בשבוע שעבר יצאתי לקניות ובעודי פוסעת בין מדפי רמי לוי, התחלתי לשמוע מילים בשפה לא לי. "put the candy back in place" אמרה האמא לילד שבכה ליד עמדת הטופי, "?where is the onion" שאלה אישה מבוגרת בגיל העמידה.
לאט לאט התחלתי להילחץ מהמחשבה שאולי אני לא נמצאת כרגע בסופר האזורי אלא בפרברי סטמפורד. מי אני? מה אני? איפה אני? שאלתי את עצמי. ואז זה הכה בי. אני בגוש עציון, ממלכת האינגליש והג'יבריש.
בשנת 2016 עלו לישראל כ-4700 עולים חדשים מארה"ב: דתיים וחילונים, רפורמים וחרדים, רופאים, מורים, פסיכולוגים, אמנים, מהנדסים, בקיצור- הכל מהכל. הם עזבו משפחה, בית וחברים והחליטו להגשים את הערכים בהם הם מאמינים ולהתחיל בחיים חדשים בארץ הקודש.
רבות דובר על קשיי העליה: הבדידות, האתגר במציאת עבודה ובעיקר השפה החדשה והמסובכת. אך לדתיים הקושי פוחת מעט. ישנם אזורי מגורים רבים בארץ בהם נמצאות קבוצות גדולות של עולים, שמונות עשרות ואף מאות משפחות אמריקאיות, החיות בקהילה משלהן. אם תגיעו לגוש עציון תוכלו לראות משפחות עולות שהצליחו להגשים את החלום ולעלות ארצה וגם להימלט מקשיי הבדידות החברתית שחווה כל עולה חדש. לפי נתוני משרד העליה והקליטה, עולי ארה"ב בוחרים לרוב לגור בירושלים, בית שמש ממוקמת מיד אחריה במקום השני, תל אביב ממוקמת במקום השלישי, רעננה ברביעי ובמקום החמישי נמצאת מודיעין.
אמנם לפי הנתונים האלו, נראה כי רוב העולים האמריקאים בוחרים להתיישב במקומות עם אוכלוסיה דתית גדולה, אך האם באמת רוב העולים מארה"ב דתיים?
לפי נתוני ארגון "נפש בנפש", המסייע לעולים מצפון אמריקה, כ65% מהעולים מגדירים עצמם דתיים אורתודוכסיים. יתר המשפחות נמנות על הזרמים הרפורמי, הקונסרבטיבי או ללא השתייכות דתית.
אם נבחן את המצב המשפחתי של העולים, נתוני "נפש בנפש" מראים תוצאה הפוכה לגמרי ביחס לרווקים: 70% מהעולים הבודדים מגדירים עצמם חילוניים ורק 30% מהרווקים משתייכים לזרם דתי.
קבוצה נוספת של עולים שאף זכתה לסדרת מערכונים משלה בארץ נהדרת, היא "תגלית". מאות אלפי סטודנטים בגילאי 18-26 מגיעים מכל רחבי העולם לסיור בארץ בן עשרה ימים. לפרוייקט מצטרפים חיילים וסטודנטים ישראלים שעוזרים לצעירים להכיר את ישראל ולהתחבר אליה. לאחר שהסטודנטים חוזרים לארצם הם משמשים כשגרירים שלנו במסע ההסברה העולמי, גם אם אינם מודעים לכך, משום שאין דבר אמין יותר ממישהו שהיה פה וחווה את הדברים על בשרו. בנוסף, אם תהיתם למה פרוייקט "תגלית" כל-כך חשוב, מסתבר שהטיול בן עשרה ימים תרם לכלכלה הישראלית עד כה 4.7 מיליארד ₪. והעובדה החשובה ביותר: כ35% מהעולים לארץ, הם בוגרי הפרוייקט.
אתם וודאי חושבים לעצמכם שמוכרים להם פה סיפורים יפים על ארץ האבות וחלב ודבש שנשפכים מכל פינה וכשהם מגיעים לארץ הם מבינים כמה המצב שונה וחוזרים בחזרה. ובכן, לא! לפי נתוני "נפש בנפש" כ90% מהעולים נשארים בארץ. כן כן, קראתם נכון. רק 10% חוזרים לזרועות טראמפ באמריקה וגם זאת לעיתים רבות בשל החוסר במשפחה הקרובה ובחברים ולא בהכרח כי רעה הארץ.
בעוד העולים במסגרת משפחתית נוטים בעיקר להתיישב בירושלים, בית שמש, מודיעין, גבעת שמואל, רעננה, חיפה, נתניה ומעלה אדומים. העולים המגיעים כרווקים נוטים להתיישב בתל-אביב.
עמיר גורביץ' (36), שעלה לבדו מניו יורק בגיל 20, בחר דווקא לעלות להרצליה, שם התחיל ללמוד במרכז הבין-תחומי בתוכנית שנפתחה במיוחד לדוברי אנגלית ללימודי מנהל עסקים. כעבור שנה הבין עמיר שהמקום לא מתאים לו ועבר לחיפה, שם עשה שירות לאומי דרך הסוכנות היהודית כחובש וגר במרכז קליטה לסטודנטים עולים "בחיפה הרגשתי בבית, המגורים שם היו ממוענים לסטודנטים בגילי, כך שהיתה לי סביבה תומכת ולא הייתי לבד", אומר גורביץ'.
לאחר מכן החליט עמיר לתרום דרך החינוך ולמד הוראת היסטוריה וארץ ישראל במכללה האקדמית הרצוג ולאט לאט התחזק מבחינה דתית וכיום הוא עובד כמורה בקרית ארבע.
מדוע עלית לארץ?
"ההורים שלי הקימו את קיבוץ גזר וכשהייתי בן תשע הם עזבו את הארץ ועברו למדינת ניו יורק. אף על פי ששכחתי את העברית די מהר, מעולם לא הרגשתי שייך כשגרתי בארצות הברית ולא ראיתי את העתיד שלי שם. אולי זה בגלל שלמדתי בבית ספר ציבורי ולא בבית ספר יהודי."
יש לך משפחה בארץ?
"יש לי בני דודים בישראל והייתי נוסע אליהם לשבתות וישן שם והם היו המשפחה שלי, אז מהבחינה הזאת לא הייתי לבד. לפני חודש התחתנתי עם רינה לבל, וכך הקמתי משפחה משלי פה בארץ ישראל, אז עכשיו אני ממש לא לבד"
איך אתה מרגיש היום בארץ?
"מהרגע שנחתתי פה היה לי טוב והרגשתי שייך. אפילו הצלחתי לקלוט מהר מאוד את השפה למרות ששכחתי את כל מה שלמדתי בילדות. רק דבר אחד מצער אותי והוא שהמשפחה שלי נשארה בחו"ל, אבל אני מקווה שהם ירצו לעלות עוד כמה שנים".