הדיירים: בני הזוג הייטקיסטים בשנות ה-40 לחייהם, הורים לשלושה (5, 9 ו-11).
הבית: הבית נמצא בנחלה שהייתה שייכת לסבתו של הגבר בנחלת ז'בוטינסקי, מושב שהתמזג עם בנימינה. בנחלה עמד הבית שנבנה ב-1946, ובגלל מצבו הוחלט להרוס אותו ולבנות מחדש. שטחו של הבית החדש 260 מ"ר.
החזון: לבעלי הבית היה חשוב לשמר את רוח התקופה שבה נבנה הבית המקורי, בית שיתחשב בעבר וייתן לו מקום של כבוד ועם זאת ישדר קלילות ועכשוויות. הם ביקשו בית בן קומה אחת המרכיבים שאפיינו את הבתים שהיו נפוצים בעבר בבנימינה, כמו גג רעפים, חלונות מלבניים אנכיים ותריסי עץ. היה חשוב להם שהבית יהיה צבעוני, שמח וחם, ועם זאת עם זאת יקרין אווירה אלגנטית ורגועה.
זמן הבנייה: כשנה.
חזית הבית הפונה אל הרחוב ארוכה ופשוטה יחסית, עם חלונות מלבניים מוארכים המעוטרים בתריסי עץ. הקורות בגג הרעפים עוצבו בהשראת קורות הגג בבית המקורי שעמד על המגרש. שביל מאבנים קטנות בגוון אפור בהיר, המזכיר מדרכה ישנה, מוביל מהשער אל הבית. דלת הכניסה עשוי עץ אלון במראה גולמי ושולבה בה זכוכית שנקנתה בארצות הברית. מחוץ לבית נבנו משני צדי הדלת ספסלים מחופים בלבנים עם מקום לצמחים ליצירת אווירה כפרית. בתוך הבית, מימין לדלת הכניסה, נבנתה יחידה הכוללת ספסל ומתלה למעילים בסגנון אמריקאי. משמאל לדלת הכניסה הוצבה שידת מגירות מעץ גס ומעליה נתלה ציור של בית הסבתא שציירה האמנית דניאל ביטמן.
מול דלת הכניסה נמצא פטיו המפריד בין החלל הציבורי משמאל לבין חדרי הילדים וחלל המשפחה מימין. הפטיו תחום בשני קירות זכוכית ושני קירות מחופים לבנים לבנות ובמרכזו עץ. קיר לבנים אחד ממשיך אל החלל הציבורי וממנו עד לקצה המרפסת המחופה פרגולה וכך נוצר חיבור עדין בין הפנים לחוץ. החלל הציבורי כולל סלון, פינת אוכל ומטבח, ויש לו גג עץ גבוה ורצפה מבטון מוחלק. שניים מקירות החלל הציבורי עשויים זכוכית ומשקיפים אל הבריכה והחצר.
המטבח בנוי בצורת רי"ש בתוספת אי במרכזו, והארונות צבועים בירוק כהה. בתוך קיר הארונות הגבוהים משולבת הכניסה ליחידת ההורים, וקולט האדים מעל הכיריים מוסתר במבנה גבס המהווה אלמנט עיצובי. האי נצבע בלבן עם משטח בצבע עץ טבעי, וסביבו כיסאות קלועים בכחול-לבן. פינת האוכל שליד המטבח תחומה בשטיח תואם בכחול-לבן. שולחן האוכל עשוי עץ במראה גולמי ומוקף בכיסאות קלועים לבנים.
קיר זכוכית מפריד בין הסלון לחצר, המוצלת בפרגולה מפרופיל פלדה וקורות עץ צבועות לבן. המשטח מחופה בשברי אבן אפורה בהירה, ועליו ניצבים פינת אוכל ופינת ישיבה. ליד הפרגולה, צמוד לקיר פינת האוכל והמטבח, יש בריכה.
בצדו השני של הבית, מימין לדלת הכניסה, מסדרון ובו ארונות מוביל לשירותי האורחים. רצפת השירותים מחופה בפסיפס משושים בירוק בקבוק, והקירות באריחים לבנים. ארון הכיור עשוי מעץ מלא בסגנון קלאסי. בהמשך נמצא חדר המשפחה, הפונה לחזית הרחוב ובו דלת המובילה לחניה.
אל חדרי הילדים מוביל מסדרון התחום בפטיו מצד אחד ומהצד השני בשידת עץ לאחסון המשחקים והספרים של הילדים. בקצה המסדרון ניצבת מכונת משחקים בסגנון שנות ה-80. בחדרי הילדים הרצפה חופתה בפרקט לבן ובכל חדר אחד הקירות חופה בטפט. הריהוט תוכנן ונבנה במיוחד. בחדר הרחצה של הילדים הרצפה חופתה באריחים מצוירים בירוק-לבן-שחור והקירות באריחים לבנים. ארון הכיור צבוע בירוק.
בחדר ההורים חופתה הרצפה בפרקט לבן בדוגמת פישבון, ודלת מובילה מחדר השינה לפינת ישיבה שקטה בגינה. חדר הארונות מוביל אל חדר הרחצה, ובו הרצפה מחופה באריחים בגוני אפור-לבן בהירים והקירות באריחי קרמיקה מלבניים לבנים. את הצבע מוסיף ארון הכיור הצבוע בסגול.
>> במדור הקודם: בית רותח בנווה צדק לזוג ו-4 ילדים
פריט אהוב: הכורסאות הפרחוניות והצבעוניות של אנתרופולוג'י מוסיפות קריצה של שובבות וחן קליל לסלון שצבעיו סולידיים ורגועים.
דבר המעצבת: החוויה הייתה יוצאת דופן ומהנה כי רוב הרהיטים נקנו באתרים אמריקאיים, כך שהיה מגוון רחב ואחר של פריטים שאינם מגיעים לארץ.
טיפ: כשהבית הקיים רעוע מאוד ואין שום ערך לשימור משהו ממנו, עדיף להרוס ולבנות מחדש. במצב שכזה ההפרש בין שיפוץ מסיבי לבנייה מחדש אינו גדול, ובנייה מחדש מאפשרת חופש תכנוני וללא אילוצים קונסטרוקטיביים קיימים.
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
תכנון ועיצוב: עינב גלילי
נגרות מטבח: הצריף של רוני הנגר
חלונות בלגיים: עוז גלעדי