לפני כשנתיים, כשהיא בעלת עסק מצליח ליחסי ציבור, נשואה לרימה קוגן ומגדלת איתה שני ילדים, ציפי רומנו הרגישה שזה לא מה שהיא רוצה בחיים. אבל לא מישהי כמוה תישאר עם תחושת חמיצות והחמצה, ולכן החליטה להפוך את הלימון ללימונדה, כמו שרק היא יודעת לעשות. רומנו, שחשפה לפני כארבע שנים ב"מחוברים" את חייה הזוגיים עם קוגן, מעצבת אופנה ושותפתה לאימהות לרומאו, 6, וג'וליאן, 3, עצרה הכל ורצתה לרדת. היא אזרה אומץ, פירקה את הזוגיות ארוכת השנים, והחלה במסע לגילוי עצמי בתקווה לקבל ציפי חדשה, מאוזנת ושלמה יותר – תוך שיפוץ יסודי של בית, מֵירוק הנפש ותיעוד של הכל, שוב, בסדרת דוקו-ריאליטי שעלתה בערוץ היוטיוב שלה וברשתות החברתיות.
"קיבלתי אומץ להסתכל במראה, לפגוש את עצמי ולהתחיל לתקן את סדרי העדיפויות שלי בחיים", היא אומרת. "לפני הקורונה הייתי במרוץ אחר סוג של חלום לקריירה וכסף. כשבחרתי לעבוד ביחסי ציבור, המטרה הייתה להביא יותר לקוחות, אבל כשיש לך כבר 40-30 לקוחות, את מאבדת את סדר העדיפויות, לא משאירה זמן לחיים אישיים, לילדים ולחברים. זו הייתה הטעות העיקרית שלי וזה גם מה שפירק לי את הבית. הוא היה תמיד האחרון ברשימה. הייתי יוצאת ב-8 בבוקר וחוזרת ב-10 בלילה, כי צריך להביא עוד כסף ולטפל בלקוחות. רק אחר כך הבנתי שאני מפסידה את הגידול של הילדים שלי".
יזמת גירושים במקום להישאר ולתקן?
"כן, הריחוק בינינו היה כל כך גדול, שכל אחת רצתה ללכת לדרכה וכבר לא יכולנו לחזור אחורה. גם היום, אחרי תיקון סדר העדיפות, אנחנו לא במצב של חזרה להיות יחד, אלא במצב חברי ומשפחתי".
"הקורונה לימדה אותנו פרק במשפחתיות"
לאחר הפרידה ופירוק החבילה עברה קוגן, 37, לבית שכור ששיפצה בשכונת צהלה בצפון תל אביב, ורומנו, 41 אחרי כמה תחנות זמניות, לבית ששכרה לתקופה ארוכה עם אופציה לקנייתו, בשכונה שקטה ברמת השרון. הפעם לא הסתפקה בכיבוי אורות ובאריזת הזיכרונות המשותפים, אלא הפשילה שרוולים, נכנסה לשיפוץ בתיאום עם הבעלים, והפעילה את כוחות העל שלה – מצלמה ויחסי ציבור. לא אקט נפוץ בקרב מי שמצוי במשבר. "תוך כדי השיפוצים עלה רעיון לתוכנית רשת, After, שעוסקת באישיות שעוברת גירושים ושינוי תוך כדי בנייה של בית חיצוני ופנימי. התחלתי טיפול מקצועי עם מנטורית, ואז הגיעה הקורונה, שהאיצה את התהליך מאה צעדים קדימה. נכנסתי לבית בסוף תהליך ארוך, כשאני שלמה עם הפרידה, מפויסת ומרגישה שאני יודעת הרבה יותר טוב מה אני רוצה ברמה המקצועית והאישית".
הרגשת שאת צריכה לבנות בית כדי לעבור את התהליך הזה?
