הדיירים: נטע (36), מעצבת פנים, וגיא (40), משפטן ומאמן כדורסל, וילדיהם - איה (7) ואדם (4).
הדירה: דירת קבלן בבניין בן שנתיים בהוד השרון, בשכונות החדשות בצדה המזרחי של העיר. בדירה, ששטחה 130 מ"ר, חמישה חדרים ומרפסת.
החזון: לאחר תקופה ארוכה ומטלטלת הכוללת שינויי מסלול וקריירה, מגורים אצל ההורים (3.5 שנים) והרחבת המשפחה היה חשוב לנו ליצור פינה משלנו. שנינו חובבי אורבניות ואוהבים את העולם הגדול, חובבי הסגנון האקלקטי ומאוד אוהבים לאסוף פריטים מכל מקום שבו היינו. אנחנו גם חובבי קולינריה ואוהבים מאוד לארח והיה חשוב לנו גם ליצור מקום בטוח משלנו לילדים.
קנינו על הנייר, כשרק קומת המרתף של הבניין הייתה בנויה. זו החלטה לא קלה, במיוחד לי. לאחר ליווי של עשרות דירות קבלניות, ידעתי היטב שעד קבלת הדירה יכול לעבור הרבה מאוד זמן ואני בדרך כלל אוהבת לתקתק עניינים.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
משך השיפוץ: את רוב השינויים בחלל עשינו מול מתאמת שינויי דיירים של הקבלן ולאחר קבלת המפתח עשינו שינויים קלים שלא יכלו להתבצע תחת הגבלות הקבלן. כשרוכשים דירה מקבלן, בעת תכנון החלל, חשוב לקחת בחשבון אליו שינויים ייעשו תחת פיקוחו ומה ייעשה לאחר קבלת המפתח.
הבית הוא המראה שלי
חיכינו הרבה זמן לבית ולכן ההרגשה הייתה שגם אם ייקח לנו קצת יותר זמן להשיג משהו – בסוף זה יקרה, בלי פשרות לגבי התוצאה ובלי התפשרות על הפתרון הפונקציונלי. מכיוון שהסטודיו ממוקם בבית, או יותר נכון – בלב הבית, היה חשוב לי לטפל בבית בצורה ראויה לקבלת לקוחות. הבית הוא המראה שלי/שלנו והוא גם כרטיס הביקור של הסטודיו שלי.
אני חובבת מקומות אחסון מושבעת לכן החלטנו לוותר על שירותי האורחים ולחלק אותם באמצע. מחצית מהחלל שולבה בחדר הרחצה של הילדים ומחציתו הפכה לארון במסדרון שבו אנחנו מאחסנים כמעט הכל: הרחבות של שולחן האוכל, שואב אבק, חומרי ניקוי, ציוד לטיולים ועוד.
ויתרנו גם על חדר הארונות. אני חושבת שחדר הארונות בזבוז של מקום. זו פונקציה שהגיעה מארצות הברית, שם הוא באמת גדול בניגוד לקופסת הגפרורים שמציעים לנו כאן, אם בכלל. אם יש אפשרות לפתוח את החדר ולהשקיע בארון עץ יפה ואסתטי, אפשר להרוויח הרבה מקום בחדר וגם גישה נוחה לכל הבגדים. אצלנו גם חדר הרחצה גדל משמעותית כתוצאה מן השינוי.
המטבח: הכניסה לבית היא לאופן ספייס המחולק לפונקציות: מטבח, פינת אוכל וסלון. דרך הסלון ניתן גם לראות את הסטודיו. כחובבת בישול מושבעת, החלוקה, האחסון, הפונקציונליות והנוחות היו חשובים לי מאוד. ידעתי שאני רוצה את הכיריים על האי. בגלל שאני מבשלת המון, חשוב לי לבשל עם הפנים לסלון, לראות את הילדים או להביט בנוף היפהפה או להיות חלק מהאירוח.
גם בנוגע למדפים הארוכים לא הייתה שאלה. מכיוון שהמטבח הוא חלק אינטגרלי בביתנו (כמו כמעט בכל בית), היה לי חשוב לי שיישאר פתוח ומאוורר וגם שיוכל להציג את פריטי האמנות שאנחנו אוספים וכל כך אוהבים. כך נוצרה הרמוניה בין כל הפונקציות בחלל.
