קורח, אדם מכובד משבט לוי, מגיע אל משה ושואל מדוע אין לו ולחבריו חלק בהנהגה: "רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'". משה מבין מיד שיש כאן עניין רציני והוא מתייחס לכך בכובד ראש, נופל על פניו וטוען שה' בחר בו ובאהרון לתפקיד.
הסוף ידוע - ה' מורה למשה לעשות מעין טקס מוזר שבסופו פוערת האדמה את פיה ובולעת את קרח וכל עדתו. מאז הפך מעשה קרח למשל ולשנינה בשפת העם, "עשיר כקרח" הוא ביטוי לאדם עשיר מאד. אולי עשיר מדי, או אולי מישהו שהעושר עובר אצלו את הגבול, או את מה שראוי.
פרשת קרח היא פרשת המחלוקת הגדולה ובפרקי אבות מזכירים את מחלוקת קרח לצד מחלוקת הלל ושמאי כמחלוקת שלילית. כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ" (פרק ה' משנה יז).
מחלוקת הלל ושמאי נתפסת כמחלוקת חיובית, אידאולוגית, רצינית, ואילו המחלוקת של קרח היא מעין מאבק על שררה. יש כאן ניסיון לקבל כוח, סמכות ועושר. לכאורה זה בא ממקום של עניין אישי. אינטרס שאין בו ערך או תפיסת עולם מסוימת.
בעולם הפוליטי הרבה פעמים הדברים מעורבבים. קשה לנו להבחין בין האישיות של המדינאי לבין התדמית, לראות מנהיגות ולהבין מהי האידאולוגיה. ריבוי אמצעי התקשורת, החדשות, הטוויטר והפייסבוק גורמים לנו לבלבול. לא תמיד ברור לנו במה בעצם מדובר ובנוסף, אנחנו מתקשים להאמין לפוליטקאים.
לעיתים קרובות אנחנו נוטים לתמוך במנהיג בגלל חיבור רגשי לתדמית. המערכת נתפסת כמושחתת ולא אמינה והיום גם חלקים גדולים מכלי התקשורת המוסדיים איבדו מכוחם והם חשודים בהטיה. האישיות של המנהיג כאילו מתעלה והיא לבד עומדת למבחן: האם אני מזדהה, תומך, מרגיש חלק מהמחנה שלו, כשהכוונה היא לאישיותו, תדמיתו ומשפחתו, והעניין הערכי נדחק לשוליים.
האם זהו מצב טוב? האם בלתי נמנע? אנחנו רואים שלא הרבה השתנה מהתקופה בה נדדו אבותינו במדבר. גם כיום יש מחלוקות והן גדולות וקשות. ר' שניאור זלמן מלאדי לא קיבל את דברי המשנה באבות שמחייבים מחלוקת אידאולוגית וכתב בספר התניא "היזהרו ממחלוקת לשם שמיים, שכל הצרות הגדולות באות ממנה."
כלומר, מחלוקת של אינטרסים ומחלוקת אישית אפשר לפתור באמצעות פשרה. אבל מחלוקות גדולות כמו ימין – ושמאל, דת ומדינה, אלו דברים שיישארו כאן הרבה שנים והפתרון עדיין רחוק. המנהיגים של היום חייבים לזכור שלא תצא הפעם אש מהשמיים. הבחירה היא בידי העם. ורצוי שאף מנהיג לא יתנשא על חברו עד שלא יגיע במקומו.
הכותב הוא מנכ"ל "בינה", התנועה ליהדות חברתית