דוֹד רפאל היה אומר בחביבות אמיתית ובלי טיפת אירוניה: "אני נעלב רק כשבני אדם מעליבים אותי", ולי לקח שנים עד שהצלחתי להפריד בין עלבון, פגיעה, ציניות ואירוניה כפשוטה. רפאל לא היה דוד של ממש, אלא רק השכן מלמעלה, אבל על היכולת להבחין בין בן אדם למענטש של ממש אני חייבת לו תודה.
ברוטינה קבועה מגיעים אלינו בכל שנה סדרה של חגים, שאני עדיין מבררת את הקשר ביניהם ובין חופש וחירות, עצמאות, עוצמה ופנימיות. הראשון והכבד שבהם הוא פסח, שבסופו מנצנץ חג האמונה (מימונה). שבוע אחריו, לא פחות ולא יותר, מגיע לביקור יום השואה. שבוע (קצר מדי) אחריו, נוחת עלינו יום הזיכרון, ובטרם ננעלים שערי הכאב והאובדן כבר חוגגים יום הולדת למדינה או את יום העצמאות, בעברית תקינה.
רק שבועיים מאוחר יותר אנו נעצרים לפגוש את ל"ג בעומר, היום שבו פסקה המגפה להכות ללא רחם בעשרות אלפי תלמידיו של רבי עקיבא, שהיו כולם כאחד גאונים בתורה אך לא כיבדו או החשיבו זה את משנתו של זה. באותו יום ממש אנו מציינים את הילולת רבי שמעון בר יוחאי שהיה הראשון לגלות לנו את תורת הסוד.
תגידו בגת
השנה אחגוג, כבר בפעם החמישית, את ל"ג בעומר בקרית גת. כן. אני זוכרת שציונו של רבי שמעון נמצא במירון, אבל בשבילי רבי שמעון נמצא בתהלוכות הילדים בכל הארץ והעולם. מאז שהבן שלי הפך להיות שליח ורב בשכונה הצפונית של קריית גת אני עוקבת אחרי הפעילות השנתית בה.
במאמץ כספי, פיזי ורוחני ניכר, מביאים זוג שליחים צעירים בשנות ה-20 לחייהם אנשים, נשים וטף לצעוד בתהלוכה נושאת לפידים ותופים, להריע, להודות ולהתחמם לאורו הגדול של התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי. לא. אין להם סיוע ממשלתי והם גם לא מבקשים אותו. כל מה שהם מבקשים הוא להביא את אורו של התנא האלוקי לסביבתם.
ואי אפשר בלי התייחסות למחלוקת שפרצה השנה סביב ל"ג בעומר. ל"ג בעומר הוא חג שלא זז. הוא יחול תמיד ביום ה-33 לספירת העומר, ולא משנה מתי תחליטו לחגוג אותו – במוצ"ש, בראשון או בשני ובאיזו דרך תחגגו. ההילולה לכבודו של רבי שמעון הכוללת הדלקת מדורות והבערת לבבות תהיה תמיד ביום שלו, ואת היום שלו אי אפשר להזיז.
ההודעה שפרסם משרד החינוך על דחיית חופשת ל"ג בעומר הכניסה את השלוחים ברחבי הארץ למצב בעייתי, היות שהתהלוכות והאמנים וכל התיאומים נסגרו ליום ראשון, ל"ג בעומר. הם התכנסו לטכס עצה בניסיון למזער נזקים. בסופו של דבר הוחלט כי "על מנת להגיע לכמה שיותר ילדים, יש להשתדל לערוך את התהלוכות בכל מקום עם בתי הספר".
טעם של פעם
אני מודה שאני עדיין מתגעגעת וזוכרת בנוסטלגיה מתוקה את הנסיעות הליליות עם אבא לציון רשב"י שבמירון. שנה אחרי שנה, מצוידים בתרמוס קפה מהביל כדי שאבא לא יירדם לנו בנהיגה, נדחסים בקורטינה הצהובה, צפופים יותר מהמותר, היינו עולים למירון.
בכבישי הצפון, בחצות הלילה, כשהצינה הגלילית מחלחלת לחלל המכונית, היו אבא ואחיו מתחילים בסדרת ניגונים חסידיים מרגשים. וכאשר סוף-סוף הייתה נגמרת הדרך המפותלת להר, היינו חונים במרחק הליכה מהציון, ופוסעים בשתיקה דקה כדי לא להעיר את אלה הישנים תחת כיפת השמים בין שני רכבים.
חצי מיליון המבקרים של היום הם פי כמה מכמות העולים למירון באותם ימים, בשנות הילדות שלי. אחרי כמה פרקי תהילים וריקודים סביב מדורה, היינו חותכים ויוצאים מיד, אילולא דודה סוניה שתמיד עיכבה אותנו כי היו לה הרבה "חובות" של תהילים.
מי דיבר אז על "קיימות", על זיהום הסביבה ועל אמצעי בטיחות בהדלקת מדורות ושרפות? מי ראה נוער רוקד סביב המדורה שמסיים את הלילה שתוי לשוכרה? מי קירר את ההתלהבות וטען שקרטושקעס הן פחמימות ואסורות באכילה לנערות הדקיקות?
מאותן שנים אני זוכרת שיחות נפש ודיבורים של ממש, משום שלא היינו מהופנטים למסכים. לא ברכב העולה צפונה ולא בקומזיץ סביב המדורה.
אתן באות לתהלוכה?
הבן שלי – שליח חב"ד בקרית גת, עושה כינוס בלי מדורה, בלי עשן ובלי אש. עשרות ילדים יושבים על הדשא. חוסר המנוחה שלהם ניכר אבל סוף-סוף הם רואים הצגה, אומרים פסוקי תורה ואפילו מגרילים פרסים "שווים". שעה של קורת רוח וילדות אמיתית נטולת מסכי מגע.
איך חוזרים לל"ג בעומר של פעם? איך מכוונים לדעתו של רבי שמעון -– להיות מאוחדים בלי הבדלים עדתיים, פוליטיים וסתם אופנתיים? את התשובה לכך אני מוצאת בדבריו של הרבי בשנת תש"מ (1980). אז הורה הרבי לקיים תהלוכות ילדים בל"ג בעומר בכל העולם (כך גם לילדים שלנו יהיו זיכרונות נוסטלגיים, יהודיים אותנטיים).
הנה מה שאמר הרבי: "על ידי זה שעושים את התהלוכה בהתאם ל'דרכו' של הילד, על ידי זה שהוא הולך, 'צועד' בגאון ובעוז (עם דגל או שלט), שאפשר לרשום עליהם גם עניינים הקשורים בתורה ומצוות, ובפרט - עניינים השייכים לרבי שמעון בר יוחאי ולל"ג בעומר, וכיוצא בזה, שזה נותן חיות וחמימות בילדים יהודים בנוגע לכל ענייני תורה ומצוות, באופן שהרושם הטוב של התהלוכה נשאר אצלם בזיכרון, ויש לזה פעולה נמשכת בחינוך שלהם".
אז אראה אתכם השנה בתהלוכת ל"ג בעומר?
---
הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מרצה מנחת אירועים, יועצת עסקית ושדרנית רדיו | לתגובות: Mirisch1@gmail.com