השבוע חל צום ט' באב. ביום הזה חלו חמשת האירועים הקשים הבאים:
- נגזר על דור המדבר שלא להיכנס לארץ ישראל, בגלל חטא המרגלים
- חל חורבן בית המקדש הראשון
- חל חורבן בית המקדש השני
- חל כיבוש העיר העתיקה ביתר, ע"י הרומאים, אירוע שסימל את כישלון מרד בר כוכבא
- ירושלים נחרשה על ידי טורנוסרופוס הרשע, נציב רומא ביהודה בימי מרד בר כוכבא
מספיק לחשוב רק על חורבנם של שני בתי המקדש, ובאותו התאריך, כדי להבין את גודל האסון.
לפעמים נדמה לנו שברגע אחד נהרס הכול. אבל כמו כל דבר בחיים החורבן חל אחרי תקופה ארוכה של חטאים ועבירות ולא עקב מאורע חד-פעמי. אם נעצור לרגע ונביט על כל מה שקדם להרס, במבט לאחור, אפשר לראות את הכתובת שהייתה על הקיר.
לעצור לפני האסון
משה לא הצליח להיכנס לארץ ישראל, אלא רק לראותה.
פרשת "ואתחנן" נפתחת בתחינה של משה לה' שייתן לו להיכנס לארץ ישראל. תחינתו לא עוזרת והוא זוכה רק לעלות על ההר ולראות אותה כצופה מרחוק, אך לא להיכנס אליה. גם בימי בית המקדש הראשון והשני היו שהתחננו למנוע את ההרס והחורבן, אך לפעמים זה לא מספיק.
בית המקדש הראשון נחרב בשנת 536 לפנה"ס הנוצרית ע"י נבוכדנצר מלך בבל. הסיבה לכך היא עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. שילוב של חטאים קודם כל בין אדם למקום ואח"כ גם בין אדם לחברו. אהבת ה' הייתה יכולה להציל את בית המקדש, אהבה אמיתית. שמירה על החוקים והמצוות יכלה לשמור על בית המקדש הראשון. חלק גדול מאותם חוקים ומצוות מפורטים בפרשת ואתחנן שנקראת השבוע. ולא רק זה, גם עשרת הדיברות מוזכרות פה לעם, לרבות המעמד המפואר של שמיעתן. משה גם מזכיר כל הזמן שהפרת החוקים, המצוות והדיברות מבטיחה גזירות קשות. לצערנו הרב, חורבן בתי המקדש והגלות מעידים שהעונש אכן הגיע.
כולנו אחד
בית המקדש השני נחרב בשנת 70 לספירה הנוצרית, ע"י טיטוס והרומאים. הפעם בשל שנאת חינם, כמו שכולם יודעים.
"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד" (דברים ו', ד'). קריאת שמע הידועה נפתחת במשפט זה. יש פה חזרתיות, ה' מופיע פעמיים. כבר דיברנו בכתבות קודמות על משמעותה של החזרתיות, לא רק בתורה. חזרתיות תמיד באה להדגיש משהו, רעיון, חשיבות של דבר מה. הידיעה שה' הוא האל שלנו והוא אחד ויחיד, האמונה בו יכלה אולי להציל את בית המקדש הראשון. ולא רק זה, ה' הוא אחד איתנו. הוא תמיד חלק מאיתנו. כולנו אחד. אם רק היינו באמת חיים כך, כנראה שגם חורבן הבית השני היה נמנע.
"וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ" (דברים ו', ה') ואל נשכח לא רק לדעת בשכל את הדברים, אלא לחוש ברגש את האהבה האמיתית.
אהבה בשלושה רבדים: לב, נפש, רצון.
הפרשנים אומרים שהם שקולים לשלושה סוגי אהבה: אהבת הטוב, אהבת הערב ואהבת המועיל.
אהבה אמיתית שתסלק את שנאת החינם ותקרב אותנו לבורא עולם.
אהבה היא אהב ה'
"כִּי מֵאַהֲבַת יְהוָה אֶתְכֶם" (דברים ז', ח')
אהבה היא מוטיב חוזר, גם בכתבה של השבוע שעבר וגם בזו שתופיע בשבוע הבא. אהבה היא אהב ה'. והוא אוהב אותנו, אנחנו נבראיו ונבראנו מתוך אהבתו. רק הידיעה הזו, שיש מי שאוהב אותנו בכל יום, בכל שעה, בכל דקה כמה כוח אנחנו יכולים לקבל מזה. על כמה פחדים וחוסר ביטחון אנחנו יכולים להתגבר, וכמה קל לנו יותר לאהוב, פשוט ובחזרה את ה' ואת כל נבראיו.
ונסיים עם עוד קצת אופטימיות: על פי התלמוד הירושלמי, המשיח נולד בתשעה באב ועם בואו יהפוך היום הכול כך קשה, הכול כך טעון הזה, מיום אבל ליום חג ושמחה אינסופיים!
שנזכה להרבה אהבת חינם.