לאחר שנים רבות של מגורים בבית פרטי מרובה חדרים וקומות, החליט זוג בשנות ה-60 לחייו, לעבור לדירה נעימה, מינימליסטית ואוורירית, הממוקמת במגדל ברמת אביב, אל מול הים. את מלאכת התכנון הם הפקידו בידי משרד האדריכלות דנה כהן וישקין אדריכלים, שהתאימו אותה לצורכיהם החדשים.
סביבה הרמונית: נטולת רעשים ויזואליים
תחושת האווריריות בדירה מושגת באמצעים שונים. החל מתכנון חללים נקיים, פתוחים ומוארים, בעלי גיאומטריה פשוטה, המשך ביצירת ניתוקים מבוקרים בין המסות, ושימוש באלמנטים שונים כגון תריסי רפפה מעודנים, ועד לתכנון פריטי נגרות וקוריאן שקועים בקירות הדירה ואחרים מרחפים ומחורצים. "כל הארונות בדירה שקועים בקירות עם פרט ניתוק שמבדיל ביניהם", מפרטים האדריכלים. "הארונות הגבוהים במטבח שקועים בקירות, וכל המכשור החשמלי אינטגרלי ונסתר. הארונות בבית בכללותם שקועים, עם פרט ניתוק שמפריד בין חזיתות הארון לקיר, כגון מסגרת שקועה בקיר".
תכנון הדירה כלל פתרונות אדריכליים מדויקים לצרכים טכנולוגיים, באופן שאינו פוגם בניקיון החלל ובאיכותו, לרבות החלפת ארגזי התריס המגושמים שהיו בדירה בקונסטרוקציה נסתרת המכילה את תריסי הרפפה, תכנון תעלות מיזוג אוויר באופן שתורם לקומפוזיציה של החלל, והסוואת מערכות טכניות ומכשור חשמלי בתוך קירות הדירה ובנגרות.
ההתייחסות הטוטאלית לתכנון הדירה כולה, ההקפדה על קומפוזיציה בין כלל המרכיבים, הגיאומטריה הפשוטה והאחידה, והשימוש המבוקר והמצומצם בחומריות ובצבעים בהירים (גווני לבן, עם נגיעות קטנות של שחור), יוצרים שפה קוהרנטית, נהירה, צנועה, מאופקת. הם מאפשרים ליצור סביבה הרמונית, נטולת רעשים ויזואליים, המכילה רבדים שונים ועומק, ועם זאת משאירה לבני הבית את מלוא המרחב והחופש.
אגף ציבורי: המרפסת ממשיכה את הסלון
התכנון המחודש לדירה, המתפרשת על פני 200 מ"ר, אפשר לצמצם את מספר החדרים וליצור מרחבי מחיה גדולים, נדיבים, מוארים ואווריריים. כך נוצרה הפרדה מוחלטת בין האגף הציבורי - אגף היום, הפונה מערבה, אל החזית הפתוחה של הדירה, אל הנוף, לבין האגף הפרטי, אגף הלילה, הממוקם בחלקה האחורי של הדירה.
האגף הציבורי של הדירה מתוכנן באופן פתוח ורציף ברובו. הוא כולל את הסלון ופינת האוכל, המאורגנים כחלל אחד גדול, מלבני, פשוט ונקי, עם ריצוף בהיר מאבן קרמה מרפיל סלקטד, המותאם מאוד לאירוח. המרפסת רחבת הידיים, המרוצפת בדק טיק, משלימה באופן מדויק את הקונטור של שניהם, ומגדילה את החלל כלפי חוץ.
המטבח, הפתוח כלפי הסלון ופינת האוכל, מוגדר למעשה באמצעות דלפק הישיבה וכן באמצעות הנמכת התקרה, המשמשת גם למעבר מיזוג האוויר. המשרד הביתי, הנושק אף הוא לחלל המרכזי, מופרד לצורך יצירת פרטיות, כאשר דלת הזכוכית בכניסה אליו, והחריץ האופקי שמעליה, מאפשרים את תחושת רציפות החלל.
גופי תאורה: אתנחתא בין החללים
"עשינו שימוש רב בגופי תאורה שקועים ועדינים", מסבירים האדריכלים. "המטרה הייתה להצניע אותם ולהסתירם, בכדי לתת את הפוקוס על גופי התאורה הגדולים והמרכזיים בדירה".
בנישה שבין ארון המטבח למבואה, נתלו שני גופי תאורה עשויים מבד לבן, שמרככים את המקום ונותנים אתנחתא בין החללים (מטבח, פינת האוכל ומבואה) ומאפשרים את הניתוק ביניהם.
כדי להימנע משימוש בגוף תאורה מרכזי מעל הסלון, שעלול היה להתחרות בגוף התאורה שמעל פינת האוכל, הוצמדה תאורת הסלון לקיר שעליו נשענת הספה, כשמצד אחד של הספה גוף שתלוי מהתקרה ומצדה השני – גוף זהה, הניצב על הרצפה.
בפינת האוכל תלוי גוף תאורה שהוא מעין פרשנות מודרנית לשנדליר, שבו זמנית יש לו נוכחות אך הוא גם אוורירי ואינו חוסם את המבט להמשך הדירה.
אגף פרטי: פתיחות מקסימלית
האגף הפרטי כולל חדר שינה ראשי, חדר רחצה, וכן חדר אורחים, בעיקר לשימושם של הנכדים. העובדה שבמשך רוב הזמן הדירה משמשת את בני הזוג בלבד, אפשרה להתייחס לאגף הפרטי כולו כאל יחידה אחת, להתנתק מהמודל הקלאסי והמקובל של יחידת הורים, להסתפק בחדר רחצה אחד, ולהרחיקו מעט מאזור השינה.
חדר הארונות מופרד מחדר השינה באמצעות ארון free standing, שהחזיתות שלו עשויות mdf מחורץ וצבוע בלבן, המנותק מהקירות ומהתקרה, באופן שמאפשר את תחושת רציפות החלל ומאיר גם את חדר הארונות הפנימי. על מנת לאפשר פתיחות מקסימלית, כל הדלתות באגף המגורים הינן דלתות הזזה נסתרות, ללא הלבשות.
אדריכלות: דנה כהן וישקין אדריכלים
ואם כבר מדברים על מעברים: עוד דירה לפרק ב' בחיים
וגם: דירה יצירתית לפעם בשבוע