במילים שלפניכם אנסה לשרטט את דמותה רבת הפנים אך גם האישית ביותר של יהדות שהיא תוצר של פוסט פוסט מודרניזם או אם תרצו יהדות שהתפרקה במצוות הלב והכליות ונבנתה מחדש.
הרוח הגבית לכתיבתי היא אברהם אבינו העברי שידע בזמן הנכון לשים את הישן, להיפרד מהעבר גם במחיר היותו לבד מעבר לנהר. ואנו נדרשים בימים אלו לאומץ להיות עבריים, האומץ לחתור כנגד הזרם או לצאת למסע אישי ביותר אך בו זמנית גם מסע פוליטי של יותר ויותר יחידים המתחברים וחותרים לקראת שינוי.
לאחרונה הודה והורשע יונה מצגר, הרב הראשי לישראל, בלקיחת שוחד העלמת מס ומירמה במליוני שקלים. הוא הודה לא בגלל שהוא בתהליך תשובה. הוא הודה בכדי להפחית את עונשו בעיסקת טיעון. והדג מסריח מהראש. כשיש לך בשק תפוזים 2-3 רקובים אתה מוציא אותם ומשאיר את השאר אבל כשיש לך יותר מידיי תפוזים רקובים אתה חייב לשפוך הההההכל ולמיין. אחד אחד.
היהדות והעולם הדתי בעידן שלנו הם פסגת האנושיות ובו זמנית בור התחתיות שלה. דרך הטקסטים, המוסיקה הפיוט ולפעמים גם הפרקטיקה הדתית אנו מגיעים גבוה ורחוק אל האחד, גם אל האחד שבתוכינו, ונהיים טובים קצת יותר ודרך אותה הדת ואותה היהדות אנחנו מדכאים את עצמנו כבר הרבה מאוד שנים. אולי אלפי שנים.
חייבים לפרק את זה, מבפנים, באומץ וברגישות ואז להרכיב מחדש. חוליה חוליה למיין ולברור את המוץ מן התבן ואת הקליפה מהפרי ואז לבנות מחדש חדש. מצגר, קצב, פינטו, בוכריס, ברלנד, שיינברג (ורשימת האישים הדתיים ארוכה), ממחישים לנו בצורה חד משמעית שמשהו פה לקוי מהיסוד, משהו דורש וקורא לנו באומץ לב: לפרק ולהרכיב מחדש.
האנשים הללו שבאו מליבו של העולם הדתי והגיעו לעמדות השפעה אומרים לנו במעשיהם לעשות שינוי עמוק בלי לחכות לרבנים או אחרים שיפרצו לנו דרך. אם תרצו מדובר בשלב חדש בהתבגרות העולם הדתי והקשר עם אלוהים. את הפירוק שלי התחלתי לפני מספר שנים והוא מעשיר אותי ומאפשר לי חלק באלוהים חיים בלי לעשות שקר בנפשי ואני קורא לנו כיחידים וכחברה לעשות את זה.
יש בצעד הזה משהו מאוד אינטימי אבל בו זמנית גם מאוד פוליטי. חשוב לעשות זאת מתוך כבוד למסורת אבל בלי להתעצל ובלי לפחד ממנה כלל. לשאול שאלה על כול דבר ולחפש את התשובה בתוכנו בלא לגמד או לכופף את עצמנו מול מקור סמכות רבנית חיצונית. לשאול ולהקשיב פנימה מתוך ידיעה ואמון שהתשובות בוא תבואנה.
אלוהים כפי שאני יודע אותו, ידיעה חלקית כמובן, קורא לנו לעשות את התהליך הזה מתוך חופש פנימי ותעוזה ולשהות לפעמים גם בשאלות שאין להן מענה. בסוף גם התשובות תגענה ואיתן המשמעות והשמחה וההתחדשות שכה מיוחלת.
היהדות מייצגת בו זמנית עוד פרדוקס מרתק: פתיחות מחשבתית ויצירתיות ובו זמנית נוקשות תהומית ופחד מכול שינוי והתחדשות. והעולם הדתי ובוודאי ההלכתי, בעידן הזה, נוטה הרבה יותר מידיי לכיוון הנוקשות והפחד. זה מבלבל וזה גם מושך ומרתק וזה גם מעורר התנגדות ואפילו מפחיד אבל ככה בדיוק מרגישים כשיוצאים לדרך חדשה!