ביישוב הקהילתי לבון, שבגליל העליון, נבנה בית מעל ואדי עוצר נשימה עבור משפחה בת 5 נפשות - זוג הורים ושלוש בנותיהן המתבגרות. האם עובדת בהייטק, האב בעל עסק עצמאי, הבכורה סטודנטית בת 22, ובנוסף נערה בת 15 וילדה בת 11. הבית ממוקם על מגרש בשטח כחצי דונם בהרחבה החדשה של היישוב; הבניה במפלס אחד בשטח 180 מ"ר, ובו ארבעה חדרי שינה, אחד מהם ממ"ד. בנייתו הסתיימה לפני כשנה.
>> הפריט הזה למטבח הפך ויראלי, וזו הסיבה
>> 6,000 שקל ללילה: הריזורט היפהפה במקום שהישראלים אוהבים
מגרש מלבני עם נוף בקצה
הלקוחות סיפרו למעצבת עדי זילברברג שהם רוצים "בית חלומי" שיגרום להם לחוש התלהבות בכל פעם שייכנסו אליו. הם ביקשו שהעיצוב יבטא פרקטיות, נוחות, מינימליסטיות, תחושת ניקיון וסדר, שהחלל ייתן תחושת מרחב ושיהיו בו הרבה מקומות אחסון. בנוסף, היה חשוב להם שהבית לא יהיה מנקר עיניים מבחוץ, ושתישמר שפה אחידה בעיצוב בין כל חלקי הבית, ובין החוץ לפנים. התהליך נמשך כשנה ותכנון ועיצוב הדירה כלל בין היתר בחירת חומרי גמר חוץ, פרגולות, תאורה, שערים וגדרות, בחירת חומרי פנים, תאורה, תכנון תקרות גבס, תכנון תאורה, תכנון ועיצוב פרטי נגרות, בחירת ריהוט ותכנונם, הלבשת הבית וסטיילינג.
המגרש עליו נבנה הבית הוא בצורת מלבן, כשהנוף המרשים נמצא בסופו. "חלק מהאני מאמין של השפה העיצובית הוא לתת מקום של כבוד לנוף כחלק אינטגרלי מהבית", מספרת המעצבת, "בתכנון נכון, אנחנו משתדלים לא לשבור את הצורה הטבעית של המגרש. בבית הזה דלת הכניסה למעשה מחלקת ויוצרת הפרדה בין החלל הציבורי של הבית לחלל הפרטי, והחלל הציבורי קיבל חלונות גדולים ורחבים על מנת להכניס את הנוף פנימה". המחשבה הראשונית הייתה לחפות חלק מחזיתות הבית בלוחות קורטן, אבל העלויות היו גבוהות מדי לתקציב שנקבע לפרויקט. הפתרון שנמצא, שהיה צריך להיות פחות יקר ועדיין אסתטי שמדבר בשפה של הבית, היה שימוש בשני גוונים של שליכט צבעוני עם רמת עובי גרגירים שונה, על מנת לייצר הבדלים בטקסטורות: נבחרו אפור בטון עדין מאוד לקבלת אפקט של טיח בטון עדין, גוון בהיר יותר בשליכט עבה יותר, וביניהם שולבו פרופילי ניתוק שחורים, ליצירת אשליה שהבית חופה בלוחות בטון.
החלל הציבורי הפתוח והבהיר מכיל את המטבח, פינת האוכל והסלון, וההפרדות בין האזורים השונים הוגדרו באמצעות הריהוט והאקססוריז - פינת האוכל מוגדרת על ידי גוף תאורה שמעניק לה נוכחות גדולה, והסלון מוגדר על ידי הפרדת הקמין שעומד בינו לאי המטבח. את המטבח תכננה המעצבת בצורת שני קוים מקבילים, כדי להעניק לו מראה נקי וגם כדי שהוא יהיה חלק תמידי מהווית הבית והתנועה בחלל: "מאוד חשוב לי לשמור על חללים פתוחים שמעניקים תחושה של תנועה וזרימה ויוצרים ליכוד בכל המרחב הציבורי. שיהיה קשר עין בין מי שמבשל במטבח או אוכל, לבין מי שצופה בטלוויזיה, וזווית על מי שנכנס בדלת. החצר מקיפה את הבית, מאפשרת זוויות הצצה לנוף.
ארון תרופות נסתר בפינת האיפור
בחלל הפרטי ממוקמים חדרי השינה של הבנות. שלושתם עוצבו עם בסיס דומה של גוונים וצבעים כרקע לתוכן שכל אחת מהן בחרה להעניק לחדר שלה. כל חדר קיבל מיטה וחצי, ארון בגדים מפנק, מקום לשולחן כתיבה ומקום לתמרוקים. בסמוך לחדרי הבנות יש מקלחת כללית, בגוונים תואמים לשאר הבית. יחידת ההורים עוצבה בסגנון מפנק של מלון בוטיק מודרני. בחדר ברחצה שלה יש מקלחון גדול, בחדר השינה יש מיטה גדולה, כורסת קריאה מזמינה לצד החלון, ארון בגדים גדול שמחולק לאזור תליה, מידוף ומגירות, ופינת איפור שמשלבת בתוכה אפשרויות לתצוגה ואחסון גם לתמרוקים וגם לתרופות (המראה נפתחת, ויוצרת בכך ארון נסתר). בנוסף יש בבית שירותי אורחים מושקעים וחדר כביסה עם קיר אחסון גדול, מקום למכונת כביסה ומייבש ומקום למקרר נוסף בבית, כיור קטן ומזווה לכל חומרי הניקיון.
איך את מסכמת את התהליך? "חלק מהתפקיד הלא רשמי שלי כמעצבת הוא להיות אוזן קשבת ללקוחות, כי רוב הזמן אנחנו מתנהלים מתוך אמוציות ובטח כשמדובר על הבית הפרטי שלנו. הפרויקט הזה הוא אחד האהובים עליי, כי מצאתי לקוחות שמלבד החיבור הטוב בינינו גם יש לנו את אותו טעם, זה אפשר לי לבטא את הסגנון העיצובי שלי בלי כל מפריע. בחירת החומרים, הגוונים, הצבעים פשוט התחברו בצורה כל כך טבעית למהות ולתהליך. בעלי הבית ידעו לבחור אנשי מקצוע מקצועיים שיישמו את העבודה באופן שמקפיץ את העיצוב עוד כמה רמות למעלה. הכישרון שלנו המעצבים חשוב מאוד, אבל חשובות גם הידיים שיבצעו את העבודה. בנוסף, אם יש משהו שלמדתי בכל שנות ניסיוני זה שלפעמים, כשהמוזה לא מגיעה, אני משחררת את ההתעסקות בניסיון למצוא פתרונות, ופשוט נותנת לזמן לעשות את שלו. בסוף הרעיון פשוט נוחת מאיזשהו כיוון, והתוצאה נפלאה לא פחות".
תכנון ועיצוב פנים: עדי זילברברג
אדריכלות: רינת קינן
נגרות- שחר סלע
ריהוט- רהיטי ולדמן (אלירן ולדמן)
