הם התגוררו בבית קרקע במושב ליד רחובות, ניהלו קריירות אינטסיביות בחברות מובילות, והחלום על רילוקיישן עמד להתגשם. כשנולד להם בן אחרי שתי בנות, בני הזוג בשנות ה-40 לחייהם קיפלו את החיים שלהם לתוך כמה מזוודות ונסעו לארץ קרה באירופה כדי להתחיל פרק חדש וטוב. הם התמקמו בבית יפה, נהגו במכוניות חדשות והג'וב נראה מבטיח, אבל מהר מאוד החלום המתוק הפך לחלום בלהות. בנם התינוק אובחן עם מחלה נדירה, שכללה אשפוזים תכופים בבתי חולים. "אחרי גילוי המחלה החלטנו לחזור ארצה למושב", מספרת האם. "היינו שבורים, אבודים וחסרי אונים מול הסבל של התינוק שלנו. בארץ הוא אובחן עם תסמונת נדירה, שאחד מביטוייה הוא שיתוק מוחין קשה".
בתוך חוסר הוודאות הגדול ביקשו בני הזוג לדבר עם הורים לילדים סיעודיים שיפזרו במעט את הערפל הכבד. הם פגשו אימהות לביאות שתיארו להם את ההתמודדות והאתגרים הצפויים להם. "הן אמרו לנו: 'קיבלתם את אחד הקשיים הגדולים להורים, אבל יש בכם את הכוחות להתמודד". כולן צדקו אבל אמא אחת התעקשה שהשלב הראשון בדרך הארוכה הוא בניית בית מונגש - בית שיתאים לצרכים המשתנים של בננו ושלנו. שזה ייתן לנו הרבה שקט".
>> בית הגולשים בתל אביב: שלושה מפלסים ושלוש חצרות
הבית נבנה בשבילו אבל גם בזכותו
המגרש שנרכש נמצא בקצה ישוב סמוך בשפלה ההררית. שטחו כדונם והוא היה מבודד וטבל בצמחייה טבעית ובשדות פתוחים. "בניית בית מעולם לא הייתה בתוכניות שלנו. זה נראה לנו פרויקט גדול מדי ומורכב מדי", משחזרים בני הזוג, "אז עכשיו, עם כל הטיפול בילד קטן עם צרכים מיוחדים, זה נשמע עוד פחות הגיוני, אבל מה שהאמא המדהימה הזו עוד אמרה לנו הוא שמעבר לזה שנבנה בית שיתאים לצרכים שלנו ויאפשר להכניס מטפלת סיעודית ואת כל הפעילויות שנדרשות לטיפול בילד שלנו, הוא גם יבטיח שיהיה לו מקום בטוח ומוגן משלו בכל גיל, והמחשבה שנוכל לבנות לו יחידת דיור מותאמת לחייו הבוגרים נתנה לנו את הכוחות ואת הדרייב להתחיל בבנייה".
בשלב ראשון גויס לפרויקט המפקח רועי הראל, והוא גם זה שהמליץ לבני הזוג על האדריכלים, משרדם של שחר-רוזנפלד אדריכלים. כבר במפגש הראשון עם זוג האדריכלים יעל שחר וליאור רוזנפלד, גוללו בני הזוג את סיפורם וביקשו לתכנן בית שיהיה קודם כול נגיש ונוח עבור בנם - שכיסא הגלגלים יוכל להיכנס לכל חדר ולעבור בקלות בכל מסדרון, שיוכל לשבת איתם סביב לשולחן האוכל, ושיוכלו לצאת לטייל איתו בחצר הגדולה. מצד שני, הם ביקשו לעצב בית מפנק וכיפי, יחידות שקטות ומזמינות לבנות שהחלו את גיל ההתבגרות וגם היו זקוקות למרחב פרטי משלהן. ולבסוף, "שיהיה מעוצב ואסתטי אבל לא מלוקק. שלא יהיה מושלם, בדיוק כמונו. בית חי, פגום ונושם, להזדקן בו ושיזדקן יחד איתנו".
יעל וליאור היו קשובים וסבלניים לכל הבקשות והחלו במלאכת התכנון בדגש על הנגישות, יד ביד בהתייעצות עם המחלקות הרלוונטיות במועצה המקומית גזר (רווחה, וועדה לתכנון ובנייה) ורועי המפקח ליווה בכל צעד ופיקח על בעלי מקצוע מעולים ורגישים, כמו שמעון יוסף החשמלאי ורונן לנגליב הנגר האומן. בנוסף, "זוג חברים קרוב, עם ניסיון בבנייה ועיצוב, ותוך רגישות רבה מילאו תפקיד מרכזי באירוע, נרתמו למען ההצלחה של הפרויקט, והיו מעורבים בשלבי הבנייה. אין אבן שלא נבחרה בלי להתייעץ איתם", מתארים בני הזוג.
למגרש המבודד נסלל כביש במיוחד לדיירי הבית ולאורחיו. הבית המתפרש על 400 מ"ר נבנה בצורת האות L, המייצרת מעין מסגרת לסביבה הטבעית. בצלע הארוכה מוקמו היחידה של הבן ויחידת ההורים, בצלע הקצרה יותר הוצבו פינת האוכל, המטבח והסלון. דלת הכניסה לבית, העשויה פלדה עם חיפוי פח אלומיניום, נמצאת בחיבור שבין צלעות המבנה, וכשהיא נפתחת נחשף לבאים פאטיו ירוק ומואר.
