"התוצאה הסופית של התכנון האדריכלי ותכנון הפנים החדש של הווילה התל אביבית, היא בית פרטי מאופק ותרבותי", מסכם האדריכל ובעל משרד האדריכלות, פיצו קדם, שהופקד על תכנונו מחדש של בית בצפון הישן של תל אביב. הבית בן קומה אחת, נבנה במקור בשנות ה-60 על ידי האדריכל זאב רכטר, עבור משפחתו, והתאפיין בתוכנית סדורה של קורות בטון אורכיות חשופות כלפי פנים וחוץ. עם השנים נוספה לבית קומת מגורים חדשה, כך שצורתו המקורית התמוססה ועקרונות התכנון המודרני נזנחו.
דיאלוג בין הבית לרחוב
המשפחה שרכשה את המבנה המוזנח והישן, ביקשה לתכנן לעצמה בית מחודש, ולאחד את כל החלקים (שתי הדירות) ליחידה אחת ומגובשת הן מבחינה פרוגרמטית והן מבחינה עיצובית. "עם המצב הזה של בית מופשט מרעיונותיו המקורים, מנותק מכל חלקיו, נתבקשתי כאדריכל הפרויקט להתמודד", מסביר קדם. "הרעיון המרכזי היה לאו דווקא לשמר את הבית והצורניות הקיימת, אלא לשמר את רוח התכנון המקורי", הוא מוסיף. לפיכך תוכננו מחדש חזיתות הבית וחללי הפנים. הגריד האופקי נותר על כנו והועצם על ידי יצירת חלל כפול רחב ידיים החוצה אותו לאורכו.
בחלל מוקם גרם מדרגות שחיבר את כל מסות המבנה ליחידה אחת, וספרייה עצומה נתלתה לאורך כל הקיר והדגישה את גודלו. "שמרתי בקנאות על קורות הבטון המקוריות ועל הסכמה הברורה", מפרט קדם. "כל חלוקות הפנים לחדרים ולפונקציות השונות שולבו כך שלא יחרגו מהגריד האופקי. פרצתי פתחים חדשים המאפשרים מבטים מחוץ לפנים ושוב החוצה, על מנת להדגיש את אורכיות הקווים והאלמנטים האדריכליים השונים".
בחזית הארוכה הפונה לרחוב נוצר דיאלוג בין המבנה לסביבתו; באמצעות התקנת כנפי אלומיניום ורטיקליות הנעות על צירן, מתאפשר חיבור ויזואלי בין דיירי הבית להולכים ברחוב, וטשטוש החיץ בין הפרטי לסביבה. תנועת הכנפיים מאפשרת חדירת אור בזוויות משתנות במהלך היום, ועל ידי כך הפחת חיים ודרמטיות בחללים המאורגנים ובארכיטקטורה המאופקת.
"בית בעל קנה מידה אנושי"
בעל הבית הוא איש תרבות וספר, בעל אוסף ספרים גדול, שביקש לשלב את אהבתו בנוף היומיומי בבית. "לשם כך הוחלט לבנות ספרייה פשוטה מפח באורך 12 מטר, שעוביה לא מורגש והיא מעמידה את הספר במרכז ונותנת לו כבוד ומקום", מתאר האדריכל רז מלמד. הספרייה האנכית נתלתה על הקיר בשטח של 50 מ"ר.
בחירת החומרים לבית הייתה מאוד קפדנית וכללה חומרים ללא תג אופנתי. רצפת הבטון והקורות החשופות, המדרגות והמעקות מברזל שעברו תהליך החלדה ארוך, שימוש חוזר בלבני הסיליקט המקוריים ומתכות במרחקים שונים, כלו אלו סייעו לגשר על שתי התקופות של הבית בעבר ובהווה. "בתכנון המחודש ניסיתי לכתוב או להגיש מאין גרסה אישית ועכשווית של מבנה מגורים פרטי בעל רוח התקופה המודרניסטית והסגנון הבינלאומי", אומר קדם. "זהו בית בעל קנה מידה אנושי וחללים אנושיים, חף מקישוטיות יתר ומפטפטת עיצובית. בית בעל ניקיון וצמצום הן רעיוני והן צורני, המשקף ערכים ארכיטקטונים וערכים חברתיים שקשה למצוא בתקופתנו אנו". 
תכנון מבנה במקור: זאב רכטר 1959
תכנון: פיצו קדם אדריכלים
צוות תכנון: אדריכל פיצו קדם, אדריכל רז מלמד
גודל מגרש: 600 מ"ר שטח בנוי: 300 מ"ר
צילום: עמית גרון
במדור הקודם: 50 גוונים של אפור ולבן
לכל הכתבות במדור בתים יפים
התמונות מתוך הספר "בתים אדריכלים" של אורלי רובינזון וצילה ירון, הוצאת מודן