"מקוואות רבים בכל הארץ משופצים ומשודרגים היום בסכומים גדולים והופכים לספא לכל דבר, כולל עיצוב יוקרתי וירידה לפרטים הקטנים ביותר, למשל עם קבלת חלוקים יוקרתיים וסבונים מפנקים, שהופכים את הטבילה בהם למפנקת ולטרנדית במיוחד", אומרות נורית טראו ואביטל סנדר, בעלות משרד העיצוב "נורית ואביטל", שעיצבו לאחרונה מקווה בשכונת מצפה נבו במעלה אדומים.
גם בת-אל לוי, אדריכלית ומעצבת פנים ששודכה בעונה השנייה של הריאליטי "חתונה ממבט ראשון", מתמחה בתכנון מקוואות בעלויות השקעה של עד מיליון וחצי שקלים ויוצרת בהם עולם דמוי ספא, שישמש נשים לשעות אחדות של היטהרות ותרפיה. לוי, 38, מג'נגלת בין דירה במידטאון ניו יורק לבין דירה בתל אביב וביקורים אצל המשפחה בצפון, ועכשיו נמצאת בארץ, בין השאר, כדי להשתתף בחתונת בני הזוג קטיה וליאור מהעונה האחרונה של "חתונה ממבט ראשון". היא בת 38, לא בזוגיות אבל נכונה להצעות.
"אדריכלות יכולה לקרב אנשים למצווה"
בפעם הראשונה שעיצבה בהתנדבות מקווה ביישוב בצפון, סיפרו לה נשות הקהילה כי הן חזרו לטבול בזכותה. הצמרמורת בגוף ריגשה אותה כל כך, וחדרה בה ההבנה שאדריכלות יכולה לקרב אנשים למצווה ולגרום להם ליהנות ממנה. לוי, שעובדת בתחום כבר עשור, הגיעה מבית דתי והתחנכה באולפנה. את לימודי האדריכלות השלימה באוניברסיטת NYIT במנהטן וסיימה כמצטיינת דיקן. היא מעצבת דירות להשכרה לטווח קצר בניו יורק, משתפת פעולה עם אדריכלים בבתים פרטיים בארץ ובחו"ל, אבל מבנים רוחניים ובעיקר מקוואות הכי עושים לה את זה. "זה מה שאני הכי אוהבת לעשות וזו הדרך שלי לגעת באנשים ובעיקר בנשים", היא מסבירה את הקשר המיסטי שלה לתחום ההתמחות.
בעוד שבחו"ל, שם היא נמצאת בעיצומם של תכנוני מקוואות בקווינס ובמקסיקו, הקהילות עשירות והתקציבים בהתאם, בארץ היא מתמודדת עם מבנים ישנים או חדשים, ובהם היא משלבת טכנולוגיות חדשות שלא היו מוכרות בתחום, למשל חימום תת רצפתי או מערכות סאונד, גם תקרות פריקות מעוצבות ומערכות אוורור ומיזוג, ודוגלת בקו עיצובי רך בצבעים ובטקסטורות עם דגש על תאורה ודרך השפעתה על החלל.
"השפה העיצובית חדשה ומהודרת יותר, בניגוד לעבר, ויש דגש רב על הנוחות ולא רק על הפרקטיות", היא מציינת ומוסיפה שהשיח היום פתוח יותר במקוואות לנשים או לגברים. חומרים בולטים בפרויקטים שלה מותאמים לחללים רטובים, למשל קרמיקה אנטי סליפ, והיא משתמשת גם בבדים שקל לנקות, ריהוט בגימור צביעה בתנור, מראות גדולות, תאורה נעימה – לא לבנה או צהובה מדי, קרניזים לעושר עיצובי ואריחים מדוקקים גדולים כדי לשדר תחושת גודל.
