גיל גרוסמן, מבט לבריכה (צילום: איתי סיקולסקי)
טשטוש גבולות מוחלט ומפתיע בין פנים לחוץ|צילום: איתי סיקולסקי
גיל גרוסמן, סלון עם מרפסת (צילום: איתי סיקולסקי)
ניגוד החריף בין קווים ישרים וצורות רבועות|צילום: איתי סיקולסקי
 "אינני אדריכל ומעולם לא עסקתי באדריכלות באופן מעשי לפני שתכננתי את הבית, אבל מאז ומעולם נמשכתי אל התחום. אני קורא ספרות מקצועית, מבקר בתערוכות ובבתים מעניינים", כך מספר בעל הבית בעמק חפר, שהחליט לחזור להתגורר בישראל, אחרי 20 שנה בהולנד, ותכנן את בית החלמות שלו בעצמו.

כדי לממש את החזון, נעזר בעל הבית בתוכנת שרטוט המשמשת לאדריכלות. כדי להתאים את תכניותיו לפורמט הנחוץ להגשת התוכניות, הוא נעזר באדריכלית, והיא שהכינה גם את תוכנית העבודה. אין ספק, התוצאה עוצרת נשימה.
גיל גרוסמן, מבט כללי (צילום: איתי סיקולסקי)
מהסלון נפתח נוף מרהיב |צילום: איתי סיקולסקי
גיל גרוסמן, סלון (צילום: איתי סיקולסקי)
הפנים מוחצן, מפעים, פתוח לכל עבר|צילום: איתי סיקולסקי

לא ברור איפה נגמר הפנים ומתחיל החוץ

הבית, שנועד לשמש את הדייר ובניו, ולארח את חבריו הרבים הנודדים בעולם, מבוסס על שלושה עקרונות יסודיים: טשטוש הגבולות המוחלט והמפתיע בין פנים לחוץ, הניגוד החריף בין קווים ישרים וצורות רבועות לבין קווים אורגניים וצורות אמורפיות, והתצפית אל הנוף – אל הים מהמערב ואל שמורת הטבע היפהפייה הנמצאת בסמוך, מצד צפון־מערב.

גיל גרוסמן, מבט מלמעלה גובה (צילום: איתי סיקולסקי)
הקומה השנייה מגיעה לשיא גובהה רק בחזית האחורית. ריצוף: פלס דיזיין|צילום: איתי סיקולסקי
גיל גרוסמן, מבט מלמעלה (צילום: איתי סיקולסקי)
ומתעקלת בזווית אל עבר נוף הים|צילום: איתי סיקולסקי
גיל גרוסמן, מעקה (צילום: איתי סיקולסקי)
מבט מסחרר ממעלה המדרגות|צילום: איתי סיקולסקי

החוויה המרכזית האופפת את המבקר היא החיבור המוחשי בין פנים לחוץ. החזית הפונה אל הרחוב מופנמת ומתכנסת בתוך עצמה, נטולת פתחים, משדרת צניעות יחסית ומתנשאת לגובה של קומה אחת בלבד. הפנים: אקסטרוברטי, מוחצן, מפעים, פתוח לכל עבר. הקומה השנייה מגיעה לשיא גובהה רק בחזית האחורית, כשהיא מתהווה בשיפוע לאורך הבית ומתעקלת בזווית אל עבר נוף הים, כמו גל החוזר אל החוף. והבריכה השטוחה הבנויה בחצר, גם היא אל מול הנוף, נראית לעתים כחלק מוחשי מהגינה ולעתים כחזית אחת עם פנים הבית.

גיל גרוסמן, מבט לסלון (צילום: איתי סיקולסקי)
מטבח פתוח אל הסלון הצבעוני|צילום: איתי סיקולסקי
גיל גרוסמן, שולחן בר (צילום: איתי סיקולסקי)
אי עצום המשמש גם כשולחן |צילום: איתי סיקולסקי
גיל גרוסמן, כסאות בר (צילום: איתי סיקולסקי)
עם כסאות בר גבוהים|צילום: איתי סיקולסקי

גיל גרוסמן, מטבח (צילום: איתי סיקולסקי)
וגם כיחידת מטבח|צילום: איתי סיקולסקי

"לרצפת בטון אופי ייחודי והיא נותנת את הרקע המתאים לעיצוב ולאווירה של כל החלל", מסבירה גלית שול מחברת פלס דיזיין, האחראית לריצוף בבית. "לבטון הוכנסו חומרים משפרי התייבשות ומונעי סדיקה לקבלת מראה יוקרתי ומוקפד וההחלטה להמשיך את רצפת הבטון המוחלק ולצאת גם למשטחי החוץ והבריכה תורמת לזרימה ולתחושת המרחב בבית".

