בבריאה היה סדר: ים ויבשה, מים עליונים ומים תחתונים. מים הם מצב נוזלי שאי אפשר לעצב כמו פלסטלינה, למשל. הם פשוט מתפשטים, זו נטייתם הטבעית. וכאן אלוהים מעמיד אותם ומשנה את חוקי הטבע ממש.
העוצמה הגדולה של שינוי סדרי עולם היא בלתי נתפסת. ואם נחשוב גם על בחירת המילים: קריעת ים סוף, ים הסוף, לקרוע את ה"סוף" (במשמעות של קץ. סיום. End) ולהגיע לאינסוף, לעולם שבו אין מגבלות והכל אפשרי. נס של מעל המציאות המוגבלת כמו שאנחנו רואים אותה. בתלמוד נאמר על דברים מסוימים מזונותיו של אדם ומציאת זיווג, שהם קשים כמו קריעת ים סוף.
עם ישראל חנה מול הים ולא היה מסוגל אפילו לחשוב על האפשרות שהמים יתבקעו וייפתח להם מסלול הליכה... הגיוני סה"כ, לא? ממש ככה אנחנו. לפעמים כשהרגל, מעשה, תגובה שאנחנו עושים או שינוי שאנחנו מבקשים נראה לא אפשרי, נראה קשה כמו קריעת ים סוף, מעל לכוחותינו לגמרי.
לא מעט פעמים נרים ידיים, נוותר כשנאמין שהקושי גדול מדי, שהשינוי הוא מעל לכוחותינו, שהפחדים רבים או גדולים מדי.
אז מה עושים?
- קודם כל, משתפים מישהו בפחדים ובקשיים שלנו. זה כבר יוצר הקלה. מילה טובה תמיד יכולה להיות חיזוק גדול! אם יש אפשרות לקבל ייעוץ או טיפול, לכו על זה. יש המון שיטות היום, כל אחת ואחד ומה שמתחבר לכם. NLP, למשל יכול ממש לעזור לנו לשנות דפוסי חשיבה והתנהגות.
- לנשום, ולהציב לנו מטרה בדרך לשם. לפרק למטרות קטנות. אולי באמת הצבנו יעד גדול מדי, אז אפשר לשים יעדי ביניים. שוב, עם עזרה מבחוץ זה קל יותר (היי, עם ישראל ביקש עזרה בכל פעם מחדש).
- להפוך פיל לזבוב. הנטייה שלנו הפוכה, להפוך זבוב לפיל, משהו קטן לגדול. אז בואו נתחיל להתאמן על להקטין את הקשיים שלנו, להפוך פילים לזבובים ואז הרבה יותר קל לנו לעשות שינוי.
- דמיון מודרך, מדיטציה או מיינדפולנס: כאן יש מקום להתחבר לאלוהים שבתוכנו ומסביבנו, ופשוט לבקש. לבקש עזרה מאלוהים הכל יכול, איזו הכוונה, נס קטן, סימן, לצד האמונה שאפשר להגיע לשם. "כל יום קורים ניסים, גם לנו עוד יקרו" שר דני סנדרסון, והוא צודק. תזכרו, אנחנו רק בני אדם, לא מלאכים. מותר לנו לטעות, מותר וחשוב לנו להיתקל בקושי, הוא מוליד בנו דברים חדשים.
לסיכום
בכל יום נולדים ילדים, זה בהחלט נס מעל לבינה האנושית שלנו, נס אדיר. תא קטן פוגש תא אחר, ומתפתח למיליארדי תאים אחרים, כל אחד והתבונה הפנימית שלו, התכונות שלו, התפקיד שלו, עד שהוא הופך לגוף, ישות, שיוצאת לעולם מהרחם בדמות תינוק, שגדל להיות פעוט וילד ונער ואיש.... מדהים לא?
ט"ו בשבט בפתח ואני לא יכולה שלא להתייחס לזה. כל שנה העצים משירים את כל העלים שלהם ונותרים ערומים. כל שנה מחדש. האם הם מתייאשים? ממש לא. הם יודעים, בדרך הטבע שיצמחו ויתחדשו שוב.
הפרשה מסתיימת בבניית מזבח לאלוהים, ומשה שאומר: "וַיֹּאמֶר, כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ" (שמות יז, פסוק טז) כהודיה על כל הניסים שמוזכרים בפרשה (כן, היו עוד הרבה...) וכהנצחה: כשיד אלוהים מתערבת, הכל אפשרי.
ט"ו בשבט שמח, שנזכה לברך על הפירות ולבקש מאלוהים פירות נוספים ומבורכים בחיים.