פרשת השבוע שלנו היא פרשת ”שמיני“ – הפרשה השלישית בספר ויקרא, או בשמו השני ספר ”תורת כהנים“. הפרשה מתארת את המעמד החגיגי של חנוכת המשכן ובאמצעותו, מעלה סוגיה מעניינת של ההכרח החברתי לשמור על כללים שנקבעו ולא "לצאת מגדרנו" ולהסתכן בכך בפעולות בעייתיות.
ממש השנה, סערה החברה הישראלית כולה בעניין משפט אלאור עזריה. חלק מהציבור תמך בו וטען שהוא פעל נכון בכך שירה במחבל פצוע. חלק אחר טען שהוא חרג מסמכות ופעל נגד פקודות הצבא. בפרשה שלנו הדברים פשוטים יותר, הכוח האלוהי הוא השופט. גזר הדין חד וחלק.
בין קודש וחול
אחרי הרבה הכנות מדוקדקות, מקריבים אהרון ובניו הכהנים את הקרבנות ועושים זאת על פי ההוראות המפורטות של אלוהים. כל מעשה המשכן, ובמידה רבה כל דת בתהליך התמסדותה, יוצרת מערך שלם של ריטואלים שיוצרים גבולות והפרדות בין ”קודש“ לבין "חול“ - ״ולֲּהַבְדִיּל בֵיּן הַקדֶֹּשׁ ובֵּין הַחול ובֵּין הַטָמֵּא ובֵּין הַטָהּוֹר״ (ויקרא י׳, י׳). ההוראות קפדניות מאד והטקס מאד ברור ומסודר.
״תֵצֵּא אֵש,ׁ מִלִפְּנֵי יְהוָה, וַתֹכַל עַל-הַמִזְּבֵּח,ַ אֶת-הָעָלה וְאֶת-הַחֲלָביִם; וַיַרְּא כָלּ-הָעָם וַיָרֹּנוּ,ּ וַיִפְּלּוּ עַל-פְנֵּיהֶם״ (ט׳, כ״ד).
ואז, משום מקום יוצאת אש אלוהית ומאכלת את הקורבנות. זהו סימן לכך שהעבודה נכונה והקורבנות רצויים. זהו רגע חגיגי ומפואר. ביום חנוכת המשכן, בטקס הראשון של הקרבת הקורבנות, בשעה שכל העם עומדים וצופים במחזה. הריטואל המורכב מצליח וכולם שמחים ומאושרים. אבל זה לא נגמר כאן.
״וַיִקְּחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב ואֲַביִהו איִשׁ מַחְתָתּו,ֹ וַיִתְּנּוּ בָה אֵש"
השניים צופים במחזה. הריטואל המורכב מצליח וכולם שמחים ומאושרים.
"וַיָשִּׂימוּ עָלֶיה,ָ קְטֹרֶת; וַיַקְּריִבוּ לִפְנֵי יְהוָה, אֵשׁ זָרָה–אֲשֶרׁ לֹא צִוָהּ, אֹתָם״ (י׳, א׳).
בני אהרון הכהנים, נדב ואביהו, מתלהבים. לא מספיקה להם ההצלחה בהקרבת הקורבנות. הם רוצים עוד ומקריבים עוד קרבן. לא לפי ההוראות ובניגוד לכללי הטקס.
״וַתֵצֵּא אֵשׁ מִלִפְּנֵי יְהוָה, וַתֹכַל אוֹתָם; וַיָמֻּתו לִפְנֵי ה׳״ (י׳, ב׳).
התגובה של אלוהים מהירה ואכזרית. אבל המשמעות ברורה - יש לפעול על פי ההוראות. צריך להיזהר מעודף התלהבות. יש אש טובה, ויש אש זרה. צריך מאד להקפיד. לכל חברה אנושית יש כללים וחוקים וצריך להיזהר בהם מאד. בעיקר צריכים להיזהר שלוחי הציבור, שעושים את המעשה הציבורי אל מול הקהל.
גם בצה"ל יש חוקים וכללים.אחד הידועים בהם הוא "הוראות פתיחה באש". כל חייל לומד ומשנן אותם וכל מפקד חוזר עליהם בתדריך לפני הפעולה. כמו בכל מערכת, הפרט חייב לפעול לפני ההוראות. מי שחורג יעמוד למשפט ויענש.
פרשת אלאור אזריה פילגה את החברה הישראלית, כמו בנושאים רבים לפניה, לצדדים בעלי עמדות לכאן ולכאן ויצרה סערה תקשורתית וציבורית. הדברים היו מורכבים יותר וסבוכים. בניגוד לפרשה שלנו, לא יצאה אש משמיים כדי לשפוט. היה משפט צבאי ארוך ומתוקשר ונקבע גזר דין. צריך להיזהר מאד מאש זרה.
הכותב הוא מנכ"ל ארגון בינ"ה.