ממש בכניסה ניצב פטיו עצום ממדים, שעץ הנטוע בתוך רצפת הבטון מסמל את גבולותיו התחתונים ומִפתח גדול של 15 מטרים רבועים מתנשא מעליו. בתוך הסקיי לייט הפתוח נעלמת  לחלוטין תקרת זכוכית, הניתנת לסגירה בימי החורף באמצעות שלט רחוק.

גיל גרוסמן, עץ ננסי (צילום: איתי סיקולסקי)
עץ הנטוע בתוך רצפת הבטון מסמל את גבולות הפטיו. ריצוף: פלס דיזיין|צילום: איתי סיקולסקי
גיל גרוסמן, מסדרון (צילום: איתי סיקולסקי)
הפטיו בנוי כטרפז|צילום: איתי סיקולסקי

גיל גרוסמן, חדר שינה (צילום: איתי סיקולסקי)
פרטיות בסוויטות|צילום: איתי סיקולסקי

מרגע שעבר בדלת הכניסה חווה המבקר תחושה של חוץ, וצורתו של הפטיו, הבנוי כטרפז, מושכת אותו באופן לא מודע להישאב פנימה, אל הסלון. מהסלון נפתח לפניו הנוף המרהיב ממערב – הים והשמורה – ושוב נשאב המבקר הלאה, החוצה. הסלון פתוח כולו גם למטבח, וכך, במהלך כמו־מתעתע, הכניסה היא למעשה יציאה, והיציאה – כניסה. השאלה איפה נגמר הפנים והיכן מתחיל החוץ היא השאלה הראשונה ששואל כל מי שמבקר בבית לראשונה.

גיל גרוסמן, פינת ישיבה (צילום: איתי סיקולסקי)
פינת ישיבה מול הים, הבריכה והשמורה|צילום: איתי סיקולסקי
גיל גרוסמן, חלון (צילום: איתי סיקולסקי)
ירוק מכל הכיוונים|צילום: איתי סיקולסקי
גיל גרוסמן, פינת ישיבה לבנה (צילום: איתי סיקולסקי)
לבן על המים|צילום: איתי סיקולסקי

גיל גרוסמן, בריכה (צילום: איתי סיקולסקי)
הבריכה כחלק מפנים הבית|צילום: איתי סיקולסקי

 

ימינה לאגף הילדים, שמאלה לסוויטות האורחים

בבית שש סוויטות, שכל אחת מהן מתוכננת כיחידה עצמאית. הוא נועד לשמש את ילדיו של גרוסמן גם כשיגדלו, ולהעניק לאורחים תנאים של חמישה כוכבים, באווירה מוכרת, פרטית ואינטימית. מייד אחרי מבואת הפטיו פונים הילדים ימינה, אל אגף נפרד הנחבא מאחורי דלת נסתרת, והאורחים – שמאלה, אל האגף הנפרד שלהם. בקומת הקרקע מצוי חדר כושר גדל ממדים, מצויד ומאובזר לעילא. הקומה השנייה, הצופה אל הנוף, צפה לגמרי מעל קומת הכניסה – באמצעות קורות דרוכות, ובלי אף עמוד שיקטע את הרצף ויחבל בתחושת הפתיחות.

גיל גרוסמן, פינת ישיבה בחוץ (צילום: איתי סיקולסקי)
פינות ישיבה מפנקות|צילום: איתי סיקולסקי
גיל גרוסמן, חוץ (צילום: איתי סיקולסקי)
צמחייה פראית|צילום: איתי סיקולסקי
גיל גרוסמן, כניסה (צילום: איתי סיקולסקי)
חזית מופנמת ומתכנסת לתוך עצמה|צילום: איתי סיקולסקי
גיל גרוסמן, עציץ (צילום: איתי סיקולסקי)
מתאים לשמורת הטבע שבחוץ|צילום: איתי סיקולסקי

גיל גרוסמן, עוד חוץ (צילום: איתי סיקולסקי)
שיש מבריק|צילום: איתי סיקולסקי

"כשהראיתי את התוכניות למומחים שונים – מפקחים מטעם המועצה, קבלנים, בעלי מלאכה וקונסטרוקטור", מספר בעל הבית, "כולם אמרו שהרעיון מופרך, בלתי אפשרי לביצוע, יומרני. היום, הם גאים שלקחו חלק בפרויקט."

גיל גרוסמן, עץ בחצר (צילום: איתי סיקולסקי)
החזית משדרת צניעות יחסית ומתנשאת לגובה של קומה אחת בלבד|צילום: איתי סיקולסקי

ייעוץ: אדריכלית מילי אבגי

מתוך הספר: אדריכלים/בתים - אורלי רובינזון

לכתבה הקודמת במדור "בתים יפים": אבן ירושלמית: הבית עם המסלעה 
לכל הכתבות במדור "בתים יפים"