הבית הפינתי ברחוב הנושק לעיר העתיקה המתחדשת של באר שבע עמד על מקומו במשך שנים, מיושן והרוס מעט, חסר כל חן וטיפוח, ומרצפות כחולות ממלאות את חדר האמבטיה הישן שלו מאז נבנה בסוף שנות ה-50 תחילת ה-60. הוא היה חלק משכונת נווה עופר, המתאפיינת בבנייה נמוכה, שהוקמה כחלק מהביסוס הכלכלי של העיר אז ומשכה אליה שכבת אוכלוסייה מתחום המחקר, הפוליטיקה והשיפוט. כשמעצבת הפנים רוניה אליהו ספיר רכשה אותו עם בעלה דאז, ניכר שעבר שיפוץ במרוצת השנים, אבל היא ראתה בו פוטנציאל והחלה בתהליך קבלת אישורים לשיפוצו. היא התגוררה בו במשך שלוש שנים עד לקבלת האישורים ותחילת הבנייה. במהלך הבנייה גם נפרדה מבן זוגה ולא יכלה לדמיין איך חייה יקבלו תפנית, והאדריכל שיעזור לה בתכנון יהפוך לדייר קבע בביתה.
>> לכל הכתבות בערוץ living
"כשחיפשנו בית, העדפנו לגור בקצה העיר העתיקה ולא בתוכה, בין הישן לחדש יותר, כדי להימנע מרעש המסעדות, אבל רצינו לשלב בו את האבן הבאר שבעית, שבה נבנו הבתים הישנים 5 דקות מאיתנו", היא מספרת. האבן, הקושרת את הבית לעבר ההיסטורי ולשורשיות המקומית, חיפתה את החלק החדש שהתווסף בבנייה ואף חדרה פנימה לחלל הציבורי החדש. "אני לא מבאר שבע במקור, אבל מהטיולים שלי בארץ אני אוהבת את יפו, את נווה צדק ואת ראש פינה, ומראה האבן קסם לי. אנשים שעוברים דרך הבית אומרים לי שהם מרגישים כאן כמו במקומות השורשיים האלה". כדי לשמור על הקסם בחרה לחלונות פרופילי אלומיניום בגוון לבן לאטה ולא שחור, כדי שלא ייראו כנטע זר. "הלבן מדברי יותר ולא מודרני מדי, וגם לא רציתי שהבית יבלוט מדי".
גודלו של הבית המקורי היה 80 מ"ר בסך הכול, וחדריו פנו לצומת הרחוב, סופגים את רעש כלי התחבורה והעוברים והשבים. לאחר תכנון מחדש, שהרחיב אותו ופתח בו ארבעה כיווני אוויר, הוא עומד על 140 מ"ר (בשטח של 280 מ"ר סך הכול), והחלל הציבורי שלו - על 70 מ"ר. קו המגרש אפשר להיצמד לגבול עם השכנים, וכך לא נגרע שטח מהגינה האחורית שבה מוקמו ג'קוזי, מחסן, מטבח חוץ ופינת ישיבה. שני חדרי השינה שמוקמו בעבר בחזית לרחוב, כאמור, הפכו לשלושה ומוקמו לאורך הקיר הגובל בשכנים, כך שהם זוכים היום למלוא הפרטיות. רוב הבית בקומה אחת, ורק חדר השינה של הבת קיבל תוספת גלריה, בשל היותה אקרובטית אווירית, וכך מתאפשר לה להתאמן על טיסו, בד משי התלוי מהתקרה שבעזרתו מבצעים תרגילי אקרובטיקה, וחישוק.
אחידות בין הגינה למרחב הציבורי
מדלת הכניסה, המצויה במבואה בתחילת המגרש, נכנסים היישר למבואה פנימית ולחלל פינת האוכל. משיק לה מטבח מאורך, שהמשכו בסלון ואחריו הגינה. מול הסלון מצויים חדרי השינה וחדר הרחצה – חדר הבת עם הגלריה ומקלחת צמודה, ממ"ד ושירותי אורחים וחדר השינה של ההורים עם חדר רחצה צמוד ויציאה לגינה אחורית.
