מלי לוי, אחת הדוגמניות והשחקניות המצליחות בארץ, מביאה איתה רוח אחרת. ניחוח אחר. אף שהחלה לדגמן בארץ ובעולם עוד בנעוריה, הדבר החשוב, היציב והמאזן בחייה של לוי הוא משפחתה. ערך המשפחה בראש סדר העדיפויות שלה. אנחנו נפגשות בבית קפה קטן בשכונה משפחתית בתל אביב, סמוך לביתה של לוי. היא מגיעה, יפהפייה וחייכנית. בסך הכול חמישה חודשים אחרי לידת בנה השלישי, דניאל, ונראה שהיא כבר מוכנה לחזור לבמת המשחק ולמסלול הדוגמנות.
"ייאמר לזכותה של אימא שלי שהיא זיהתה את חיידק הבמה שדגר אצלי בתור ילדה", היא מספרת. "מגיל צעיר עשיתי הופעות רגע לפני הארוחה. כולם במשפחה ידעו שמלי עושה הופעה ורק אחר כך נרגעת וכולם יכולים לאכול. זה היה סטנד אפ, שירה או ריקוד. כשהגיעה המשפחה המורחבת, בת דודה שלי ואני התכוננו שבוע שלם להופעה של יום שישי".
והכישרון עבר לילדים?
"אני רואה את זה אצל היאלי, בתי. היא מגיעה הביתה, שמה מוזיקה ומתחילה לרקוד ולשיר. היא מזכירה לי את עצמי כשהייתי קטנה, אבל יש בה משהו אחר, הרבה יותר חופשי. היא נשמה חופשייה, ללא עכבות. אני מאמינה שהילדים מגיעים לעולם עם משהו. יש לה האופי שלה".
מה מייחד אותו?
"יש בה משהו שאני אוהבת במיוחד: היא לא מרצה אף אחד. היא תשמור על השלמות העצמית שלה. אם היא עושה משהו, היא תאמין בו במאה אחוז ואף אחד לא יערער אותה. לי לקח שנים רבות להגיע למקום הזה שאף אחד לא מערער על מה שאני מאמינה בו ועל מה שהאמנתי מלכתחילה, שאני יכולה להיות שחקנית".
לוי התגלגלה למרכז עולם המשחק בארץ דרך מסלול הדוגמנות. "שאלו את אמי למה אני לא מדגמנת. דיברו איתה הרבה על זה. היא לקחה אותי לנסות לדגמן בירושלים ואחרי שזכיתי בתחרות 'מיס ירושלים' בגיל 14 הגענו לסוכנות בתל אביב. בטי רוקאווי הייתה אחת השופטות בתחרות. היא אמרה לי 'תחזרי כשתהיי בת 16'. התעצבתי על כך שהייתי צריכה לחכות שנתיים, אבל לאימא זה התאים. בגיל 16 חזרתי לבטי והיא זכרה אותי. השתתפתי בתחרות יופי וזכיתי והתחלתי לדגמן בחו"ל. קיבלתי חוזים בפריז, בלונדון ובמילאנו לחברות כמו ריפליי, קוקה קולה, מקדונלדס, קוקאיי העולמית ופנטן".
איך הייתה החוויה של לטייל בעולם בגיל כל כך צעיר?
"אותה תקופה מאוד עיצבה את הביטחון העצמי שלי, על אף חוסר הביטחון. הייתי מגיעה לבית הספר והיו תלויים שערי מגזינים שלי על הקירות, שעליהם מצויר שפם. נפגעתי מזה מאוד. קיבלתי את זה לא טוב למרות שלא הייתי צריכה. הרגשתי שכל הזמן אני צריכה להתגונן ולהוכיח את עצמי יותר ויותר.
