"הגדה לא הייתה לנו, לא הכרנו שיש כזה דבר, את סיפור יציאת מצרים לימדו הקייסים באמצעות החומש, פרקים י"ב וי"ג בספר שמות, שירת הים וספר דברים". מספר קייס סמאי, המשמש יו"ר המועצה הרוחנית "זרע אהרון כהנת" של יהודי אתיופיה. "הסיפור של יציאת מצרים עבר בעל פה מדור לדור והכתוב בתורה היה עמוד השדרה של המסורת. לעומת החג בישראל שמקבל צורה מאוד משפחתית וכל משפחה קטנה או מורחבת מתכנסת אל עצמה, באתיופיה היו חוגגים את ערב הפסח בחצר בית הכנסת כל הקהילה יחד, שכנים עניים ושאינם עניים. ככה דאגנו שכולם יחגגו ויאכלו".
בשיח מיוחד של יוצאי העדה שישודר בערוץ הישראלי-אתיופי בערב החג שחזרו קייס סמאי אלייאס והרב קפיאלו משה בוגלה פרשני הדת של הערוץ את המנהגים שהשתמרו וגם את אלה שלא:
לחצר בית הכנסת מייד בסיום תפילת ערב החג היו מביאים כבש בן שנה בדיוק כפי שכתוב על קורבן הפסח "הקפדנו שכבש יהיה על הכתוב בתורה והקהילה כולה השתתפה בקנייה שלו, כל אחד ע"פ יכולתו. מדובר באירוע מאוד מקרב בקהילה. אירוע נוסף שהתרחש כמעט במקביל היה טקס הכנת המצות על כל מצה היו מופקדים שלוש נשים האחת -אחראית קמח. השנייה- אחראית מזיגת המים והשלישית לשה את הבצק ומכינה לאשה הקפדה כי כל שלשה תכין מצה אחת נועדה למנוע טעויות וחלילה שהבצק יתפח.
"כשעלינו לארץ", מספר הרב קפיאלו, "נדהמנו מחבילות המצות בישראל כיוון שהורגלנו שיש להכין מידי יום בימי הפסח מצה חדשה" . וקייס סמאי חידד: אותו הדבר היה בעניין החלב, מה שחלבת אתמול אסור היה לשתייה או שימוש ביום המחרת. את הכבש ששחטנו בליל החג צריך היה לסיים עד לסוף הלילה ."הרב קפיאלו התייחס לשינויים נוספים "עד שהגענו ארצה לא הכרנו את עניין הגעלת הכלים, הקפדנו שיהיו כלים חדשים להכנת המצות והאוכל אבל הגעלה לא הייתה. יינות כשרים לא היו לנו והיום יש בשפע." יחד עם זאת אומר קייס סמאי "עד היום יש קייסים שלא קוראים באגדה אלא מספרים את סיפור היציאה באמצעות התנ"ך. מוסיפים שאלות ודברי שירה.