במקווה גדול בשכונה בטירת הכרמל תכננה ארבעה חדרי הכנה לטבילה, שלושה בורות טבילה ולובי מרווח ואף הוסיפה לבקשת הבלנית מדשאה כצורך של הקהילה לחגוג ערבי חינה לפני החתונה. במושב יערה, שבו קהילה קטנה, המקווה כולל שני חדרי הכנה וחדר טבילה אחד, וחדר השירות מוסתר מאחורי חיפוי בהיר ודלת קו אפס המובילה לשירותים, מחסן ומכונת כביסה. צבעים בהירים ורכים של שמנת ואפור, קווים מאוזנים ומראה גדולה מקנים תחושה גדולה יותר לחלל שמסתכם ב-40 מ"ר בסך הכול
במושב אֲחִיסָמָךְ הפכה ממ"ד לא בשימוש לחדר איפור, הרחיבה את חדר הטבילה ויצרה מארבעה חדרי הכנה קטנים שלושה חדרים מרווחים. בחדר הכלה תכננה אמבטיה פרי סטנדינג לצד מקלחון עם נישות לבקבוקים, ובלובי קבעה כיור מוזהב לנטילת ידיים וברכות, כמנהג הטובלות, המתפקד כסנטר-פיס סימבולי של טהרה על רקע חיפוי פוליאוריטן. לצד חדרי כלה מפנקים היא גם בוחרת משפטי השראה וברכות מהמקורות, שאותם היא אוספת מהיכרותה האישית. "אני חייה חיים רוחניים, מאוד מאמינה, שומרת מצוות שחשובות לי, אבל לא דתייה. מבחינתי, אמונה זה מהלב, דרך חיים".
ומהם האתגרים התכנוניים במקווה? "בור הטבילה הוא אחד האתגרים הגדולים", אומרת לוי, "כי במבנים ישנים הם קטנים מאוד ופחות רלוונטיים להיום. אנחנו מנסים להגדיל אותו בלי לפגוע בו מבחינה הלכתית, לתכנן נכון את התעלות למי הגשמים ולריקון המים ולהכניס מערכות סטריליזציה חדישות כדי לשמור על מים נקיים תמיד. גם חלוקת החלל מאוד מחושבת, שכן צריך לייצר גישה מחדר ההכנה לבור הטבילה בלי שהאישה תעבור בלובי".
תחושה של בית מלון
בחזרה למקווה במעלה אדומים, אותו עיצבו טראו וסנדר בהשקעה של 700 אלף שקלים בשיתוף עיריית מעלה אדומים, תושבי השכונה וגופים נוספים. השתיים יצרו חוויה טרנדית, אינטימית ומפנקת, לאחר שנשים מהשכונה, שנאלצו לטבול במקוואות מרוחקים, חלמו לשפץ את המקווה הישן והרעוע. המקום חולק מחדש, החדרים הורחבו ונוסף חדר עם אמבטיה פינתית גדולה. "מתוקף היותנו נשים דתיות שמבינות את הצרכים הייחודיים של הנשים, אנו מודעות לכך שטבילה במקווה היא חוויה אינטימית וחשופה, ולא תמיד קלה, בעיקר כשמדובר בכלות צעירות שמגיעות למקווה בפעם הראשונה לפני החתונה, ועוד בשבוע לחוץ עם המון חששות ומתח. לכן חשוב להפוך את החוויה לכמה שיותר נעימה ומזמינה".
לדבריהן, החוויה מתחילה כבר בכניסה למקווה, שנראה כמו לובי מעוצב עם פינת ישיבה ואפשרות לשהות רגע לפני הכניסה לחדרי ההתארגנות. חדרי הרחצה מספקים תחושה של בית מלון ומאובזרים בכל מה שאישה צריכה כדי להתארגן בנוחות, למשל ארון אמבטיה לציוד אישי, מתלים לבגדים, מראות ועוד. "רק אחר כך מגיע תורו של חדר בור הטבילה, שגם הוא חלק מהקונספט העיצובי של המקום, עם פסיפס ייחודי בדוגמת תחרה או רקמה על כל הקיר". למקווה נבחר קו עיצובי מודרני ונקי ללא עומס פרטים, מה שמעניק תחושה של ניקיון. גם סקלת הצבעים היא מונוכרומטית בשחור, לבן ואפור עם נגיעות של ורוד. אריחים לבנים ובהירים מאירים את המקום, רצפה דמוית טרצו מטשטשת כתמים ולכלוך ורצפה דמוית עץ במבואה מעניקה חמימות. עוד במבואה פינת איפור והתארגנות, ופינה לנטילת ידיים לאחר הטבילה, שגם בה אפשר לשבת להתאפר, לייבש את השיער ולהתארגן לפני היציאה.