בליבה של כותאיסי, העיר השנייה בגודלה בגיאורגיה, ניצב מבנה מרשים. בית הכנסת הגדול והמפואר שנחנך ב1887 והיה המרכז הרוחני של הקהילה היהודית הגדולה שם, עומד היום כמעט שומם. משה בלוואשווילי הגבאי, שמגיע במיוחד כדי לפתוח את בית הכנסת, הוא מאחרוני הקהילה היהודית העתיקה בעיר. כיום מתגוררות בכותאיסי פחות מ60 משפחות, אבל לפני חמישים שנה מנתה כעשרים אלף יהודים.
"בשבת מתקיימות כאן כל התפילות, אבל באמצע השבוע יש מניין רק לתפילת שחרית" הוא מספר, "בחגים ובפסח מגיעים אולי קצת יותר מתפללים". שוחט, רב ומוהל, דמויות המפתח של כל קהילה יהודית, אין בעיר והם מגיעים מטיבליסי הבירה במידת הצורך.
״אני שומר על מה שנשאר מהקהילה היהודית״ הוא מסביר באנגלית רצוצה את החלטתו לא לעלות לארץ, "אבל יש לי שני אחים בישראל. אני מבקר שם כל שנה".
סיפורה של קהילת כותאיסי הוא סיפורה של יהדות גיאורגיה כולה. אחת הקהילות היהודיות העתיקות, לפי חלק מהדעות אפילו מימי בית ראשון, שנמחקה כמעט לחלוטין. לא בגלל אנטישמיות קשה או אסון גדול, אלא בעיקר מציונות, בשנים שלאחר נפילת מסך הברזל.
״בגיאורגיה כולה היו מאה ועשרים אלף יהודים בסוף שנות ה60, והיום נותרו כ4,000, מתוכם כ3,000 בטביליסי" מסביר הרב מאיר קוזולובסקי, השליח הראשי של חב"ד לטיבליסי. כמו שליחי חב"ד בכל העולם העבודה שלו מתחלקת לשני כיוונים: שימור וחיזוק החיים היהודיים במדינה - תפילות, אירועים בחגים, הפעלת בית ספר יהודי, אספקת אוכל כשר ואפילו יין גיאורגי משובח בהכשר מהודר. אבל לא פחות מכך - הוא מקפיד להיות כתובת עבור אלפי הישראלים שמבקרים במדינה בכל שנה.
״רבים מהמטיילים הישראלים בגיאורגיה הם דתיים. הם באים לכאן בגלל הנופים וההרים, וכמובן הקרבה היחסית לישראל, אבל לא תמיד יודעים בכלל על ההיסטוריה היהודית המפוארת. זו קהילה עתיקה מאד שאולי לא זכתה למספיק כבוד".
יעד תיירותי מועדף
בשנים האחרונות זיהו בגיאורגיה את פוטנציאל התיירים מישראל, ועושים לא מעט מאמצים כדי לפנות לקהל היעד הזה, שנמצא במרחק טיסה של שעתיים ועשר דקות בלבד מנתב"ג לטביליסי.
בבית חב"ד אנחנו פוגשים שניים מהמטיילים הללו שדפקו על הדלת בשעת לילה מאוחרת. שניהם חיילים משוחררים טריים, אחד מהם תושב התנחלות מוכרת ביהודה ושומרון. לכאן הם באים כדי לאכול במסעדה הכשרה, אחת משלוש שפועלות בעיר. מסעדות נוספות הן "קינג דיוויד" ו"ירושלים", וגם הן מגישות אוכל מקומי בגרסה כשרה שלו.
קבוצה אחרת של תיירים אלו יהודים גיאורגים (או גרוזינים, כפי שנקראו לפני המיתוג המחודש), שחזרו למולדת לביקורי שורשים או אפילו יותר מזה. ״זה הביקור השלישי שלנו מאז עזבנו לפני 45 שנה" מספרות לנו שתי נשים מבוגרות בכותיאיסי. הן אחיות. אחת גרה בארה"ב, השנייה בישראל, והתירוץ הרשמי לביקור הוא להכיר את השורשים לדור הצעיר. "הילד צבר, תיכף מתגייס, ועד היום לא ראה איפה ההורים גדלו״.
אתי קרכלי שמנהלת את מסעדת "ירושלים" גרה עד לפני כמה שנים בלוד, אבל קשיי הפרנסה החזירו אותה לטיבליסי ומאז היא מגישה אוכל לתיירים הישראלים וגם לאנשי הקהילה היהודית בעיר.
גם בחניון דרכים מרוחק, במעלה ההרים שבצפון המדינה, אחד הסוחרים מתערב לפתע בשיחה בעברית שוטפת. קוראים לו יוסף, והוא ישראלי ממוצא גיאורגי. "אני מגיע לכאן 3 חודשים בשנה. מתפרנס, עושה עסקים, וחוזר למשפחה שגרה באשדוד".
אבל בממשלת גיאורגיה לא מסתפקים רק במבקרים החוזרים הללו, שמספרם עומד על כמה אלפים בשנה, ומבקשים לפנות גם לתרמילאים ישראלים שנמשכים לטרקים בהרים. בנוסף, הם מנסים להציג בפני הישראלים את עברה היהודי העשיר של גיאורגיה.
בין השאר, מתגאים מאד בתנ"ך לאילשי. ספר תורה עתיק מאד שנמצא בכפר קטן במדינה, ונקשרו בו סיפורים ואמונות שונות. גם היום, הרקע המדויק לגילויו של הספר אינו ברור, אך אין מחלוקת שמדובר בספר עתיק מאד, הקדום ביותר שנמצא בגיאורגיה. עוד שריד לחיים היהודיים שהיו במדינה, ובמובן מסוים נמשכים עד היום, רק על גלגלים.
(הכותב היה אורח ממשלת גיאורגיה)