לא הייתי בטוחה בסגנון המטבח. לדעתי שיניתי אותו לפחות חמש פעמים עד ההחלטה הסופית. בהתחלה הסגנון היה תעשייתי יותר, אחר כך מודרני, כפרי ועוד. בתור אשת מקצוע, אני חשופה כל הזמן לסגנונות, המצאות ופיתוחים ולכן הקושי. בסוף הלכתי על לבן נקי, שנתן במה לחומרים הטבעיים שאני אוהבת להכניס לעיצובים שלי. הטאץ' האחרון שהוספתי: ידיות בצבע זהב. את המטבח ופריטי עץ אחרים בבית בנו בנגריית שמעון.
הסלון: אם החלל מאפשר, אני מעדיפה לשלב רהיטים שעומדים באופן עצמאי ומשוחרר במרחב והם אלו שמגדירים את האזורים והפונקציות בו. לא תמיד צריך קירות. כך עושה הספה הגדולה שניצבת במרכז החלל. בשביל לשמור על המרחב החופשי בחרנו בשולחן קפה קטן. כך הילדים יכולים להביא צעצועים ומשחקים לסלון בלי גורם מפריע וחוסם.
את המזנון תכננתי בעצמי. רציתי מזנון גדול וגבוה, לא סטנדרטי. את הגוף יצר לי נגר מנגריית מנסור ואת הרגליים מצאתי בחנות. צבעתי לבד בזהב וחיברנו. ליד המזנון ניצב ספסל כדי ליצור המשכיות לקיר. את הכורסה עם רגלי הטורקיז וגלגלי הזהב, שמקורה בדנמרק, קניתי בסופי עיצובים, הרבה לפני שהקומה שלנו הייתה מוכנה. אחסנו אותה במחסן של חבר, להערכתי יותר משנתיים. הכורסה השנייה היא אחת משתי כורסאות זהות שאחותי מצאה ברחוב לפני מלא שנים. גיא שיפץ ואני בחרתי בדים. אחותה התאומה ניצבת בחדר השינה שלנו.
ידעתי בוודאות שהתמונות מהסטודיו 1 of 135 של אירית חיון יהיו תלויות אצלי בבית כמו בשאר פרויקטים שעיצבתי. מבחינתי היצירות של 1 of 135 והמשרבייה של דקובריק הן החתימה לפרויקט שלי. שטיחים הם התמכרות שעוברת מדור לדור אצלנו במשפחה. יש לי כמה שטיחים שאני כל פעם מחליפה ביניהם, לפי מצב הרוח באותה התקופה. אני אוהבת ומעריכה מאוד שטיחים בעבודת יד ומדמיינת ממש את האנשים שישבו וארגו אותם בכזו התמסרות.
הסטודיו: ידעתי שהסטודיו שלי יהיה בבית ורצינו מרחב משפחתי גדול ולא דחוק, כפי שלפעמים קורה בדירות קבלן, לכן החלטנו לוותר על חדר אחד ולפתוח את החלל. בחדר הפתוח מיקמנו את הסטודיו שלי. בין הסלון לסטודיו יש משרבייה, המאפשרת לי לעבוד בסטודיו שלי ועדיין להיות בקשר עם בני הבית. מלבד הערך הפונקציונלי של המשרבייה, כל אדם שנכנס אלינו מתייחס אליה ואני מקבלת עליה הרבה פרגונים. זה סגנון עיצובי שעדיין לא רואים בהרבה בתים ואני מאוד אוהבת להשתמש בו.
פינת האוכל: רציתי שולחן עגול כי בשולחן עגול כולם קרובים לכולם, אפילו אם זה רק במבט. השולחן בעיצוב מנימליסטי מודרני ונקי והקוטר שלו 140 ס"מ. הוא עצום כשפותחים אותו ויש מלא שטח להגשה במרכז. בפסח לפני שנה ישבו סביבו כמעט 20 סועדים. הכיסאות והוויטרינה נקנו באיקאה.
בלי צבעים דומיננטיים
חדר השינה של ההורים: החדר רגוע, נקי ממניירות עיצוביות ומאוד קלאסי. המיטה מאיקאה והשקענו יותר במזרן, בשידת הטלוויזיה, בשטיח ובאקססוריז. יש המון כריות - כמו לישון בענן.
חדר השינה של איה: עד עכשיו איה חלקה את החדר עם אחיה הקטן ולאחרונה התגלה הצורך שלה באזור פרטי משלה. היא בכיתה א' אבל אני לא ממהרת להכניס לה לחדר שולחן עבודה. גם ככה היא מכינה שיעורי בית על האי במטבח. הוויטרינה בחדר היא מאיקאה והיא מלווה אותנו עוד מימי הרווקות. איה ממלאת אותה בכל מיני אקססוריז שהיא אוספת, משחקים וספרים. את המסגרת שמעל המיטה בנה גיסי המוכשר כשאיה הייתה פעוטה.
