התגובה האנושית למעשי פשע אכזריים היא לנסות ולמקם אותם בנוסחאות חברתיות סדורות. זה קרה בגלל שהוא בא ממשפחה הרוסה או מרקע או תרבות מסוימים. בחלק מהמקרים ננסה גם למצוא את האשם או האחראי ישירות או בעקיפין למעשה. משטרה, רשויות הרווחה, מערכת החינוך. כשיש לנו את מי להאשים יש לנו סדר בבלאגן.
כשדמות הרוצח מתאימה להגדרות הסטריאוטיפיות שלנו אנחנו נושמים לרווחה, העולם נשאר יציב לפי התבניות המוכרות לנו. אבל מה שקרה לפני כשבועיים במגדל שיבש לנו את הכל. בעיצומה של השבת, בליבה של מושבה פסטורלית סמוך לכנרת, במשפחה נורמטיבית, קם אדם ורוצח את רעייתו וילדיו. לא היו סימני אזהרה, לא היו איומים ולא תלונות. לשווא ננסה למצוא את הנוסחה המתאימה שתעזור לנו לשרטט את הפרופיל ממנו צריך להידן זהר לקראת הרצח הבא. ובאין נוסחה כזו רבים מאיתנו נעים בחוסר מנוחה ובצדק. האם ביתנו איננו עוד מבצרנו? האם הבית וההורים שאמורים להיות מקום המבטחים שלנו אינם עוד כאלה?
חכמינו אומרים כי אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות. אין כוונתם להפחית ממידת האחריות של האדם למעשיו בתואנה של אי שפיות, אלא רצונם הוא לחדד באדם את המודעות שלא כל מעשיו הם תוצאה של שיקול דעת, לעיתים אנו פועלים מתוך כעס, פזיזות, בלא מחשבה וחוסר אחריות. זו הסיבה שאנו לעיתים נכשלים, גדולים וקטנים. צופה מהצד שיבחון מעשים אלו ישאל את עצמו בפליאה כיצד זה קרה? הרי התוצאות הקשות של מעשה זה היו ברורות מאליהם, כיצד אדם ממיט אסון על עצמו? התשובה היא מה שמכנים חכמנו "רוח שטות". אין הכוונה לקלות דעת, אלא למשהו עמוק יותר. המהרש"א (רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס, פרשן התלמוד מהמאה ה-16) מסביר את המילה שטות כשקר. רוח שטות היא רוח שמעיפה את האדם הרחק מהאמת.
מודל לזיהוי הפושע הבא
מה היה חסר לקין שרצח את הבל אחיו? לא כלום. ובכל זאת הוא קם והרג את אחיו. האדם איננו תמיד 'האדם החושב', הוא לא תמיד שוקל את מעשיו באופן ראוי ונכון ועל כך הוא משלם לעיתים ביוקר. את המחיר הכבד ביותר משלמים קורבנות הטעות ואחר כך גם המעגלים השונים המקיפים את הפוגע והנפגע. נדמה שתפקידנו כהורים ומחנכים לעת הזו היא לחזור ולשנן את האמת הפשוטה: "עשה האלוקים את האדם ישר" (קהלת). הרוב המוחלט של ההורים, הבעלים והנשים הם אנשים טובים שאוהבים את ילדיהם ובני/בנות זוגם וחפצים להיטיב עימם. מצד שני, לא לעולם חוסן. אין אדם היכול לומר לי זה לא יקרה. חכמינו למדונו "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". אל נחשוב שהפשע הבא נמצא בתוך נוסחה, אל נחשוב שאנחנו יודעים מהי, אל נחשוב שאנחנו יודעים מתי ואיפה יתרחש הדבר.
החיפוש אחר מודלים לזיהוי הפשע הבא אולי נכון בעולמם של סוציולוגים וקרימנולוגים, אבל בעולם האנושי והמורכב בו אנו חיים החטא והכישלון אינם יושבים בתוך נוסחאות, והם אינם מנת חלקם רק של קבוצה זו או אחרת.
אז מי ישמור עלינו מפני רוח שטות? גם לזה אין נוסחה. אני מאמין שיכולים לעזור לנו המטען הערכי שלנו, תחושת האחריות ושיקול הדעת. ככל שנשתמש בהם יותר, הם יהיו זמינים לנו גם בימים של רוחות רעות.