"אין לי ספק שהשיפוץ לא היה קורה אילולא הגירושים. הבית היה מאוד ישן, בן 70, ומלכתחילה רציתי לעשות בו שינוי. אבל לא חשבתי שאשנה אותו לגמרי ואביא אותו למצב שלו כיום. רציתי להביא את עצמי פנימה במאה אחוז. יש לי say, ובטח בתוך הבית שלי. זה הפך להיות משהו גדול. באמצעות התוכנית עזרתי לאנשים לראות שיש חיים אחרי הגירושים ולכן היה חשוב לי לתעד. יש לסדרה קרוב ל-200 אלף צפיות. אנשים מדברים איתי על השינוי ומתייעצים איתי, נשים שעברו גירושים כותבות לי. אני שמחה שהכל מתועד ולילדים תהיה מזכרת".
עם ההחלטה על השיפוץ עברה רומנו זמנית לבית מלון, אבל כשהקורונה כיבתה את העולם, נאלצה להתפנות ממנו לבית הוריה, ואז עלה הרעיון לאחד כוחות בבית האקסית. "לא ידענו אם אפשר יהיה להעביר את הילדים בין בתים וחששנו שלא נראה אותם תקופה ארוכה. שתינו אימהות ברמ"ח איברינו, מחוברות אליהם, והיה חשוב לנו להגן אחת על השנייה, כדי שכל אחת תראה את הילדים ושהם לא יחוו חוסר או געגועים. היחסים בינינו לא נגמרו בריב או בפיצוץ, אבל חוויה של פרידה היא לא דבר נעים. מפרידים בתים, ואת לא יודעת איך להתנהג. כבר היינו פרודות שנה, כל אחת רפויה יותר ומפוחדת פחות. כשאין מערכת יחסים רומנטית, פתאום הדיבור משתנה - לא סוחבים דברים אישיים ואין 'עשית לי' ו'אמרת לי'. היכולת שלנו כהורים השתנתה לטובה, ואפשר להגיד שהקורונה לימדה אותנו פרק במשפחתיות. לא חזרנו ואנחנו לא מתכוונות לחזור, אבל זה היה תיקון שקירב אותנו כמשפחה".
הקורונה, שתפסה את רומנו באמצע השיפוץ, הוכיחה את המשפט שמלווה אותה תמיד: "אם אתם רוצים להצחיק את אלוהים, תכננו תוכניות". סחורה של ספקים נתקעה, עובדי קבלן נכנסו לבידוד, ומה שהיה אמור להסתיים בשלושה חודשים, הסתיים בפרק זמן כפול מזה. "כל יום נתקלנו באתגר אחר ופתרנו אותו תוך כדי עבודה. הייתי מאוד פעילה, חברים שיפוצניקים עזרו לי או שעשינו דברים במו ידינו. היו הרבה מלאכים שעזרו ותמכו ברמה פיזית ונפשית".
המצלמה של רומנו לא כבתה. "היה סגר ולא ידענו אם נמשיך את השיפוץ, אבל אז התברר שהוא לא השפיע על עולם הנדל"ן, והמשכתי לצלם בלי להעלות פרקים". עד אז עלו שמונה פרקים, והפרק התשיעי והלפני אחרון, שמדבר על הקורונה ועל תקופת השיפוץ, יעלה במוצ"ש הקרוב (8 באוגוסט). "הזמן לא התחלק בין הבית לעבודה, למרוץ ולטירוף. הכל נעצר, העולם עשה קאט, וכולנו היינו בשביל הילדים והבית. זה היה שיעור גדול לנו כמשפחה וכבני אדם", היא אומרת.
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
"אני קוראת לבית 'ריזורומנו'"
אל השיפוץ הבית, ששטחו 120 מ"ר והוא עומד על מגרש של חצי דונם, נכנסה רומנו עם אדריכלית איילת שבו, שתכננה את הבית מחדש, עם קבלן צמוד, עופר רדעי, ועם תקציב של חצי מיליון שקל, שמומן בחלקו על ידי נותני חסויות, בעיקר אלוני וג'פניקה. "השלד החיצוני נשאר, והשינויים נעשו בתוך הבית", היא מסבירה, "הורדנו קירות, העברנו את המטבח קדימה. פתחנו קירות חיצוניים והוספנו זכוכיות. הזזנו גם את חדר הרחצה והוספנו עוד אחד לילדים".
