משוואה עם נעלמות: לאן נעלמו הסטודנטיות מהפקולטות למדעים מדויקים?

מה חשבת לעצמך אז, כשהיית ילדה ושאלו אותך "מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?". שתהיי מורה? גננת? ציירת? זמרת? או שאולי מהנדסת או מדענית? ורגע, מה קורה איתך היום? האם אכן הפכת למה שרצית להיות? האם הלכת עם החלום שלך עד הסוף? מה בעצם גרם לך ללמוד את המקצוע שבחרת בו?

מתברר שבכל הנוגע לבחירת תחום לימודים ומקצוע, אצל נשים יש חלוקה מאוד ברורה של התחומים המועדפים עליהן, כמו גם של התחומים שהן מעדיפות כמעט לא לגעת בהם. לפי ממצאי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לגבי מועמדים ללימודי תואר ראשון באוניברסיטאות ובמכללות האקדמיות בשנת הלימודים תשע"ה (2014/15), מקצועות כמו הפרעות בתקשורת, ריפוי בעיסוק, חינוך עיוני ומחקרי, חינוך מיוחד, תולדות האמנות, עיצוב תכשיטים, עיצוב אופנה ועיצוב פנים מבוקשים כמעט רק על ידי נשים. לעומת זאת, הנדסת מכונות, הנדסת בניין, הנדסת חשמל, הנדסה אזרחית והנדסת אלקטרוניקה הן מקצועות שבהם היה ביקוש בעיקר על ידי גברים.
"בחירת מקצוע קשורה גם לתרבות", מסבירה ד"ר עמיה ברק, פסיכולוגית תעסוקתית בכירה, שהקימה את המרכז לייעוץ ללימודים ולפיתוח קריירה באוניברסיטת בר־אילן. "בקרב העולים החדשים מרוסיה, למשל, אין הבדלים כאלה. ברוסיה את שומעת על מהנדסות גשרים ומהנדסות רכבות. שם אין אבחנה בין מקצוע נשי או גברי. היסטורית המקצועות הנדרשים שם תמיד היו אלה שהמדינה הייתה זקוקה להם - וזה לא היה משנה אם מדובר בגבר או באישה. אני גם יודעת מעולים חדשים שהעניין של התחום שבן אדם התעניין בו בכלל לא היה נושא לדיון".

ברק מסבירה שההבדלים בבחירת המקצוע בין גברים לנשים בולטים בעיקר במערב, במדינות ה"שבעות". "במדינות האלה מטפחים אצל נשים יותר חמלה ויותר תכונות טיפוליות מאשר אצל הגברים - וזה בא לידי ביטוי בעתיד גם בבחירת המקצוע", היא מסבירה. "זה קורה דווקא יותר בבית מאשר במוסדות. כלומר, ההורים עצמם עדיין שבויים בכל מיני סטיגמות, למרות שאני שומעת יותר ויותר הורים שאומרים 'שיעשו מה שהם רוצים'. אני גם חייבת לציין שכיום גם בגני ילדים נותנים יותר מקום לבנות להתנסות במשחקי בנים ולהפך. גם חלק מהמורות ומהמחנכים בבתי הספר באמת מעודדים בן או בת לעסוק בתחום שהוא נמשך אליו בצורה טבעית, בלי כל מיני סטיגמות מגדריות ודעות קדומות - ובלי המשקל הזה של ציפיות משפחתיות וחברתיות. ובכל זאת, איפשהו בהמשך הדרך זה לא מתממש בצורה שוויונית".

למה, בעצם?
"כמו שאמרתי קודם: גם היום אני רואה הורים צעירים שעדיין יגידו 'זה של בנים וזה של בנות'. הם יקנו לבנים כל מיני בובות של דמויות שמסמלות כוח כמו בוב הבנאי או הענק הירוק, ומשחקים עם מיומנות טכנית כמו משחקי בנייה עם מברגים - ולבנות הם יקנו בובות ברבי. מבין הנשים שהגיעו אליי לייעוץ, פגשתי לאורך כל השנים שלי בתחום אולי שתיים שפנו לנושאים של הנדסת חשמל. אחת מהן הייתה ריאלית, התעניינה בתחום, אבל הייתה גם עם מניע של אמירה חברתית. כלומר, רצתה להוכיח שגם בנות יכולות. השנייה פשוט אהבה את התחום ואפילו חשבה בהמשך להיכנס לתחום של מדעי החלל".

איך אפשר לשנות את הסטטיסטיקה הזאת?
"אני חושבת שזה מתחיל מגיל צעיר מאוד. שוב: הבעיה היא שלהורים קשה להתנתק מדֵעות קדומות, והם מטפחים אצל הילדות את החלקים היותר רכים. אני עובדת בתחום הזה ארבעה עשורים וחייבת לומר שהתנודה היא מאוד איטית. מצד שני, כן, היא ניכרת יותר ממה שהיה קודם".

ואולם, ברק מדגישה שלא מדובר אך ורק בחינוך, אלא גם בעניין של יכולת. "בעבר היו כמה חוקרים שהתייחסו ליכולת המילולית לעומת המספרית ומצאו שבנות יותר טובות בתחומים המילוליים ושתחומים עתירי מלל הם יותר פופולאריים אצלן - אבל לטעמי זו לא סיבה מספקת למה שקורה היום", היא אומרת. "לכן, אני מציעה להורים פשוט לחשוף את הילדים יותר לשתי האופציות: לתת לבנות יותר משחקי הרכבה, משחקים חישוביים, אפילו ללמד אותן להתעסק בכספים על ידי קופות חיסכון, או לקחת אותן לאתרי בנייה כדי שיראו איך בונים. לעניין אותן בנושאים של חלל, להסביר להן למה תפוח נופל, לחשוף אותן גם לתחומי המדעים ולא רק לתחומים הרכים של הטבע".

במערכת החינוך, לדבריה, דווקא יש התקדמות מסוימת בנושא. היא מספרת על פרויקט בשם "מהנדסות העתיד" שמיועד לבנות מכיתה י"א מרחבי הארץ שמצטיינות במקצועות הריאליים, ונעשה בשיתוף עם נציגות מהמדיה ("ידיעות אחרונות") ובהנחיית מהנדסות ומדעניות מהתעשייה האווירית. נכון שבפועל סביבות העבודה במדעים מדויקים הן בעיקר גבריות והנשים שעובדות שם צריכות להתמודד עם תרבות ארגונית גברית", היא אומרת. "אבל חשוב לזכור שבעבר גם ממקצוע הרפואה וממקצועות נוספים הודרו נשים - אם בגלל המערכת ואם בגלל תרבות חברתית ומסורת. היום כמחצית מהנרשמים ומהמתקבלים ללימודי רפואה הן נשים. אם עלתה ההשערה שמקצועות המדעים המדויקים מרחיקים נשים מהתחום בשל שעות עבודה ארוכות, איך נסביר את האחוז המרשים של סטודנטיות לרפואה? הרי מהנדסת מגיעה לתואר ישים בשטח מהר יותר (אחרי ארבע שנים) וגם יכולה לישון בלילה".

היום הכל פתוח

להתאמץ כדי לשנות