הדיירים: בני זוג וארבעת ילדיהם.
הבית: הבית נבנה במקור בשלהי המאה ה-19 והוא אחד הבתים הראשונים שנבנו בשכונת נווה צדק בתל אביב. באזור זה לכל בית שתי חזיתות הפונות לרחובות מקבילים וצרים מצפון ומדרום, ושני קירות משותפים (אטומים) עם הבתים השכנים ממזרח וממערב. הבית עומד על מגרש מלבני וארוך (כ-28.5 מטר על 8.5 מטרים), ובמקור נבנה כבית בן קומה אחת עם גג שטוח, חצר קדמית (צפונית) וחצר אחורית (דרומית) שפנתה למסילת הרכבת העות'מנית. בשנות ה-30 של המאה ה-20 שטח הבית הוגדל לכ-250 מ"ר, כולל הרחבת קומת הכניסה, בניית קומה שנייה בשילוב מרפסת גלריה, מגדל מדרגות חיצוני וגג רעפים, וחלוקת הבית המורחב לארבע יחידות מגורים. בחלוף השנים סבל הבית היפהפה מהזנחה ובמסגרת התוכנית המפורטת החלה על שכונת נווה צדק (משנת 1991), נכלל הבית באזור לשימור.
החזון: בני הזוג חלמו במשך זמן רב על בית במבנה בעל אופי ייחודי בנווה צדק. הם חיפשו לא מעט אחר בית שאפשר יהיה להרחיבו כך שיכלול חדרי שינה נפרדים לכל הילדים, חדר שינה מרווח ונעים להורים, מטבח גדול במיוחד, חלל משחקים גדול, בריכה קטנה, חללי אירוח ומספר חללי חוץ פרטיים. האתגר הגדול היה למצוא איזון בין גודל חללי הפנים לגודל חללי החוץ כך שהרצונות השונים של בני הזוג יקבלו מענה, ולהצליח ליצור פרטיות בבית הנמצא במרקם עירוני צפוף. אתגר נוסף היו הפרופורציות של המגרש המלבני, שדווקא צלעותיו הארוכות הן קירות אטומים, המשיקים לבתי השכנים, וצלעותיו הקצרות פונות לרחובות השכונה, מה שהצריך פתרון יצירתי להכנסת אור טבעי לבית. העובדה שהבית נכלל באזור לשימור הכתיבה עמידה בדרישות תכנון ייחודיות ותיאום התהליך כולו מול מחלקת השימור של עיריית תל אביב. רצינו לשמור על אופייה של השכונה ההיסטורית ועל הקסם האירופי של הבית, המהול בניחוח הים תיכוני, וגם ליצור סיפור ייחודי. המשרד שלי "מירב גלן אדריכלית" היה אחראי על התכנון האדריכלי של הבית ומשרד "דנה אוברזון אדריכלים" היה אחראי על תכנון ועיצוב חללי הפנים.
משך השיפוץ: 5 שנים, מתוכן שנתיים וחצי שיפוץ בפועל.
בשלב הראשון נהרס מגדל המדרגות המסיבי שלמעשה עמד בין הבית לבין הרחוב, פורקו גגות הרעפים הקיימים לטובת הגבהת הבית, וקירות הפנים נהרסו. הבית הוגדל לכ-580 מ"ר (מתוכם כ-190 מ"ר מתחת לקרקע). עם זאת, חלקו הצפוני של הבית שומר כולל הגובה הכללי, החלוקה לשתי קומות מעל הקרקע ומרפסת הגלריה. פרטי החזית, בהם החלונות ודלתות העץ ופרטי המעקה, שוחזרו. מפלסי החצר הקדמית, שהייתה גבוהה בשני מטרים מהרחוב, תוכננו מחדש.
חלקו הדרומי של הבית נבנה כאגף חדש ובו שתי קומות עד לקו הרחוב ועליית גג בקו נסוג ממנו, לטובת מרפסת גג. בשל מגבלות שימור הנוגעות לגובה הבנייה בשכונה, האגף החדש נמוך מהאגף הישן. בחזית הדרומית עוצבו חלונות ודלתות העץ בהתאם לפתחים המשוחזרים בחזית הצפונית, וגג הרעפים החדש נבנה בהתאם להנחיות תוכנית השימור. מתחת לכל המבנה נבנה מרתף ונוספה חצר קדמית מונמכת כדי שיחדרו אליו אור טבעי ואוויר. בתקופת הבנייה הוחזק הבית באוויר תוך תמיכה בבתים השכנים.