"מצד שני, אין ספק שזה סוג של חלום. נסעתי לחו"ל לעבוד, חזרתי לארץ והשלמתי את כל חומר הלימודים שהפסדתי. היה עליי ללמוד ביתר שאת. חלק מהמורות פרגנו ונתנו לי מועד ב' או מבחן בעל פה, לאחרות לא הסתדר והייתה להן ביקורת גדולה על ההורים שלי שאישרו את כל זה. אני מרגישה שהיינו צריכים להצדיק ולהיות במקום מתנצל. מה גם שאימא שלי לא הייתה סגורה על התהליך ועלו שאלות אם זה נכון או לא. אבל אז הגעתי לגיל 18 וזו הפכה להיות ההחלטה שלי".
היום את מרגישה שהיא עשתה את הדבר הנכון?
"בהחלט. היא שחררה אותי וסמכה עליי, ויש משהו שקורה לילד כשהורה סומך עליו. הילד לא רוצה לאכזב. הייתי צריכה לקחת אחריות על החיים שלי. אז תמיד הרגשתי שמבחינת האופי שלי ומה שההורים עיצבו - הם עשו את הדבר הנכון. זה משהו שאני לוקחת לחינוך של הילדים שלי. אני משתדלת לשחרר ולתת להם את ההרגשה שאני סומכת עליהם, לתת להם להחליט בעצמם עד כמה שאפשר, למרות שהם קטנים".
פתח את העיניים
לוי החלה ללמוד משחק אצל רותי דייכס ופתאום העולם הזה הכה בה. היא פגשה מחדש את אותה ילדה שהייתה, שהופיעה בפני משפחתה לפני ארוחת השבת. "אני זוכרת שעשיתי את הקורס של רותי דייכס ומיד התקבלתי לסדרה 'קפה פריז' עם אלון ריינהורן. זה פתח לי את העיניים ורציתי לעסוק בזה. רציתי עוד מזה. נסעתי לדגמן, חזרתי, עשיתי אודישנים והתקבלתי".
בין השאר שיחקה לוי בסדרות ובסרטים, בהם "סיטי טאוור", "השיר שלנו", "אהבה מעבר לפינה", "מסודרים", "החברים של נאור", "סרוגים", "החשודה", "התאבדות", "זינוק בעלייה", "פלאפל אטומי", "ציפורי חול", "המשרד", "לא לפני הילדים" ו"עממיות".
עם איזו דמות ששיחקת הכי הזדהית?
"עם הדמות של דנה ב'המשרד'. זה עיבוד ישראלי לסדרה שהצליחה בבריטניה ורכשו אותה רשתות בכל העולם. זה דוקו מבוים ומתוסרט, אבל יש תמיד את הקשר עם המצלמה, עדויות של הדמויות. שיחקתי את דנה, שהיא פקידת הקבלה במשרד, והיא בקשר טוב עם יוסי שעובד שם. הם די מאוהבים אבל זה לא יכול לקרות כי לדנה יש חבר שקצת מתעלל בה והם עומדים להתחתן. אהבתי את העובדה שדנה שקופה, אמיתית ונאיבית. יש בה משהו שסומך על העולם ומרצה. בעצם יש בדנה את כל הדברים שפעם הייתי. הרגשתי שזה כמו 'לעשות שולם' עם עצמי. כיף להיכנס לנעליים שלה ממקום מודע. כשאת נמצאת בתוך זה את לא זורמת בחיים. כשחקנית, יש לי פריבילגיה לטפל בכל מיני חורים שחורים, לגעת בהם, להיכנס לעומק ולעשות לעצמי תיקון. אני רואה את זה מזווית אחרת, מתוך דמות, וככה יכולה ללמוד על עצמי הרבה יותר. מהמקום הזה אני כל כך אוהבת את המקצוע שלי ומרגישה שזכיתי בסוג של מתנה".
