הדיירים: אני – אדריכלית אלונה נבו סידי, בן זוגי עובד הייטק, ושלושת ילדינו.
הבית: בית ששטחו 180 מ"ר העומד על מגרש של חצי דונם במושב בהרי ירושלים.
החזון: רצינו בית בעל אופי ורוח של הרי ירושלים, שייטמע בסביבה כך שהבית ייראה כאילו צמח מהקרקע באופן טבעי, תוך שימוש בחומרים מקומיים וטבעיים; חיבור בין החוץ לפנים ופרדה בין מרחב ציבורי לפרטי תוך הכנסה מקסימלית של אור, נוף וצמחייה אל פנים הבית; בית שנותן תחושת חופש ומרחב אבל בו זמנית מייצר אינטימיות וחום עוטף. לצורך כך הקפדנו על מיקום המבנה במגרש תוך התחשבות בכיווני אור, אויר, נוף ופרטיות.
משך התהליך: כשנתיים, מהתכנון ועד סיום הבנייה.
עבודת התכנון החלה קודם כל בהתבוננות מעמיקה בסביבת המגרש, כיווני האויר והאור לאורך כל עונות השנה. ההחלטה הראשונית והבסיסית הייתה לתכנן את הבית סביב שתי חצרות: "חצר חורף" ו"חצר קיץ". "חצר החורף" היא החצר האינטימית שנוצרה בין קירות הבית לסלע הטבעי של ההר, מוגנת מהרוחות החזקות ונהנית משמש דרומית נעימה בחורף. "חצר הקיץ" היא החצר שפונה צפונה, לנוף השפלה עד הים, ונהנית מבריזה נעימה בימי הקיץ. בהמשך אספתי מידע להחלטות פרקטיות הנובעות מאורח החיים של הדיירים, כמו היכן למקם את הפונקציות הציבוריות כמו מטבח וסלון.
הקדשתי תשומת לב רבה להטמעת הבית בסביבתו, הן מבחינת התכנון והן מבחינת החומרים, ובחרתי בחומרים טבעיים בעדיפות גבוהה לחומרים מקומיים. כך, למשל, חזיתות הבית וחלק מקירות הפנים חופו באבן טרסה מקומית פשוטה בגוני אדמה עמוקים, המשתנים לאורך שעות היום ולאורך עונות השנה. נעשה שימוש רב בעץ: המעקה עשוי מסנדות של אקליפטוסים, שידה גדולה נבנתה מקרשי בניין ממוחזרים, המטבח ושולחן האוכל עשויים מעץ אלון גושני. גם הצמחייה נלקחה בחשבון בתכנון הבית. הבית מקושט בחומרים טבעיים, בהם ענפים, צדפים, אבנים וקוצים, לצד חפצים רבים שנקנו בשוקי פשפשים בארץ ובעולם.
הבית ממוקם כ-4 מטרים מעל הרחוב, ולכן בכניסה למגרש עולים במדרגות המזכירות סמטה צרה בירושלים. ככל שמתקרבים לכניסה לבית, הסמטה הולכת ונפתחת – תחילה לחצר ביניים קטנה ובה עץ אלון מצוי, ואז לרחבת הכניסה הגדולה המקורה בקורות עץ מסיביים המעוטרים בוויסטריה ובה עץ זית עתיק. דלת הכניסה לבית עשויה מברזל צבוע בתכלת בהיר ומעוטרת ויטראז’ים צבעוניים, ומולה נמצאת "חצר החורף" ובמרכזה עץ אלון אנגלי גדול. העץ משיר את עליו בחורף ומאפשר לאור השמש להיכנס פנימה. כמו הדלת, כל החלונות צבועים בתכלת חיוור.
המרחב הציבורי של הבית כולל ממבואה, סלון (הממוקם בין "חצר החורף" ל"חצר הקיץ" ונגיש לשתיהן), ומטבח. מהמטבח יש יציאה ל"חצר הקיץ" שבה עץ לימון גדול וגינת תבלינים. משמאל לכניסה ניצבת ספרייה המפרידה בין המבואה ליחידת ההורים ולחדר העבודה. הרצפה במרחב הציבורי מחופה באבן טבעית לא מלוטשת בגדלים שונים עם רווחים גדולים ועמוקים מהרגיל בין האבנים כדי להדגיש את עוביין.
>> במדור הקודם: "לשפץ זה כמו בוטוקס": הדופלקס של עינת שרוף
יחידת ההורים ממוקמת בחציה מול החלון הגדול שפונה ל"חצר החורף" ופונה לצד המזרחי והפרטי יותר של המגרש. רצפת חדר השינה מחופה בפרקט עץ אלון גושני, ובחדר יש ארון בגדים גדול השקוע בקיר ויוצר מראה של קיר עץ גדול, מבוקע, מנוסר רוחבי ומולבן קלות. בחדר הרחצה הרצפה מחופה באריחי בטון בצבע תכלת-צהוב.
גרם מדרגות מחופות עץ אלון מוביל לקומה העליונה בבית. המעקה האוורירי עשוי מסנדות עץ שיובשו כארבעה חודשים בתנור שמש. הרצפה בקומה זו מחופה בפרקט עץ אלון צבוע לבן. במרכז הקומה יש חדר משפחה וממנו יש יציאה למרפסת המשקיפה ל"חצר החורף". מסביב לחדר המשפחה נמצאים חדרי הילדים, שלכל אחד מהם מרפסת צרפתית קטנה ובה ספסל, וכן חדר רחצה גדול שמחובר לחדר כביסה.
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
פריט אהוב: כלי הקרמיקה של רותי ברוט ודליה בן מיור.
דבר האדריכלית: התהליך היה מלא בהתרגשות ויצירה, תהליך של גילוי, התנסות והתפתחות יחד עם הפרויקט, התנסות בחומרים יוצאי דופן בסביבה מלאת השראה.
תכנון ועיצוב: אדריכלית אלונה נבו סידי
מפקח: איל בן מלך
עבודות אמנות בבית – סטודיו ענת גופר, מושב טל שחר
נדוניה עתיקות, תל אביב
