הדיירים: אני - מעצבת פנים ושותפה מזה 15 שנה במשרד "הלל אדריכלות ועיצוב פנים", בן זוגי ושלושת ילדינו, בן ושתי בנות.
הדירה: דירת דופלקס בקצה המזרחי של כפר סבא. שטח הדירה 140 מ"ר ועוד 30 מ"ר מרפסת. כמעצבת פנים חיכיתי להזדמנות לתכנן למשפחתי. מכיוון שרציתי להגיע לתוצאה שתספק את הכמיהה שלי לחלל מתוכנן ומעוצב, ניסיתי למצוא נכס במחיר אטרקטיבי כדי שאוכל להשקיע את מירב המאמצים והמשאבים בהתאמתו לרצונות שלי. מדובר בשנים של חלומות וציפיה לדירה האחת שתגיע אליי. אני לא חובבת שינויים והרפתקאות כלכליות כך שלא ממש עסקתי בחיפושים. כששמעתי שבשכונה שבה גרנו בשכירות יש דירת גג למכירה, קפצתי לראות, בעיקר מסקרנות, ואחרי שראיתי כבר לא הצלחתי להחזיר את הגלגל לאחור. רצו לי בראש תוכניות, חתכים ופתרונות. הדירה המוזנחת הפכה בראש שלי לארמון פרטי למשפחתי האהובה. לשמחתי הרבה, אף אחד חוץ ממני לא ראה את זה. התברר שהדירה נמצאת בשוק כבר כמה חודשים ואין דורש, אולי בגלל המיקום המאוד מרכזי, או בגלל המצב העגום שלה ואולי בגלל המצב בשוק הדירות. כך או כך, בעל הדירה היה להוט למכור ולאט לאט המחיר התחיל להתקרב ליכולות שלנו. בסופו של דבר רכשנו את הדירה.
החזון: חלמתי להביא הביתה קצת ניו יורק, ואני מרגישה שהצלחתי. קיר הלבנים, הברזל השחור, המדרגות התעשייתיות והמראה הכללי מזכירים לופט אורבני מהסרטים. כיף לי לחיות בתוך הסיפור הזה. 
הקומה הראשונה: קצת מכל דבר
אחרי כמעט 20 שנה שבמהלכן אני בוחרת, מעצבת ומחליטה בשביל אחרים, היה לי קצת קשה להחליט בשביל עצמי. קצת הססתי בצעדים הראשונים עד התמונה התחילה להתבהר לי. ידעתי שאני מחפשת קלילות, אורבניות ואפילו דרמטיות ויחד עם זאת הרגשה ביתית. רציתי פריטי עץ עשירים עם אישיות משלהם, וכך זלג הסגנון הכפרי לתוך דירתי האורבנית. המיקס הזה, שיש המכנים אותו הסגנון האקלקטי, אהוב עליי מאוד. קצת מכל דבר, במינון הנכון, יוצר חוויית מגורים אישית וייחודית. בחרתי בחומרים טבעיים ועל-זמניים כמו אבן, ברזל, עץ ולבנים כדי ליצור דירה קלאסית ולא טרנדית, כזו שתתיישן יפה בשנים הבאות. אף פעם לא הייתי בן אדם של הרבה צבעים ולכן בחרתי בשחור, לבן ועץ. בין לבין שילבתי אפור וכחול, שכובש בעדינות את הדירה ומפיח בה חיים ורעננות.
מה שהפריע לי יותר מכל הוא אותו הדבר שקסם לי בדירה: אהבתי ושנאתי את המדרגות בו זמנית. אהבתי את זה שהן חלק משמעותי בחלל המרכזי, שהן מקיפות החלל הכפול עם התקרה הגבוהה ומעצימות אותו. שנאתי את המסיביות והסרבול, את הכבדות שלהן ואת העובדה שהן מבזבזות שטח סלון יקר ומבוקש. החלטתי להרוס את גרם המדרגות והחלפתי אותו במדרגות שחורות, גרפיות, מפלטת ברזל מכופפת עם מעקה כבלים תעשייתי להשלמת המראה הקליל. המדרגות הקלות אפשרו לי למתוח את שטח הסלון עד לקיר הפנימי. את הקיר עצמו חיפיתי בבריקים בהירים במראה תעשייתי. בנוסף, הרסתי את כל הקירות במרחב המשותף.
הסלון: מרחב הסלון נהנה מהתקרה הגבוהה והקשר היפה בין הקומות. בדירה המקורית התקרה המשופעת הייתה תקרת בטון צבועה לבן ולא הייתה מורגשת בחלל. היה לי חשוב שכל אחד שנכנס ירים את ראשו כלפי מעלה וירגיש את העוצמה שיש לנפח של הדירה. לשם כך חיפיתי את תקרת הבטון בקורות עץ צבועות בלבן. את קורת ההפרדה בין הקומות בפרט מצופה מתכת היוצר תחושה של קורת פלדה ושל רצפה קלה. אלו האלמנטים שמקנים לחלל אופי מיוחד, קלילות וחמימות. הסלון עצמו מסודר במרכז ולא נצמד לקירות ולכן החלטתי ליצור לו מוקד ומרכז ברור באמצעות מנורת כדורים שיורדת מהתקרה הגבוהה. לבקשת משפחתי יש בסלון טלוויזיה, למרות שאני מעדיפה שהטלוויזיה לא תהיה בסלון. בחרתי לפחות להימנע ממזנון הטלוויזיה הקלאסי ותליתי את המסך על קיר נקי.