געגועים אדירים לבית
כשהייתה לוי בת 19, התחילה להצליח ופניה נראו בכל מקום. היא הכירה במקרה את מי שהפך לבעלה, שחקן הכדורגל לשעבר, שמעון גרשון. כשהיא מדברת עליו היא מחייכת וניכר שגם אחרי שנים ארוכות יחד ושלושה ילדים, הזוג מאוהב לחלוטין. "טסתי לעבוד בפריז. הוא היה עם קבוצת הכדורגל הפועל תל אביב בדיוטי פרי בשדה התעופה הישן של נתב"ג. היו שם בחורים במדים אדומים שחלקם שרקו וצעקו, אבל אני התעלמתי והתרחקתי. הצפנתי עד חנות הדיסקים. זו הייתה תקופה שהייתי בגעגועים אדירים לבית, למשפחה ולארץ. הגעתי לארץ ליומיים, ליום ההולדת של אבי, אחרי חצי שנה שלא הייתי בארץ, ומיד הייתי צריכה לחזור לעבודה בחו"ל. החלטתי שאני קונה את כל הדיסקים הישראליים שיש בחנות. שמעון נכנס לחנות והתחלנו לדבר. הוא אמר שיעשה לי היכרות עם המוזיקה הישראלית, שאל מה אני שומעת ועניתי שלא משנה, העיקר שזה יהיה בעברית".
האהבה שלהם, שנולדה בחנות מוזיקה, הולידה בייבי משותף, הרכב מוזיקלי של שניהם שנקרא "ביחד ולחוד". "זה אני ושמעון כי אנחנו המון ביחד אבל לכל אחד יש את הלחוד שלו. זה לא זה או זה. לכל אחד יש את ההתפתחות שלו בקריירה והתפתחות אישית, מה כל אחד רוצה לעשות, אבל יש גם את הדברים המשותפים, החלומות והילדים. הרגשנו שזה הכי מסמל אותנו".
שמעון היה כדורגלן כשנפגשתם ולעיתים המגרש הופך למקום אלים. איפה נפגשו באותה תקופה העולמות שלכם?
"כששמעון שיחק אני פחות נתקלתי באלימות, אבל שמעון פרש לפני חמש שנים אז לא זכיתי לקחת את הילדים למשחק שהוא שיחק בו. כיום אנחנו פחות חיים ונושמים כדורגל. בננו נועם משחק, אז אנחנו הולכים לראות את המשחקים שלו. היום לשמעון יש כמה עסקים, הוא כותב מוזיקה וכותב את הספר השלישי שלו בסדרת הספרים 'סודות הכדורגל של נועם'".
ביחד הוציאו בני הזוג אלבום בשם "המשולש". הסינגל "שמיים כחולים", שיר אהבה ששרו יחד, הוא בלתי נשכח וזוגות רבים נכנסים איתו לחופה עד היום. בימים אלה החליט הזוג לעבוד על אלבום חדש בדרך מקורית במיוחד. "אנחנו עובדים בשיתוף עם הקהל ובודקים חומרים. צומחים מלמטה ולא מוציאים מיד דיסק. עושים הופעות אינטימיות של עד 200 איש, שרים יחד שירים ששמעון כתב והלחין. זו הופעה שבה אנחנו גם קצת מתבדחים על הזוגיות שלנו. שמעון כותב ומלחין בעיקר שירים על מה שבינו לבינה, אבל הפעם הם קצת יותר קודרים. זה לא 'שמיים כחולים' כמו ששרנו בעבר, למרות שברור שאנחנו מבצעים את 'שמיים כחולים' בהופעה. הקהל דורש".
אתם נשואים 13 שנה. את מרגישה שוני בין חיים זוגיים יחד, חיים אחרי החתונה וחיים עם הילדים?
"היה לי מאוד ברור שאתחתן עם שמעון. כשהתחתנו ראיתי בזה קפיצת שלב בזוגיות, אבל היה ברור מההתחלה שהוא יהיה אבא של הילדים שלי. אני לא מרגישה שהחיים אחרי החתונה היו כאלה שונים מחיי הזוגיות שלנו לפני כן. השוני הגדול היה כשהילדים הגיעו והפכנו למשפחה. נועם, בננו הבכור, נולד אחרי שלוש שנות נישואים".