קיר המטבח מחופה באבן לקט מקומית, האופיינת לעיר העתיקה בבאר שבע ומתכתבת עם האזור, והיא נפרשת גם על המשכו של הקיר עד הסלון ואף מעבר לו, לגינה. "הקיר חוצה את כל הבית, מהמטבח ועד הגינה, ובערב כשהאורות דולקים, נוצרת אשליית גודל ואחידות בין הגינה והמרחב הציבורי, עד שלא מבינים עד הסוף איפה נגמר הסלון ואיפה מתחילה הגינה". הבית מרוצף בגרניט פורצלן במראה אבן טבעית בגוון גרייז', כדי שיתאים לאריחי הבטון המאויר שאליהו ספיר קנתה קודם לשיפוץ ובחרה למקם מתחת לאי במטבח ובחוץ. גוון האבן שירת את רצונה לשמור על בית מואר ככל האפשר.
אורך הארונות במטבח 5 מטרים, ויש להם חזיתות פורמייקה במראה עץ, ומעל משטח אבן קיסר בגוון אפור בהיר. קיר החלונות עובה ל-70 ס"מ כדי להשקיע בו ארון למוצרי חשמל קטנים, שני מקררים, מזווה ומקפיא. למרות ריבוי הפונקציות קיבל החלל מראה שאינו עמוס, והקיר העבה משווה לבית מראה עתיק.
וינטג' עם נשמה
אליהו ספיר אוהבת פריטי וינטג' ויד שנייה, ולכן אספה במהלך הדרך רהיטים שונים, שידעה כי ימצאו את מקומם בבית העתידי. את הפסנתר הביאה איתה מהבית הקודם "כי יש בו נשמה, תרבות וסיפור חיים שהולך איתנו מאז שהילדים היו קטנים". על גוף ספת הווינטג' האפורה בסלון שילמה 1,000 שקלים ביד שנייה וריפדה במזרן אפור, ואת ספת הרביצה הירוקה הזמינה אצל רפד. שתי הכורסאות בסלון נקנו בחנות וינטג' בפרדס חנה. שידת הווינטג' במטבח נמצאה במרקט פלייס, והמנורות מעל האי הובאו מהבית הקודם לאחר שנקנו בשוק הפשפשים. תריסי עץ בקדמת הבית, שמשמשים לעיטור בלבד, נרכשו ב-1,000 שקלים, והיא הוסיפה חתיכות עץ כדי להתאים את אורכם לפתחים וצבעה בלבן. מזנון עץ וזכוכית העמידה בכניסה לבית, וכדי שהדלת לא תיפתח עליו, שינתה את כיוון הפתיחה שלה החוצה ולא פנימה. אפילו הדלת עצמה נמצאה זרוקה בעיר העתיקה, ופתח הבית הותאם אליה. היא נמצאה לבנה וחודשה שוב בצבע לבן עם שיופים.
זה המקום לספר שאת דלת הכניסה מצא מי שליווה את תכנון בניית הבית, אדריכל אריה אוחנה, בעל ותק של 30 שנה בתחום באזור הדרום. אליהו ספיר עזבה את מערכת החינוך לאחר שנים רבות כיועצת חינוכית והחלה לעצב לחברים. באוחנה נתקלה כשעזרה לחברתה לעצב את ביתה, והוא היה האדריכל המתכנן של הבית. "היו לי ויכוחים איתה על פתיחת הגג וחשיפה של תקרה אלכסונית כדי לייצר תחושת גודל בבית, וביקשתי להתייעץ איתו. סיפרתי לו מה אני רואה בעיני רוחי, ובסוף הפגישה הוא הוציא שרטוט ידני שלו, כפי שהוא ראה את הבית, אחד לאחד כמו מה שראיתי", היא נזכרת. באותו זמן בנתה את ביתה זה, וביקשה ממנו עזרה תכנונית בעקבות בעיות שנתקלה בהן. הוא אהב את החשיבה העיצובית השונה שלה, והציע להיעזר בה כמעצבת פנים בפרויקטים שלו. מהר מאוד החלו לעבוד יחדיו על פרויקטים, ביניהם גם הבית שלה, ולא ידעו שיהיה זה הבית שבו יגורו לימים יחד. "שנינו היינו אז בתהליכי פרידה, נהנינו לעבוד יחד ולא הבנו שמאחורי זה קיים סיפור אהבה".
"טיפוס אספן שלא משחרר דברים מהר"
לבת נבנתה, כאמור, היחידה החדשה עם הגלריה, שלה דלת-חלון הנפתחת למבואת הכניסה. ביחידה יש מטבחון, סלון, שירותים עם אריחי בטון ושידת כיור מעץ. המדרגות מובילות לאזור השינה בגלריה, שם ממוקם ארון קטן ויש יציאה למרפסת מרווחת הפונה לגינה האחורית.