המטבח ופינת האוכל: את המטבח המקורי, שתוכנן בצורת חי"ת מסורתית, החלפתי במטבח הבנוי משני קווים מקבילים – מצד אחד ארונות גבוהים ומשטח כיור ומצד שני משטח עבודה הכולל כיור נוסף לצד כיריים. במקביל למשטח העבודה יש פלטת עץ גושני לאכילה יום-יומית. המראה שהתקבל קליל ומזכיר ישיבה על הבר בבית קפה שכונתי. אני מאוד אוהבת את המצב שבו מי שעובד במטבח נמצא מול היושבים על הבר. את חדר הכביסה המקורי הפכתי למזווה עם דלת התואמת לחלקי העץ במטבח. ליד הבר נמצאת פינת האוכל שממנה אפשר לצפות את הסלון והמרפסת. את השולחן העגול אפשר לפתוח כדי לארח משתתפים רבים. אני מאמינה ששולחן האוכל צריך להתאים להרכב המשפחתי וליום-יום וגם לכלול אפשרות פתיחה נוחה.
האזור הפרטי: מקצה הסלון יש מעבר לאזור הפרטי הכולל את החדרים של שתי הבנות וחדר רחצה גדול ומרווח המשמש גם כשירותי אורחים. בתוך חדר הרחצה יש נישה נוחה המשמשת כפינת כביסה ומוסתרת ביחידת עץ.
במדור הקודם: 5 מפלסים, 4 נפשות, 2 מעצבים: שיפוץ וילה בשרון
הקומה השנייה: פרטיות להורים
אחרי שנים של מגורים בצמוד לשלושה ילדים אחד החלומות שלי במעבר מהדירה הקודמת היה יחידת הורים עם פרטיות מירבית. לכן החלטתי למקם את יחידת ההורים בצד אחד של הקומה השנייה, ובצדה השני את החדר של המתבגר עם חדר רחצה פרטי וקומפקטי. בין שתי היחידות יצרתי מעין גשר המשקיף על הסלון והמרפסת. מהמקום הזה נשקף המראה היפה ביותר בדירה, לכן היה לי חשוב ליצור בו מרחב לשהייה ולא רק למעבר. לכן הפכתי את הקיר לספרייה ולצדו הצבתי כורסה מפנקת שמזמינה עצירה למנוחה.
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
יחידת ההורים: יחידת ההורים עם התקרה המשופעת שלה אהובה עליי במיוחד. האתגר הגדול היה לנצל נכון את שיפועי הגג בלי לפגוע בתחושת המרח. מימין לכניסה לחדר יצרתי חדר ארונות בשני טורים מקבילים. בין חדר הארונות לבין חדר השינה מפרידות דלתות זכוכית עם מסגרות ברזל שחורות. מצידו האחר של החדר, בחלק הנמוך ביותר יצרתי ארון עם דלתות מראה במסגרת שחורה מסוגננת.
חדרי הרחצה: במקור היה בקומה השנייה חדר רחצה אחד בגודל סטנדרטי ולכן נדרש פתרון יצירתי כדי ליצור שני חדרי רחצה באותו המרחב. הפתרון שמצאתי היה "לשבור" את חדר הרחצה המסורתי, הן בחדר הרחצה שלנו והן בחדר הרחצה של הבן. כל אחד מחדרי הרחצה מחולק לשניים – בחלק אחד שירותים ובחלק השני מקלחון. בין החלקים נמצא הכיור ומעליו מראה גדולה. כך קיבלתי פינת כיור נוחה, המותחת את גבולות החדר ומאפשרת התארגנות משותפת ויעילה.
עיצוב ותכנון: מעצבת הפנים הדס רוט והאדריכלית שירה מוסקל - בעלות הסטודיו שירה מוסקל והדס רוט - הלל אדריכלות
דבר המעצבת: ההרפתקאה שיצאתי אליה עם משפחתי הוכתרה בהצלחה רבה מבחינתי. חששתי מאוד לאורך כל הדרך. למרות שהתהליך ברור לי ואני מצוידת בקשרים ובידע הנדרשים, השינוי בתקופת השיפוץ זעזע את היום-יום שלי. בשל כך פיתחתי רגישות עוד יותר גבוהה למי שעובר את התהליך. מדובר בחוויה חיובית ללא ספק, אבל היא מלווה בהרבה מתחים, אינסוף החלטות שיש לקבל והרבה כסף. אני מאמינה שכמתכננת ויוצרת התהליך הזה העשיר אותי וחיזק עוד יותר את תחושת ההזדהות עם הלקוחות. גם היום, בכל פעם שאני פותחת את דלת הבית, אני מופתעת, נזכרת לשנייה איך זה היה נראה פה פעם וכמה זה יפה היום ואיזה כיף שאנחנו גרים פה, ואז תוך שתי דקות נשאבת לחיים עצמם ומתחילה לארגן את הבית.