את מרגישה הבדל בין החשיפה התקשורתית שלכם כזוג ללא ילדים ובין חשיפה תקשורתית כמשפחה?
"הזוגיות שלי ושל שמעון היא דבר שתמיד היה מתוקשר, והעובדה שנעשינו הורים לא הפכה אותנו לפחות מתוקשרים. אני מרגישה שתמיד היינו אנשי בית עוד לפני שנולדו הילדים. לא היינו מעורבים ומעורבבים. הבית זה הקן שלנו, הכי בטוח והכי מאוזן, ועכשיו, עם הלידה של דניאל, יש המון מה לעשות בבית. קשה לחלק את הזמן, כי צריך זמן לבן הזוג, להורים ולכל ילד בנפרד. הם מתחילים להיות בגילים שהכול הופך למורכב, גם מבחינת שיעורי בית וגם מבחינה חברתית, ואני הורה מאוד מעורב. אני הולכת לאספות הורים ולמסיבות כיתה, אלא אם זה ביום צילום, ואז אני מתעצבת. אבל אם אני לא שם, אז שמעון שם".
פריק קונטרול בבית
לוי, בת 36, נולדה בירושלים, בת זקונים אחרי ארבעה אחים גדולים לאם עקרת בית ואב בעל מוסך בעיר. "גדלתי יחסית לבד. האחים שלי היו נשואים עם ילדים. בתקופת ההתבגרות וקצת לפני כן כבר הייתי לבד בבית".
גדלת בבית של הורים מנוסים בהורות אבל בלי ילדים בבית.
"תמיד נתנו לי להרגיש מלכה. אולי בגלל זה קראו לי מלכה, וגם בגלל סבתא שלי שקראו לה מלכה. תמיד הייתי עטופה מכל הצדדים, שלושה אחים ואחות, כולם עם ילדים נשואים. אני זוכרת את עצמי ישנה אצל אחותי או אצל אחי בבית עם ילדים. תמיד הייתי מוקפת בתינוקות, וכששלי נולדו, זה היה טבעי. תמיד רציתי ילדים משלי ואת הסטאז' שלי עשיתי על האחיינים שלי".
איך הייתה הילדות בירושלים?
"גרנו במבשרת ציון עד גיל 12 ואז עברנו לירושלים. את הילדות במבשרת אני זוכרת כמאוד איכותית. המון משחקים בחצר ואצל חברות. היה משהו שכונתי וחם. יש לי זיכרון טוב מהילדות שם".
כיום היא מתגוררת בתל אביב, נשואה לגרשון, בן 39, ולזוג שלושה ילדים, נועם בן 10, היאלי בת 7 וחצי, ודניאל בן חמישה חודשים. "הלידה של דניאל הייתה כיפית כי היא באה אחרי הרבה זמן יחסית. יש משהו בילד שלישי. כל החוויה רגועה, באתי עם ניסיון, אני לא בלחץ מכל פיפס. הכול זורם והילדים עוזרים כי הם גדולים. זה עוד דייר בבית. מה גם שנהניתי מההיריון ומהלידה".
לקחת אפידורל?
"תמיד, למרות שלא תמיד עזר. פעם נפלתי בתפר של מוקדם מדי, פעם מאוחר מדי. זה שיתק לי חצי רגל. בלידה אחת זה לא השתיק בכלל את הכאבים. היו לי הרבה תופעות מאפידורל".
חודשיים לאחר שילדה את דניאל, נכנסה לוי לקמפיין אופנה של מותג בגדי הילדים הצרפתי "קטימיני", שחנות שלו נמצאת בכיכר המדינה. לקמפיין הזה היא הגיעה עם בתה היאלי, תוך שהיא עצמה מדגמנת לצד הילדה ולובשת בגדים של המותג שמיועדים לבנות 14.
