כשאדם עולה לשמיים, אחת השאלות הראשונות שהוא נשאל בבית הדין של מעלה היא האם "נשא ונתן באמונה". לפי כל הדעות, שאלה חשובה על פי קדימותה ומעמדה, אף שהחיוב לשאת ולתת באמונה איננו חלק מתרי"ג מצוות ואינו מופיע בתורה כמצוות עשה או אל תעשה.בספר תהילים מופיע האישוש לדברים בפרק כ"ד: "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה', וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ. נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה". מדוע מופיעה דרישה להתנהלות באמונה - ולא ביושרה - במשא ומתן, לאילו תחומים היא מתייחסת, וכיצד לא מקדימה אותה השאלה: האם עסקת בלימוד תורה?
מרבה נכסים – מרבה אמונה
הדיון בסוגיית המוסריות היהודית לוקח אותנו לכל הנושאים הכי אקטואליים בהם אנו נתקלים בחדשות מדי יום: גזל, שוחד, מרמה וכו'. אנחנו מביעים תרעומת על מי שלכאורה מתנהל שלא בהגינות, אך לא בהכרח מבינים שהחובה המוסרית נוגעת גם לחיינו הפשוטים, שאינם כוללים עסקים חובקי עולם, עוצמה, השפעה או עושר גדול. פרשנים מסבירים כי החובה לשאת ולתת באמונה שקולה כנגד תרי"ג מצוות ונוגעת לכל אדם ואדם. את מי היא מחייבת ובמה היא עוסקת?
אמונה ואמינות
המילה אמינות, שבאה משורש "אמן", קשורה קשר עז לאמונה. בתפיסה היהודית, אף שקיימת חובת השתדלות למען הפרנסה, אין ספק שכל פרנסתנו מגיעה משמיים ולכן אין צורך לנהוג בתחבולות ובדרכי מרמה. זו גם הסיבה שהחובה איננה לשאת ולתת ביושרה, אלא באמונה.
בעשרת הדיברות מופיע הדיבר השמיני: "לֹא תִגְנֹב". הרי לכאורה, יש כאן מצווה שהייתה אמורה להספיק כדי להורות על אמינות והימנעות מגזל, אך חובת משא ומתן באמונה היא מקיפה יותר וכאמור, לא פחות משמעותית. מי שאיננו גונב לא מקבל פרס. מנגד, למי שנושא ונותן באמונה יש שכר רוחני וגשמי אדיר.
בספר שמות ט"ו נכתב: "אם שמוע תשמע לקול ה' אלוקיך והישר בעיניו תעשה". הרמב"ן מפרש את "כל הישר בעיניו תעשה" ואומר כי כל הנושא ונותן באמונה ורוח הבריות נוחה הימנו מעלה עליו הכתוב כאלו קיים כל התורה כולה". כלומר, כל עיקרי תורה תלויים בקיום חובה זו.
זהיר במילותיך וכן בכוונותיך
למרות שאנו עוסקים ב"משא ומתן" הדרישה איננה קשורה רק לעולמות המסחר והעסקים ולענייני עושר, אלא לאורח החיים ולהליכות של כל אחד ואחת מאיתנו. למשל, משא ומתן באמונה הוא החובה לדבר אמת ורק אמת טהורה. להתנהל בנחת עם הבריות – לא לכעוס ולא לצעוק. להימנע מגוזמאות, אפילו אם רק לשם הסיפור ולא לצורך רווח ממוני, ומנגד, לא להשמיץ אחרים. לעמוד במילה ובהבטחה - הן יהיה הן, ולאו יהיה לאו, ולשמור על עקרון "פיו וליבו שווים". אדם יכול להקפיד על מצוות רבות, להתפלל יומיום וללמוד בתורה – ואז לגשת לעמלו כמוכר "פשוט" שמגזים בתיאור איכות הסחורה בידו והוא איננו נחשב נושא ונותן באמונה.
בספר "ראשית חכמה" הורחבה הפרשנות לנושא חובת משא ומתן באמונה ולפיה אדם צריך להיות שמח בחלקו, להימנע מגניבת דעת והטעיית הזולת, לבצע עבודתו בנאמנות ותמיד להשתדל לתת קצת יותר ממה שהוא חייב כדי שחלילה לא להיכשל באיסור גזל. לדוגמה, אם עליך לחייב אדם בחמישים שקלים ו-70 אגורות. חייב אותו רק בחמישים שקלים או הענק לו סחורה בשווי של 51 שקלים. כל אחד על פי יכולתו.
"הבוטח בה' חסד יסובבנו"
אלוהים קובע את מידת הצלחתנו. בספר "מנורת המאור" של רבי יצחק אבוהב נכתב: "הנושא ונותן באמונה - נכסיו מתברכין, והקדוש ברוך הוא מזמן לו פרנסתו, מפני שבני אדם בוטחים באמונתו". כלומר כאשר אנו נוהגים בהגינות ובמוסריות אנו מפיצים את דבר אלוהים וזוכים למעמד של צדיקים. שהרי "צדיק באמונתו יחיה", בניגוד לתפיסה הרווחת, הוא מי שחי ומתפרנס מהאמונה.
החפץ חיים מספר על מוכר דגים שמניח את הדגים שנותרו לו מיום האתמול בראש הערימה בדוכן, כדי שיימכרו קודם. בשיטות מודרניות לניהול סחורה הדבר נקרא FIFO - First In First Out מה שנכנס ראשון יוצא ראשון. אך כאשר אותו מוכר מציג את הסחורה של אתמול כטרייה ומוכר אותה במחיר מלא, הוא עושה זאת מתוך אמונה שאם יגיד את האמת וימכור את הדג במחיר מוזל, הפרנסה שלו תיפגע. הטעות היחידה שלו, על פי החפץ חיים, היא שהוא פועל דווקא מחוסר אמונה ומתוך מחשבת כפירה. "וכי לא הקב"ה הוא זה שהשאיר לו את הדג מאתמול? לא הקב"ה קבע בדיוק, מה תהיה פרנסתו של החנווני באותו היום?".
עשר בשביל שתתעשר
חובת מעשר ביהדות מחייבת להפריש עשירית מהרווחים הכספיים לצדקה. יתרה על כן, היהדות מבטיחה עושר תמורת מוסריות: "עשר כדי שתתעשר", כלומר, תן למי שזקוק לעזרה ותבוא על גמולך.
בסיכומו של דבר, חובת משא ומתן באמונה וכל הפרשנויות המתלוות לה, משלבות את העיקרון המאזן ביהדות - השתדלות למען הגשמיות שאינה פוגעת במידת הרוחניות. אפשר להשקיע כדי להתפרנס, לעשות עסקים ואפילו לקוות להתעשר, אך תמיד יש לזכור שכל מה שיש לנו מגיע מהקדוש ברוך הוא, וכל הקפדה על הגינות ומעשה צדקה הם בגדר עבודת השם באמונה שלמה.