חדר השינה של אדם: באופן כללי, אני לא חסידה של צבעי קיר דומיננטיים או בעלי טון מגדרי, ולכן הקירות בשני החדרים צבועים באותו צבע - קפה. הפריטים בחדרים קשורים בתחומי העניין של הילדים.
חדרי רחצה: מכיוון שזאת דירת קבלן, כמעט כל חומרי הגמר של חדרי הרחצה נבחרו בשלב מאוד מוקדם בתהליך. בחרנו באריחים עם אמירה אקלקטית, כמו שאנחנו אוהבים, אבל כאלה שהם יחסית רגועים ובלתי מחייבים שאפשר לגדול ולהשתנות יחד איתם. כדי ליצור מראה וקו אחיד לדירה, בחרנו לשני חדרי הרחצה את אותם האריחים ושני החדרים נצבעו בלבן.
ארון הכיור בחדר הרחצה של ההורים הוא הרכישה הראשונה שלנו לדירה. הוא שימש כארון תרופות בבית מרקחת בשנות ה-50 ונקנה בחנות יד שנייה. הנחנו עליו כיור ושיש. חדר הרחצה של הילדים גדל על חשבון מרפסת שירות שבוטלה. מכונת הכביסה והמייבש הוצבו בארון עץ איכותי. היה חשוב לנו לטפל באופן אסתטי גם בחדר הזה מכיוון שביטלנו את שירותי האורחים והחדר משמש את האנשים שמגיעים אלינו, כולל לקוחות.
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
הרווחנו עוד חדר בבית
המרפסת: הדירה עורפית ופונה מזרחה אל שטח פתוח. ניתן לראות באופק את כל הרי השומרון ומרגישים את הניחוח הכפרי של העיר. עד לפני שנה המרפסת הייתה מרפסת שימשה כמחסן אבל הרגשנו צורך במרפסת מפנקת. מהרגע שהתחלנו לטפל בה ולטפח אותה, הרווחנו עוד חדר בבית. פתאום כל ההתנהלות עברה אליה - ארוחות בוקר, אזור משחק חדש ומרענן לילדים, זמן איכות זוגי בערבים ואירוח חברים. גודל המרפסת הוא 13 מ"ר ולדעתי אותו פוטנציאל גלום גם במרפסות קטנות יותר. לפני שנה יצאתי בסדרת הרצאות מצליחה על עיצוב מרפסות אורבניות.
פינה אהובה: פינת העציצים היא הפינה שלי והיא האהובה עליי בכל הבית. אני דואגת לטפל בעציצים שלי, לרענן אותם, לחדש ולהתחדש. בכל פרויקט שלי אני מכניסה הרבה עציצים. הכנסת הירוק לתוך הבית הכרחית מאוד לדעתי. היא ממלאת בכל כך הרבה טוב. יש תחושת רעננות תמידית.
דבר המעצבת: אם תשאלו כל מעצבת, הכי קשה זה לתכנן ולעצב את הבית הפרטי. ההתנהלות יותר קלה וזורמת עם לקוחות והביקורת העצמית גדולה מאוד. קשה לבחור סגנון בגלל החשיפה הגדולה שלנו לכל החידושים בשוק והפרפקציוניסטיות.
עיצוב פנים: נטע לוינגר ברבי
טיפים:
בכל תחילת פרויקט, אם בשיפוץ ואם בתכנון דירת קבלן, צריך לקחת נשימה ארוכה ולדעת שזו תקופה אינטנסיבית ושהיא תעבור. קחו בחשבון כל מני בלת"מים ודעו שאת הכל ניתן לסדר.
אם יש אפשרות, אני ממליצה בחום לקחת איש מקצוע שמבין בתכנון חללי מגורים ושיודע לתכנן את שינויי החללים (גם מול מתאם/ת השינויים של הקבלן), לתת מענה לבעיות שיכולות להיווצר תוך כדי התהליך ויודע לנתב את הפרויקט לטובת הצורך של הלקוח.
במדור הקודם: בית היאכטה המרהיב בכרמל
אני ממליצה ללכת על בחירות עיצוב קלאסיות, שיהיה קשה להתחרט עליהן. כשהבסיס הוא קלאסי, אפשר להלביש ולהתאים את הבית לאופי שלכם ולכלול בו את הצרכים והאהבות שלכם. החיים דינמיים ומשתנים כל הזמן וכך גם עולם העיצוב. תמיד יש סגנון חדש שנחשפים אליו וטרנד חדש שמתאהבים בו.