איך זה יכול להיות? מה עשית כדי להיכנס לבגדים?
"דבר אחד - בהיריון ובלידה האלה לא התעסקתי בכלל במשקל. הכול זרם והיה נכון לאותו רגע. בין הלידה של דניאל להיאלי היה מרווח גדול, אבל בזכותו היו לי המקום והזמן לקריירה שלי ועבדתי נון סטופ, אז הרגשתי שזה בא בדיוק בזמן. ידעתי שאני צריכה לנשום ולהיות קצת בבית. אני פריק קונטרול, אז גם כשאני לא בבית אני בבית. הרוח שלי מרחפת שם ומארגנת את סדר היום. גם כשהייתי על הסט של 'קטימיני' ידעתי מי לוקח לאן ומי מחליף. תמיד רציתי עוד ילד, אבל תמיד היה עוד משהו שמנע לעשות עוד ילד, ידענו שתמיד יהיה עוד משהו, אז פשוט עשינו אותו".
הבאת את היאלי לדגמן בפעם הראשונה. לא חששת? היא מאוד צעירה.
"אני רואה את זה ממקום אחר: היאלי טעמה מאימא בצורה מאוד מבוקרת. הרבה הציעו לי שהיאלי תדגמן. בשנה האחרונה היא הכירה אפליקציה של מיוזיקלי והיא כל היום על זה. היא עושה עם השפתיים ומעלה ריקודים והצגה שלמה. התחלנו להעלות סרטונים שלה לאינסטגרם שלי והגיעו הצעות. כן, מודה שפחדתי מזה. כש'קטימיני' הגיעו, הבנו שהזרקור לא יהיה רק עליה אלא מחולק בינינו, ואני אהיה אימא אווזה. ביום הצילום הכול היה תחת הכנפיים שלי. זו הזדמנות מצוינת שהיאלי תראה מה אימא עושה. גם אבא בא לבקר ולראות אותה והיא מאוד שמחה והתרגשה. אבל אני חייבת לציין שהיאלי לא רוצה להיות דוגמנית. מבחינתה היא שחקנית. היא רואה אותי ומרגישה שהיא רוצה לעשות את זה".
איך הייתה החוויה עבורה?
"היא נהנתה כי זה היה איתי וזו חוויה משותפת שלנו. היא נהנתה מתשומת הלב וממה שקרה על הסט. אבל כן, אחרי זה עלו שאלות ממה אני יותר נהנית. עניתי שברור שממשחק, אז היא שאלה למה אני מדגמנת. הסברתי שכך התחלתי וזה משהו שעושים, שאני צריכה ורוצה להתפרנס, והסברתי לה שאני מובילה דעת קהל, במילים שהיא מבינה, כמובן. הסברתי לה שלקחו אותה בזכות הסרטונים שהיא יצרה וצילמה. זה משהו שסידר לה את הראש".
הילדים טעמו מעולם הבידור לפני כן?
"כן. היאלי ונועם שיחקו ב'אלישע', סדרת ילדים ונוער. אני שיחקתי שם את המורה והם הופיעו הופעת אורח. זו הייתה טעימה קטנה של מאחורי הקלעים, למידת טקסטים, דינמיקה עם הבמאי ועם ילדים אחרים שבאים לשחק. היאלי הייתה פעורת פה, ונועם, שמשחק כדורגל, החליט שהוא רוצה להיות במאי".
איך עובדים יחסי אם-בת לדעתך לעומת עם הבנים?
"בנות יותר מורכבות והיאלי יותר בודקת את הגבולות שלה איתי. היא שמה לי את הדברים מול העיניים. היאלי היא כמו מראה עבורי. היא מעבירה עליי ביקורת על דברים שאני עושה. אסור לי לעשות איתה טעויות. אם אני לא מקשיבה לה ופועלת על אוטומט, היא אומרת: 'אימא, רגע, את לא מקשיבה לי. תסתכלי עליי'. לפעמים אנחנו אמהות על אוטומט. את כל כך רוצה שהערב ייגמר ואת על מקלחות, ארוחת ערב ולמיטה. מי זוכר את הימים של פעם, כשהיה לי זמן למרוח קרם, מסכת אבוקדו? היום אני כמו שוטרת, וזה המקום שהיאלי עוצרת אותי".