בכל הנוגע לעיצוב, מה שהתחיל בבקשה מהאדריכלית לבית מינימליסטי וכהה, השתנה תוך כדי עבודה לבית מואר ופתוח שמתאים לאירוח ומרביתו לבן. "תמיד היו חשובים לי הנוחות, המינימליזם והניקיון, אבל התחלתי לרצות להרגיש חופש, גם פנימי, ושקט. לכן כחלק מהמהפך שלי, הבית תפס כיוון של ריזורט, עם במבוק ולבן, אור, ירוק מטפס וגינה טרופית. אם לא הייתי עוברת את השינוי, סביר להניח שהבית היה הייטקיסטי עם בטון וברזל. היום במקומם יש עץ, קש ותחושה של חום. אני קוראת לזה 'ריזורומנו'".
איך ראית את הבית בדמיונך?
"אני אוהבת לארח והיה חשוב לי בית עם מטבח פתוח, שולחן אוכל גדול בתוך הבית ובגינה ומטבח חיצוני. רציתי שהילדים ירוצו, ויהיו סביבם מים אבל לא בריכה, כי הם עוד קטנים, ולכן יש אמבטיה חיצונית, ג'קוזי וטוש. אף פעם לא היה לי זמן לארח, אבל עכשיו אני מפנה זמן לחברים וליציאות וגם הילדים מארחים וחווים בית שמח".
את האישור המקצועי נותנת שבו, שצפתה בשינוי מהצד. "כשפגשתי את ציפי לראשונה וזיהיתי את האופי שלה, הבנתי שהקו העיצובי שלה, כמו בהרבה תחומים ואלמנטים עיצוביים בחייה, הוא שחור-לבן, ניקיון, מינימליזם והרבה ירידה לפרטים", מספרת שבו. "יש לה אישיות בלתי מתפשרת, היא אוהבת אמנות, עיצוב מדויק והרבה ספייס. במהלך העבודה ראיתי איך השקט הפנימי שלה תופס את מקומו של הרעש. כשציפי הרגישה שהחופש הפנימי משתלט, התחיל להשתנות גם הרצון העיצובי שלה, וצבעים אהובים כמו שחור וכהה הפכו ללבן, בהיר, חום ובז'".
בהתאם לשינוי, הבית עוצב ונראה כבית נופש. "תוכננו חללים רחבים ופתוחים שמתאימים למי שאוהבת בית מלא אורחים, כשילדים רצים בגינה ויש אווירה של שמחה ושפע. הורדנו קיר בין חלל המטבח וחלל הסלון כדי לייצר תחושה של מרווח והצצה לגינה, הגדלנו את הפתח בין המטבח לגינה הקדמית ובין חדר ההורים לגינה האחורית כדי לייצר תחושת מרחבים, והמטבח פתוח עם שני איים שמחוברים בזכוכית המשמשת כדלפק ישיבה".
מי הייתה ציפי רומנו של אז ומי זו עכשיו?
רומנו: "ציפי של אז הייתה בפרק א', יותר עסוקה. בזוגיות החדשה שלי אני רוצה להיות שם. להשקיע, לתת, לקבל, לשמוח ולאהוב. ציפי של אז הייתה יותר רעש. היום אני יותר שקט. אני יותר בוגרת ומבינה מה חשוב בחיים. השקט שלי ושל הילדים שלי הוא הדבר הראשון במעלה. הייתי במערכת יחסים מאז הפרידה, אבל היום אני פנויה שוב, והאהבה שתגיע צריכה להיות שקטה, בוגרת, בלי דרמות ורעש. הייתה לי זוגיות טובה עם הכלה והבנה, אבל לא ידעתי מה יותר חשוב ופספסתי אותה. רימה הייתה מהממת לאורך כל הדרך ואני לוקחת אחריות מלאה על הטעויות שלי. בסופו של דבר, הפנים שלנו כבני אדם מייצר את החיצוניות שלנו. גם רימה מבינה את זה ועוברת תהליך מדהים. אנחנו מתבגרות".