החדר הבא הוא הממ"ד, שכלוא בין חדר הבת ובין חדר השינה של ההורים. כדי לאפשר בו מגורים עם חלון נוצר בתכנון פטיו מינורי, שגודלו 1X2 מטר, וכך הממ"ד נפתח אליו. לפטיו נוספו עציצים תלויים ואחסון בגובה החלון, והכניסה אליו היא דרך חדר ההורים.
לממ"ד ולחדר השינה נכנסים דרך מבואה בקצה הסלון. את קיר חדר השינה הזוגי עוטף ארון קיר לבן שתחתיתו ירוקה, והוא מסתיר דלתות הנפתחות לפטיו ולחדר הרחצה. את מיטת העץ שרטט אוחנה לפי פנטזיה שהייתה לו, וביצע אחד לאחד נגר אומן מקיבוץ עין כרמל בצפון. פוסטר של גוסטב קלימט, שמלווה את אליהו ספיר מאז נערותה, נתלה מעל המיטה. "אני טיפוס אספן שלא משחרר דברים מהר, ואוהבת לחדש פריטים", היא מודה, "שידת העץ שמצאנו עם בולי מס, למשל, חודשה בצבע ורוד".
בחדר הרחצה אמבטיה פריסטנדינג שקנתה מחברה עוד בטרם הבית קרם עור וגידים. כדי לאפשר אליה כניסה לאחר טבילה בג'קוזי שבחוץ, נפער בחדר הרחצה פתח ונקבעה בו דלת המובילה גם למטבח החוץ.
פיסת טבע בתוך העיר
דלת נוספת מחדר השינה מובילה למרפסת הגינה האחורית. הגינה, שפונה לצד דרום, שטופת שמש, ויש בה פינת ישיבה עם שמשייה ולא פרגולה, כדי שהאור הטבעי לא ייחסם ויוכל להיכנס פנימה. הג'קוזי תוכנן במבנה עץ עם מדרגות ונתלו סביבו בדים רכים ליופי, לפרטיות ולמניעת חשיפה לרוחות אוויר קר. את הגינה עיצבה לבד עם פינות חמד שונות, חלקן להתבודדות, לתבלינים וללימונים. "אחרי שקניתי צמחים שונים מכל מיני מקומות, מיקמתי אותם בעזרת פועלים לא לפי חוקים ברורים של מה לשים ליד מה, אלא לפי האינטואיציה שלי, והתוצאה היא פיסת טבע בתוך העיר". שתי הגינות, האחורית והקדמית, מלאות ריחות פריחה של מלכת הלילה ואלמון הודי. "פנטזתי לעמוד במטבח, לצאת החוצה ולקטוף עשבי תיבול ולימונים ואז לחזור לבשל. וככה זה היום, כל בישול מתחיל בסיבוב ליקוט בגינה, כחלק מהחוויה".
מאז חלפו כבר שלוש שנים. אליהו ספיר משמשת כמעצבת עצמאית במשרד של אוחנה ונעזרת באדריכליות המשרד כדי להוציא לפועל את הוויז'ן שלה ללקוחות המשותפים. אוחנה, שמרהיב בשרטוטים הידניים שלו, שרטט כמובן אזורים בבית, וציורים אישיים שלו מעטרים קירות שונים בבית. "התכנון והעיצוב של הבית היה שלנו יחד, בלי אגו. הלויאליות הייתה למבנה ומה שנכון לחלל, תוך ניצול מקסימלי של כל מטר והנדסת אנוש טובה", היא מסבירה על הבית שהצבעוניות שבו היא אבן, עץ, גרייז', לבן שבור וירוק. "תפיסת העולם שליוותה אותנו היא שהבית צריך לדבר אותנו, לספר את ההיסטוריה שלנו, את התשוקות ואת השביל שבו צעדנו. בית הוא לא רק רצפה, גג וקירות, אלא מורכב מזיכרונות ילדות, היסטוריה, איכות, געגוע וגיוון". מאהבתם לשילובים ולכמה סגנונות וזרמים בעיצוב, יצרו יחד בית אקלקטי שנבנה רובד על רובד עם הקשבה ללב ולתחושות. הוא משלב ישן וחדש, משלב את אהבתם לשורשיות, לציונות ולהיסטוריה, ועם זאת, לחדשנות. 
אדריכלות ועיצוב פנים: אריה אוחנה ורוניה אליהו ספיר
ריצוף וחיפוי: אלוני באר שבע
מטבח: מטבחי רפאל
חלונות אלומיניום: הום טק