לבקשת הלקוחות לחומרים טבעיים, נבחרה רצפת בטון מוברשת שעורבבה עם אגרגטים (אבנים קטנות) והוסיפו לו מראה מחוספס וגרניטי. "ברצפת הבטון כבר נחרצו סדקים ואנחנו ממש שמחנו, כי הרצפה היא כמו החיים שלנו ואנחנו מייפים את הסדקים וחיים איתם בשלום" מתארים בני הזוג. חזית הבית מחולקת לשתי קוביות, האחת של החלל הציבורי שנצבעה מבפנים ומבחוץ בוושבוץ - טיח מינרלי במראה חולי המתכתב עם הבטון ומוסיף חמימות למבנה. וקובייה נוספת המשמשת לחלל הפרטי שחופתה בטיח בגוון לבן שבור ובקורות עץ.
צבעים מרגיעים והרמוניים שולטים במרחב
חדרו של הבן בגודל 35 מ"ר, הכולל חדר רחצה, הונגש והותאם לצרכיו. חלונות גדולים מכניסים הרבה אור וצמחייה ירוקה מצד אחד, וזכוכיות עבות מבודדות רעשים וטמפרטורה בהתאם לעונה מצד שני. כמו כן, תוכננה כניסה ישירה מהחניה לחדרו ומעלית המובילה לקומת המרתף. בגינה רוצפו שבילים ייעודיים לטיול, ובבריכה הוקצה אזור רדוד המתאים לטיפולי הידרותרפיה. נוסף לכך, תוכננה יחידת דיור עבורו במרתף עם חצר אנגלית למגורים עתידיים.
בחלל הציבורי הושקעה מחשבה רבה כדי שיהיה שימושי, נגיש נעים ומזמין. "ידענו שנרבוץ ונשרוץ בו", אומרים בני הזוג. לחלל נבחרה סקאלת צבעים טבעיים בגוני חום, חול ועץ טבעי, המייצרת שקט ויזואלי ומשתלבת בנוף הנשקף מוויטרינות הענק.
המטבח מרווח ופונקציונלי עם הרבה מקום לאחסון (בהם כל מוצרי החשמל שנרכשו ב"סבוי"). ארונות מרצפה עד תקרה עשויים מעץ פורניר אלון, ושני משטחי עבודה משיש אפור מעונן הוצבו זה מול זה (שיש הרצל רוקח). אחד מהם משמש גם כאי. בפינת האוכל הוצב שולחן אוכל מרשים מעץ אלון באורך 3.60 מטר עם אפשרות להרחבה (מאלון דודו).
בסלון תכננו האדריכלים ספרייה מרחפת עשויה עץ וברזל. הספה בגוני אפור, לבן ושחור מתכתבת עם רצפת הבטון והטיח, והוויטרינות בחלל הציבורי פונות לכיווני מערב ודרום, ומספקות לדיירים מופעי שקיעה יומיים ואת חילופי העונות בפרדסים והשדות.
חדר המאסטר של ההורים צופה לבריכת האינפיניטי ולצמחייה הישראלית בחצר, והוא כולל חדר רחצה בצבע אפור ומוקה וחדר ארונות בעיצוב נקי. כדי להכניס חום לחלל חופה אחד הקירות בעץ, ושולבו פריטי טקסטיל ואקססוריז.
המדרגות לקומת המרתף חופו פרקט, שממשיך גם לרצפת המרתף, והמעקות עשויים רשת ברזל. חצרות אנגליות מקיפות את המרתף, מכניסות אור טבעי למרחב ומספקות יציאה למרפסת.
"הפרויקט היה מורכב ומאתגר אבל איך שנכנסנו לגור בבית, דברים התחילו להסתדר. הבאנו מטפלת שתסייע בטיפול הסיעודי, הבנות, שהפכו בינתיים לעלמות חן, אוהבות את המרחב הפרטי שלהן, ובחללים המשותפים אנחנו נפגשים ונהנים כמשפחה", מסכמים בני הזוג. "זה לא הפחית מהקושי ומהאתגרים, אבל הייאוש הופך להיות יותר נוח. זה לא רק בית יפה שאנשים נכנסים ומתפעלים, זה בית שיעל וליאור האדריכלים חשבו בו על כל פרט. לפעמים אני מסתובבת בו ועדיין חושבת 'שאנחנו ברי מזל להיות במסע הזה עם אדריכלים שלא רק תכננו בית יפה, אלא בית שמתאים לצרכים המיוחדים שלנו" ועל כך אני מכירה להם תודה ענקית. לבננו הקטן, שהוא אור גדול, יש את התנאים הכי טובים ולכולנו הבית משמש כמפלט. כשמתרחשת טראומה שכזו, אתה מרגיש לפעמים שהרכבת המשיכה לנסוע ורק אתה תקוע בתחנה. אז לפחות עצרנו בתחנה ישראלית יפה ומפנקת, ולשמחתנו היא מלאה בעוברי אורח אהובים שרוצים לבלות איתנו ובביתנו".
תכנון ועיצוב: שחר רוזנפלד אדריכלים
סטיילינג לצילום: מאיה ליבנת הרוש
פיקוח: רועי הראל
נגר: רונן לנגלי
מוצרי חשמל: סבוי, מוצרי חשמל ואלקטרוניקה