בין האגף הישן לאגף החדש נמצא הפטיו – לב הבית. למעשה, תכנון הבית התחיל ברעיון הפטיו, שיאפשר חדירת אור טבעי נוסף וישמש מקום פרטי ואינטימי לדיירים. בני הזוג אהבו את הרעיון ותוך זמן קצר גם החלטנו על הגודל שלו. עיקר ההתלבטות היה לגבי עיצוב הפתחים. בסופו שלו דבר הוחלט ליצור פטיו התחום בדופן אחת שמשותפת לבית ולבית השכן ממזרח, ושלוש דפנות בעלות שלד פלדה וחלונות ברזל לכל גובהן, המאחדות בין כל חללי הבית העוטפים אותו. הרעיון היה ליצור ניגוד בין חזיתות הבית הפונות לרחובות לבין חזיתות הפנים של הפטיו: חזיתות החוץ הן בחלקן חזיתות מקוריות שעברו שימור ובחלקן חזיתות חדשות שנבנו ברוח הפרטים המקוריים. לעומת זאת, הפטיו תוכנן כחלק מנוגד המספר סיפור אדריכלי חדש.
המבנה השלם כולל ארבע קומות: מרתף ובו חדר משחקים גדול, חדר קולנוע, חדר שירות וכן יחידת אירוח וחדר עבודה הפונים לחצר פרטית נעימה ומוארת; קומת כניסה ובה החללים המשותפים – חדר המגורים, המטבח וחצר הפטיו שמחברת ביניהם; הקומה הראשונה ובה יחידת הורים מצד אחד של הפטיו ואגף הילדים בצדו השני; ועליית הגג שגם בה חדרי ילדים, וכן מרפסת גג המשקיפה אל פארק המסילה.
גרם המדרגות נבנה לצד הפטיו, בצמוד ובמקביל לקיר המשותף עם הבית השכן ממערב, תוך שהוא מגשר בין מפלסי האגף הישן לחדש ומלווה בספריה שתוכננה לאורכו ולכל גובה הבית. בקצה גרם המדרגות יש יציאה למעבר המשקיף אל הפטיו ומוביל לבריכת גג ולמרפסת המשקיפה לשכונה ולים.
>> במדור הקודם: בבית בחבל לכיש יש שני חדרי שינה להורים
דבר האדריכלית: התכנון היה רווי שיאים ורגעי סיפוק שהחלו בשלב הרעיוני, המשיכו בירידה לפרטים הכי קטנים והושלמו בביצוע המאתגר. אחרי הסיום הפרויקט התפרסם באתרי עיצוב בינלאומיים כמו Design Boom, האתר Archdaily והאתר Design Milk, אבל הרגע המרגש ביותר מבחינתי היה לקראת סיום הפרויקט, כשחזרתי בדמיוני אחורה בזמן ונזכרתי ביום שבו ביקרתי לראשונה בבית הישן וראיתי את יופיו הקסום מבעד למעטה ההזנחה שלו. נזכרתי בפגישות התכנון והדיונים הרבים שקיימתי עם בני הזוג לגבי עיצוב הפטיו, בפגישות בעירייה, בביקורים הרבים באתר הבנייה ואפילו בביקורים בבית הטבע הסמוך. נעמדתי בלב הבית והרגשתי שהקסם הישן של הבית ההיסטורי קם לחיים ושסיפור חדש יספר מעתה את סיפורו. אני גאה להיות היוצרת שלו.
טיפים: חזון אדריכלי מדויק חייב לשזור בתוכו את החלומות האדריכליים עם החלומות של בעלי הבית. רק כך תושג התוצאה הכי מרתקת. כשמדובר בתכנון חדש של בית קיים (לשימור, או להריסה חלקית, או להרחבה) - אל תלכו נגדו. התכנון החדש חייב לתת כבוד לסיפור הקיים וליצור פרקים חדשים שישלימו אותו באופן הרמוני. צאו למכרז הקבלנים ובטח לביצוע כשיש תכנון אדריכלי מלא ומפורט, כדי להימנע מסימני שאלה בזמן הבנייה וכדי לדייק ככל האפשר את מסגרת התקציב.
פריט אהוב: שום פריט - שולחן, מנורה או חיפוי קיר - לא ישווה לאלמנט העיקרי שעושה את הבית הזה והוא ללא ספק לב לבו החדש של הבית – הפטיו.
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
תכנון אדריכלי: אדריכלית מירב גלן
עיצוב פנים: דנה אוברזון אדריכלים
סטיילינג לצילום: רוני טישלר
ניהול פרויקט – בר-הנדסה אזרחית בע"מ (ערן אלדור ותומר בן טובים)
קונסטרוקטור – בוקי שניר