"צריך לבוא עם ראש פתוח וכיס עמוק"
היום הן, כאמור, בבתים נפרדים ומגדלות את הילדים במשמורת משותפת. הבן הגדול רומאו ביקש וקיבל קיר טיפוס בבית החדש של רומנו, אבל חוץ מזה לא היה מעורב בתהליך. "לא חשבתי שמשנה לילדים הבית, אבל אחרי שחזרנו לגור יחד ארבעתנו בתקופת הקורונה, ראיתי את השינוי שחל בהם ואיך הם כל כך נפתחו ונרגעו. אני יודעת ששני בתים זה לא המצב האופטימלי לילדים, אבל רימה ואני הבנו כמה חשוב לא לתת להם תחושה של ניתוק קר ונוזף כמו שהייתה אצלנו לפני הקורונה. רצינו לתת להם תחושת 'פלואו' – אתם אמנם בשני בתים, אבל אמא (ציפי) ומאמא (רימה) פה. זו גם הסיבה שהגעתי לרימה ורימה הגיעה אליי ואפילו ישנה אצלנו. אני מקווה שנצליח להמשיך לאזן את היחסים. ברור שילד רוצה בית אחד עם שני ההורים, אבל אם זה המצב, לפחות ננסה לתת את התחושה הכי טובה ונוחה של חברות ומשפחתיות".
הגשמת בבית החדש חלום עיצובי?
"הגשמתי את כל החלומות - קמין בפנים ובחוץ, מטבח חוץ, גינה, ג'קוזי, אמבטיה וטוש".
מה הפריט הכי יקר בבית ומה הכי זול?
"הכי יקר הוא המטבח, שעלותו יותר מ-50 אלף שקל, ולעומתו האהיל מעל שולחן האוכל מ'אין אנד אאוט', שעלותו כ-700 שקל".
ממה את הכי מרוצה בבית?
"מהתחושה ומהאנרגיה. אני מרגישה שהגעתי הביתה".
יש לך טיפ למי שרוצה לשפץ בית?
"להגיע עם המון סבלנות והבנה שהכל זה תהליך, אפילו בורג בקיר. צריך לבוא עם ראש פתוח וכיס עמוק ולהיות מעורב. לקחת אדריכל שיודע לקרוא ולהבין אותך ולא אחד שמובל על ידי האגו של עצמו, כי בסוף את זו שגרה שם עם מה שאתה אוהבת ועם מה שאת רוצה להרגיש. איילת ידעה לקרוא אותי ולהבין אותי, ובזכותה אני מרגישה טוב בבית".
היו לך גם פשרות ואילוצים?
"אי אפשר להגיד שהתפשרתי. הבית הזה נבנה כנס אחד גדול, וכל מה שרציתי קרה. התקציב שלי לא היה גדול ולא חשבתי שאלך על שיפוץ כזה, אבל אנשי מקצוע באו ותרמו. הקורונה טרפה את כל הקלפים וגם אני, כמו כל תחום הפרסום ויחסי הציבור, חווה ירידה מאוד חזקה בעסק. לכן אני רק צריכה להגיד תודה לבורא עולם ולאנשים שנתנו ועזרו".
בינתיים בעסק היא נערכת למציאות החדשה. מספר העובדים צומצם, והיא החליטה לקדם שיתופי פעולה ולפתוח סדנה לעסקים קטנים ובינוניים שרוצים ללמוד איך להגדיל מכירות ולנהל את היח"צ שלהם לבד. גם את המשרד שלה, שפועל היום ברמת החייל, היא מתכננת להעביר קרוב לבית, לרמת השרון, בתקווה לחזור מהר עד כמה שניתן למתכונת עבודה רגילה.
וגם להיות קרובה יותר לילדים.
"אני יותר פנויה לזה עכשיו, ממוקדת ומחלקת את הזמן נכון. אני רגועה ויש לי שקט".
את מתחרטת על משהו בתהליך?
"לא מתחרטת על שום דבר".