לוי, כמו גרשון, מגיעה ממשפחה מסורתית. ברור שבבית המשותף שלהם, המשפחה מקפידה על אורח חיים דומה. "ארוחות שישי והדלקת נרות חשובות לי וברמה המשפחתית אני מקפידה שזה יקרה. אנחנו עושים קידוש, יושבים סביב השולחן ומספרים איך עבר השבוע ואם יש דברים שהיינו מצפים שיקרו ולא קרו, דברים שאנחנו רוצים להגיד לילדים. אני אוהבת שיש לנו את הזמן שלנו לדבר על הדברים האלה כמשפחה. אנחנו מקפידים לעשות את התקשורת הזו פעם בשבוע סביב שולחן שבת. זה עובד גם ברמה הזוגית. אני שואלת את בעלי אם הוא צריך ממני משהו והוא שואל אם אני צריכה ממנו משהו".
ספרי לי על תהליך החזרה בתשובה של עוזי אחיך?
"עוזי הוא האח הגדול מעליי. יש לו אישה ושני ילדים וכל הבית חזר בתשובה. כשהוא חזר בתשובה הילדים היו קטנים וזה היה חלק מהתהליך הארוך, שהתחיל אצלו לפני עשר שנים. החזרה בתשובה של עזוי באה ממקום בריא ושלם. זה התחיל לאט לאט. לכן זו לא הייתה הפתעה עבורנו, לא קיבלנו את זה בבום כי עברנו איתו את החוויה. היום זה חלק מהחיים שלו. אני לומדת מזה המון. אנחנו יושבים, יש לנו שיחות על החיים, על אמונה, שיחות פילוסופיות שקשורות לדת דרך פרשות השבוע. אנחנו מגיעים מבית מסורתי שומר מצוות, אז אם אחד מאיתנו חוזר בתשובה זה לא שוק בשבילנו".
בימים אלה ממש חזרה המשפחה מחודש בלוס אנג'לס, שם מנסה לוי את מזלה בצורה רצינית, כסוג של הגשמת חלום. כבר לפני כמה שנים, כשהתמודדה על תפקיד בסרט הוליוודי והגיעה לפיינליסטיות, זה לא קרה. השמועה שהתפרסמה ברחבי העולם גרסה שבגלל שבסרט משתתף בראד פיט, אנג'לינה ג'ולי, זוגתו לשעבר, פסלה את השתתפותה של לוי, משום שחששה שפיט יתאהב בה. "משעשע, לא?", לוי מתפוצצת מצחוק. "אני לא מאמינה שזה נכון. זה היה כתוב בצהובון בארצות הברית וכשזה הגיע אליי פרצתי בצחוק. שמו תמונה של אנג'לינה ולידה תמונה שלי. שמעון ואני היינו בהלם מהסיפור הזה. זה נכון שהגעתי לפיינליסיטיות בתפקיד, אבל האמת היא שזה לא קרה כי לא היה לי דרכון אירופאי והסרט צולם במדינות ערב".
אז הוליווד היא היעד הבא?
"לשמעון היו פגישות לגבי פרויקטים שרצה להוציא לפועל וגם לי היו פגישות", היא מקטינה את הציפיות. "כן, זה חלום שאני חושבת שהוא מפחיד בעיקר, אבל זה בהחלט חלום שלעיתים מתעתע בי, אני מודה. זה חלום יותר מדי אמיץ. אני מאמינה שזה אפשרי, אבל כדי שזה יתאפשר את צריכה לעשות החלטות ובחירות קיצוניות בחיים".
את מוכנה לעשות אותן?
"את זה אני לא יודעת".
